ט-יג. ט. בערב יום טוב שאינו ערב שבת יש לברך לפני ההדלקה, ואין לכבות את הגפרור אחרי ההדלקה. בערב שבת או בערב שבת ויום טוב, נהגו הנשים לעצום את עיניהן ולברך על הנרות אחר ההדלקה.
י. נהגו הנשים לברך ברכת "שהחיינו" בעת הדלקת הנרות. ויש שלא נהגו כן, וכל אשה תעשה בענין זה כמנהג שנהגה אמא שלה. והנוהגת לברך אם נתאחרה ולא הדליקה עד אחרי הקידוש – לא יכולה לברך "שהחיינו" בעת ההדלקה כיוון שכבר שמעה "שהחיינו" בקידוש. (עיין כה"ח תקיד ס"ק קיב. עיין בא"ח במדבר א).
יא. שני ימים טובים של ראש השנה כיום אחד ארוך הם חשובים, וקדושה אחת הם. נחלקו הפוסקים אם לברך בליל שני בקידוש וכן בהדלקת הנרות "שהחיינו" כי יש אומרים שכיוון דקדושה אחת הם וכבר בירך "שהחיינו" ביום הראשון – לא צריך לברך "שהחיינו" גם ביום השני. ויש אומרים שיש בכל יום קדושה מיוחדת, וצריך לברך "שהחיינו" על הקדושה המיוחדת של היום השני וגם על מנת שלא לחלק משני ימים טובים שבחו"ל. על כן בהדלקת הנרות ליל שני, אם נוהגת לברך "שהחיינו" ואפשר לה – תלבש בגד חדש או תניח פרי חדש שתהא ברכת "שהחיינו" גם על זה. ואם אין לה – אינו מעכב. (בא"ח ניצבים ח).
יב. אשה שבירכה ברכת "שהחיינו" בעת הדלקת הנרות, יכולה לענות אמן בעת שמברכים "שהחיינו" בקידוש.
יג. בערב שבת אחרי הדלקת הנרות תברך:
