קבורת ערלת הנימול בעפר

דברי מרדכי, במדבר, עמ' ר"ה

כתוב בתרגום יונתן בן עוזיאל: "והיה כיון דחמא בלעם חייבא דבית ישראל הוון גזרין עורלתהון וטמרין בעפרא דמדברא, אמר מן ייכול לממני זכוותא חסינייא האילין".

ביאור:

כשראה בלעם שמלין בני ישראל את בניהם ומניחים את הערלה בעפר, אמר: "מי יכול למנות את הזכויות הללו, שאפילו בעפר יש לעם ישראל מצוות.

וכתב בעל הטורים בדרך רמז: "עפר" בגימטריא 351 (עם הכולל), המילה "ערלה" – 305, ואת הערלה, אחר שעושים את הברית, מניחים בתוך חול, וחול בגימטריא 46. ביחד – 351.

על פי הדברים הנ"ל נוהגים המוהלים להניח את הערלה בעפר, ולאחר מכן קוברים אותה בעפר ואומר: "והנחש עפר לחמו".

בשבת צריך שהעפר יהיה מוכן מבעוד יום, כדי שלא יחשב מוקצה (עיין שו"ע יו"ד, סי' רס"ה סעי' י').