"וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ:" (פרק י' פס' א')
בעל הטורים מתייחס לשינוי הלשון שכאן אמר הקב"ה למשה "בא אל פרעה" ואילו לעיל (שם ז', טו): אמר לו "לך אל פרעה". וזו לשונו: "כשהיה אומר לו לבוא לביתו היה אומר לו 'בוא', וכשהיה אומר לו לילך אליו המיימה היה אומר לו 'לך'", עכ"ל.
עוד ניתן להסביר את ההבדל בין "בא" ובין "לך" על פי מה שמוסיף בעל הטורים (שם): "בא – עולה בגימטריא ג', רמז לו על ג' מכות שיביא עוד עליו", עכ"ל. כאן השתמש משה רבינו בלשון "בא" כדי לרמוז לפרעה על ג' המכות שעוד יבואו עליו.
ויש ליישב עוד באופן אחר:
הנה למרות כל המכות שהכה ה' את מצרים, פרעה מכביד את ליבו וממאן לשלוח את עם ישראל. ואף לאחר מכת הברד שבה כביכול נכנע פרעה ואמר (ט', כז-כח): "חטאתי הפעם, ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים, העתירו אל ה' ורב מהיות קולות אלהים וברד ואשלחה אתכם ולא תוסיפון לעמוד" – ידע משה רבינו שאין פיו וליבו של פרעה שווים. ומכל מקום אמר לו (שם): "כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל ה' וכו', ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תראון מפני ה' אלהים". ואכן, פרעה חוזר לסורו (שם): "וירא פרע כי חדל המטר והברד והקולות ויוסף לחטוא ויכבד את ליבו הוא ועבדיו. ויחזק לב פרע ולא שילח את בני ישראל כאשר דיבר ה' ביד משה". כשראה זאת משה – התייאש, ואמר לקב"ה שאינו מסוגל יותר לילך אל פרעה לנוכח רמאותו. אמר לו הקב"ה: אם כך, הפעם – אני בעצמי אבוא איתך, ולכך הסכים משה.
זהו שאמר לו הקב"ה: "בא אל פרעה" – כלומר, בוא עמי ונלך יחדיו אל פרעה, ולא אמר לו 'לך' אל פרעה, שמשמעו – לך אתה לבדך.
