לכן. האדם ואשתו התבוששו מפני החטא שעשו, והבושה – היא יסוד התשובה. ה' יתברך רצה ללמדנו שכם אם כשל האדם וחטא, הרי שהבושה מהחטא היא פתח התשובה, וממנה אפשר להמשיך ולפעול במעשים טובים.
לכן, הלבישם כותנות אור, להראותם את מעלתם וחשיבותם, שעל אף החטא הם זכים ומאירים בתשובתם. וכך הוא לשון התרגומים "לבושין דיקר".
עתה יאמר החוזר בתשובה: "גם כי אשב בחושך" – של עברותי, "ה' אור לי" – להצילנו מבאר שחת.
