ב-ג. ב. ישתדל כל אדם לקחת חלק בהכנות לשבת, כיון שמצווה בו יותר מבשלוחו, וכתב הרמב"ם: "אע"פ שהיה אדם חשוב ביותר ואין דרכו ליקח דברים מן השוק ולא להתעסק במלאכות שבבית – חייב לעשות דברים שהן לצורך השבת בגופו שזה הוא כבודו, חכמים ראשונים – מהם מי שהיה מפצל העצים לבשל בהן, ומהן מי שהיה מבשל או מולח בשר, או גודל פתילות או מדליק נרות, ומהן מי שהיה יוצא וקונה דברים שהן לצורך השבת ממאכל ומשקה אע"פ שאין דרכו בכך, וכל המרבה בדבר זה- הרי זה משובח". ולמרות שאינו חייב לעשות בעצמו – ישתדל אדם בכך.
ג. וכך לשון השו"ע: "ואפילו יש לו כמה עבדים לשמשו – ישתדל להכין בעצמו שום דבר לצרכי שבת כדי לכבדו, כי רב חסדא היה מחתך הירק דק דק, ורבה ורב יוסף היו מבקעין עצים, ור' זירא היה מדליק האש, ורב נחמן היה מתקן הבית ומכניס כלים הצריכים לשבת ומפנה כלי החול, ומהם ילמד כל אדם, ולא יאמר: לא אפגום בכבודי, כי זהו כבודו שמכבד השבת".
וכתב המשנה ברורה בשם החיי אדם: "ומהם ילמד כל אדם, היינו אפילו החשוב ביותר, ובפרט בימים הקצרים, ומכל שכן כשרואה שכבר הוא סמוך לשבת שאז הוא מחויב לעסוק בכל כוחו. וראיתי אנשי מעשה גדולי תורה שהיו מכבדין הבית בעצמם בימים הקצרים כדי שלא יתחלל שבת, וזהו חיוב גמור על כל אדם….".
ובעל הבא"ח ע"ה כתב: "וכן אנחנו נוהגים בביתנו לערוך ולתקן הנרות שבידינו". א"כ מצוה להתבטל מלימוד התורה כדי לעשות הכנה לשבת ואפילו בדבר קטן. ולשון כף החיים: "ולפחות אם הוא גדול בתורה ואינו בא מידו, יכין הקערות של שבת וגם לקיחת הדסים יהיה על ידו… וכן אני נוהג, ואגב להביא בידי בסודרי איזה פרי לכבוד שבת ובפרט בזמן התפוחים דטוב לאכול תפוח בליל שבת כמו שכתבו המקובלים… לפחות יש לו לתקן הנר של שבת…".
