יח-כא. יח. ככלל: אסור לומר או לרמוז לנכרי לעשות מלאכה בשבת כפי שאומרת הגמ': "אמירה לנכרי – שבות". ואסור לומר או לרמוז לנכרי לעשות מלאכה אפילו מדרבנן [אמנם, מותר לומר לנכרי לעשות מלאכה דרבנן אם היא נצרכת לדבר מצווה בזמנה או לצורך חולה, ואפילו חולה שאין בו סכנה].
יט. אמנם מי שקיבל עליו שבת לאחר "פלג המנחה" – חלה עליו קדושת שבת ואסור במלאכה ואף אינו יכול לבקש מאשתו לעשות מלאכה, משום שהיא מקבלת שבת בקבלתו. אבל מותר לו לבקש משכנו שלא קיבל שבת עדיין, לעשות מלאכה עבורו, ויש מחמירים גם בזה.
כ. מי שקיבלה שבת מוקדם [בהדלקה או בתפילה] ועדיין רוב הציבור לא קיבל שבת – יכולה לומר אפילו לישראל (כגון בני משפחתה) שלא קיבלו שבת עדיין, לעשות עבורה מלאכה, כגון: להדליק אש תחת הסיר, או לשים את הסיר על האש וכדו'.
כא. מי שקיבל עליו את השבת מוקדם ורוצה לעשות מלאכה – אינו יכול לעשות התרת נדרים לקבלתו, משום שכאשר קיבל עליו את השבת נדר נדר גדול לאלוקי ישראל.
