עשיית סייגים לתורה

- זהו המיקום שלך.
חזרה אחורה

דברי מרדכי, בראשית, עמ' נ"ט

מתי מותר להוסיף על מצוות התורה?

תשובה:

התורה בפרשתנו (בראשית ג׳, ג׳) מתארת שחוה אמרה לנחש: "ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו". אך הקב״ה לא אמר "לא תגעו" אלא רק "לא תאכלו". וזהו מה שכתב שם רש״י (ד״ה "ולא תגעו בו"): "הוסיפה על הציווי לפיכך באה לידי גרעון, הוא שנאמר (משלי ל׳, ו׳): ׳אל תוסף על דבריו' (וראה בשפתי חכמים שם שמי שהוסיף היה אדם הראשון). ומכאן למדו חכמים (סנהדרין כ"ט ע"א): ״שכל המוסיף – גורע".

אם כך יש לשאול:

מצד אחד אנחנו אומרים (דברים ד׳, ב'): "לא תוסיפו ולא תגרעו", ואומר שלמה המלך (משלי ל׳, ו׳): "אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת". ורש״י שם מסביר שע״י תוספת דברים באים לידי עבירה וכ״ש אם גורעים, ועוד אומרים חז״ל במדרש (בראשית רבה י״ט, ג׳): "שלא תעשה את הגדר יותר מן העיקר".

ומאידך אומרת המשנה באבות (פרק א׳ משנה א׳): "ועשו סייג לתורה", ועוד דרשו חז״ל (מועד קטן ה׳ ע״א) על הפסוק (ויקרא י״ח, ל׳): "ושמרתם את משמרתי" – 'עשו משמרת למשמרתי'. ולכן חכמים הוסיפו בהקדמת זמן אכילת חמץ (עי׳ פסחים ד׳ ע״ב), ובכניסת השבת ועוד, משום סייג לתורה.

ביאור העניין הוא:

כשאדם מוסיף דבר על דברי תורה ואומר שזהו דבר התורה – עובר על האיסור של "לא תוסיפו", אך אם הוא יודע שהתוספת היא מעבר לדברי התורה – מותר (עיין רמב״ם ממרים פ״ב ה״ט). חוה הוסיפה מדעתה ואמרה: "אמר אלהים", וא״כ החשיבה את איסור הנגיעה כחלק מהאיסור שאמר הקב״ה.

ולכן למעשה – מותר לאדם להוסיף משמרת וסייג, אך בתנאי שזה מתוך ידיעה והכרה שאין זאת מצות התורה אלא תוספת שלו.

השאירו תגובה
תוכן עניינים
error: אזהרה:© תוכן האתר מוגן בזכויות יוצרים