"לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ:" (פרק י' פסוק א')
פשט "למען שתי אותתי" מכוון אל שלוש המכות הנותרות, אך על פי הדרש רומז הפסוק לשני אותות מיוחדים שנתן הקב"ה לעם ישראל, ואלו הם: השבת והתפילין.
בתפילין נאמר (שמות יג, טז) "והיה לאות על ידכה", ובשבת נאמר (שם לא, יג) "את שבתותי תשמרו כי אות הוא ביני וביניכם לדורותיכם". שני האותות הללו קשורים ליציאת מצרים, ונתנו כדי לזכור את יציאת מצרים, כמו שכתוב לגבי התפילין (שם יג, יד-טז) "כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים וכו', והיה לאות על ידכה", ולגבי השבת כתוב (דברים ה, יד) "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים וכו' על כן ציווך ה' אלהיך לעשות את יום השבת" – וכלשון הרמב"ן: "הנה השבת זכר ליציאת מצרים, ויציאת מצרים זכר לשבת, כי יזכרו בו ויאמרו 'ה' הוא מחדש בכל אותות ומופתים ועושה בכל רצונו, כי הוא אשר ברא הכל במעשה בראשית, וזה טעם 'על כן ציווך ה' אלהיך לעשות את יום השבת".
דרכו של היצר הרע
עמ' פ"ז
"לֹא כֵן לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת יְהֹוָה כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים וַיְגָרֶשׁ אֹתָם מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה:" (פרק י' פסוק י"א)
אין 'נא' אלא לשון בקשה (סנהדרים פ"ט ע"ב).
פרעה – מצד אחד, מנומס, ומבקש "לכו נא" בלשון רכה ובדרך בקשה, והמשכו של הפסוק "ויגרש אותם" – בדרך קשה.
ידוע, שפרעה משול ליצר הרע, וזהו דרכו של היצר הרע: מצד אחד פונה לאדם כאיש נחמד, ומצד שני "מגרש", מתנכל אליו להחטיאו ולהענישו, הכל לפי התועלת האישית שלו.
וזה לשון המדרש: "כי כן דרך הקליפה להשטין למטה ועולה ומקטרג למעלה, ויורד ונוטל נשמתו".
