ישנו הבדל בין ראש השנה ויום הכיפורים ביחס לווידוי על החטא.
בראש השנה אנו בבחינת "כל כבודה בת מלך פנימה" (תהלים מ״ה, י״ז), בצנעה. משום כך אנו מתוודים בין התקיעות בלחש (בא״ח ש״ר נצבים סעי׳ י״ג, כה״ח תקפ״ד ס״ק ו׳ בשם האריז״ל). אבל ביום הכיפורים אנו בבחינת: "ויתאו המלך יפיך כי הוא אדוניך והשתחוי לו" (שם י״ב). עלינו להתייפות לפני הקב״ה, וזאת אפשר לעשות רק ע״י שאנו מתוודים על חטאינו ושבים בתשובה מאהבה, ובכך נהפכים הזדונות לזכויות (עיין יומא פ״ו ע״ב). לכן אנו מתוודים בקול רם, שכן ״מכסה פשעיו – ביום הכיפורים – לא יצליח״, או אז – "ויתאו המלך יפיך".
