ראש חודש
לח. יש נוהגים לומר בראש חודש: "יהי רצון… אלוקי אברהם ופחד יצחק אביר יעקב" וכו', ומכל מקום, משום שיש חשש מי חיברו – מוטב להימנע מלאמרו.
"מי שברך" לחיילים
לט. מצוה גדולה לברך את חיילי צה"ל העוסקים במלאכת הקודש, ורצוי לברכם בעמידה. יש לומר: "מן הלבנון ועד גבול מצרים" כדי לכלול את החיילים הנמצאים בתוך לבנון.
"מי שברך" לחולים
מ. אומרים "מי שברך" לחולים וליולדות בעת פתיחת ההיכל, ומוסיפים: "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא.
שתיקה בעת "מי שברך"
מא. בעת אמירת "מי שברך" אין לדבר כלל אלא לקרוא תהילים או לומר "שניים מקרא ואחד תרגום.
הקדמת "בריך שמיה" בימים טובים
מב. ראוי להקדים אמירת: "בריך שמיה" ל"מי שברך" גם בימים טובים, וכן ראוי להקדימו ל"יהי רצון" המיוחד לחגים המודפס במחזורים וכן לשאר התפילות.
הוצאת ספר תורה
פסוקי הוצאת הספר
מג. בעת שמתחילים להוציא ספר תורה מן ההיכל להוליכו אל הבימה, למנהג הספרדים – אומר החזן פסוק משיר השירים: "צְאֶינָה וּרְאֶינָה בנות ציון וכו' ואחרי שהוציאו אומרים: "בָּרוּךְ הַמָּקוֹם" וכו', "אשרי העם" וכו'. למנהג האשכנזים – מוציאים את הספר מן ההיכל ואומר החזן: "שמע ישראל" וכו' וכן: "אחד אלוקינו" וכו' ו"גדלו לה' אתי" וכו', והקהל חוזר אחריו.
פסוקי הולכת הספר
מד. בעת הולכת ספר התורה מן ההיכל אל הבימה, למנהג הספרדים – אומר החזן עם הקהל: "גַּדְּלוּ לה' אתי" וכו" כפי שמופיע בסידורים. למנהג האשכנזים – אומרים: "לך ה' הגדולה" וכו', כפי שמופיע בסידורים.
השתחוויה
מה. מצווה להשתחוות לפני ספר התורה ובעיקר כשספר התורה פתוח ורואים את הכתב.
הוצאת ספר הפטרות
מו. אין להוציא מן ההיכל ספר הפטרות הנגלל כמו ספר תורה יחד עם שאר ספרי התורה [כדי שלא יטעו לחשוב שהוציאו ספר תורה נוסף], אלא לפני קריאת ה"הפטרה", או אחרי שהוליכו את הס"ת לבימה.
הנחת ספר הפטרות בהיכל
מז. אם נהגו להשתמש בארון קודש אך ורק לס"ת, אין להכניס כלל לתוכו ספר הפטרות. ברם, קהילות הנוהגות להכניס ספר זה לתוכו – מותר להם כי לכתחילה הוקדש הארון לכך.
הולכת ספר התורה לבימה
אחיזה בימין
מח. המוליך את ספר התורה מן ההיכל לבימה יאחז את הספר בימינו.
הליכה מימין
מט. מוליכים את ספר התורה מן ההיכל לבימה דרך צד ימין שלו, בין אם ארון הקודש בצפון ובין אם בדרום וכו'.
ספר פתוח
נ. מנהג חלק מהספרדים להוליך את ספר התורה אל הבימה כשהוא פתוח כדי שיוכל הציבור לראות את הכתב, וטוב לנהוג כך כשספר התורה נתון בנרתיק. ומנהג האשכנזים להוליכו סגור.
עמידה בשעת ההולכה
נא. חייבים כל הציבור הנמצאים בבית הכנסת לעמוד בשעה שמוליכים את ספר התורה מן ההיכל לבימה.
הפניית הגב לספר תורה
נב. יש להקפיד לא להפנות את הגב לספר התורה בשעה שמוליכים אותו לבימה. אמנם, כאשר ספר התורה מונח על התיבה [והיא גבוהה מהקרקע י' טפחים] מותר להפנות את הגב לספר התורה.
סמיכת גופו
נג. אסור לסמוך את עצמו על שום חפץ או משענת בשעה שמוליכים את ספר התורה אל הבימה, משום שסמיכה נחשבת כישיבה.
זמן העמידה
נד. עומדים בפני ספר התורה כל זמן שמוליכים אותו אל הבימה עד שמניחו על הבימה או שמחזיקים אותו שם בישיבה או עד שמתכסה מעיניו, ולכן יש לעמוד בעת אמירת "כל נדרי".
נה. ראוי לעורר תשומת לב הרבים: בזמן שמחת תורה, שנוהגים להאריך בריקודים ובשירים ובתשבחות להקב"ה, כי מצוה לשמוח לגומרה של תורה, שכל עוד הס"ת נמצא בידי אדם – אסור לבריא לשבת, ולזקן או חולה – מותר לשבת.
נשיקת ספר התורה
נו. ע"פ מנהג רבנו האר"י ז"ל יש לנשק את ספר התורה כאשר עובר לפניו בדרך אל הבימה, ומצווה ללמד את הקטנים לנשקו.
נז. יש שמנשקים אותו בידם ויש בפה, ומ"מ יעשו זאת רק על התיק של הספר ולא על גבי הקלף, שלא ימחקו או יטשטשו את הכתב.
ליווי הספר אל הבימה
נח. נהגו ללוות את ספר התורה מן ההיכל עד לתיבה בהוצאה, וכן בחזרה מן הבימה אל ההיכל [וראה לקמן סעי' קט"ו].
עטרות ס"ת
נט. מנהג האשכנזים שמניחים כתר על ספר התורה. והספרדים נוהגים להניח רימונים, כי כשמוליכים את ספר התורה הם מצלצלים ורומזים לאדם שיעמוד לכבוד התורה.
הגבהת ספר התורה
זמן הגבהה
ס. לדעת מרן בעל השו"ע – מגביהים את ספר התורה מיד כשמגיע אל התיבה, ומראה הכתב לקהל. לדעת הרמ"א – מגביהים אחרי הקריאה, ויש אשכנזים שנוהגים כדעת השו"ע, וכל קהילה תעשה כמנהגה.
הפניית הכתב
סא. מנהג הספרדים – להגביה את הספר כאשר הכתב כלפי הציבור וגב הספר אל המגביה. מנהג האשכנזים – להגביה כשהכתב כלפי המגביה וגבו אל הציבור.
פתיחה במקום קריאה
סב. לכתחילה יש להגביה את הספר כשהוא פתוח במקום בו עומדים לקרוא. הגביהו והיה פתוח במקום אחר – אין צורך להגביהו שוב.
הפניית הספר לכל המתפללים
סג. צריך המגביה לסובב דרך ימין את ספר התורה סיבוב שלם, כדי שכל הציבור יוכלו לראות את הכתב בספר.
שיעור פתיחת הספר בהגבהה
סד. ראוי לפתוח את ספר התורה כך שיראו שלוש עמודות מן הספר. ועל כן, לא טוב להזמין להגבהת הספר אדם חלש שאינו מצליח להגביה כדבעי ולהראות את הכתב באופן ברור לקהל.
אין שם אדם המסוגל להגביה
סה. לכתחילה יש להשתדל מאוד להגביה את ספר התורה. אמנם, כאשר אין שם אדם שיכול להגביה ויש חשש שספר התורה יפול ח"ו, וכן כאשר ידית הספר נשברה ואין אפשרות להגביה כדבעי – מוטב להימנע מהגבהת התורה.
פתיחת יתר
סו. אין לפתוח את הספר בשעת הגבהה באופן מוגזם כדי להראות את כוחו של המגביה, ואין לעשות את התורה קרדום לחפור בה. ועל כן נכון שהמגביה יפתח את הספר בנחת במידה סבירה.
אחיזת הספר
סז. אסור לאחוז את ספר התורה ערום בשעת ההגבהה. ועל כן, כאשר מגביהים את הספר יש לאחוז בתיק הספר [או בעץ חיים אם זה ספר המכוסה במפה] אך בשום אופן אין לאחוז בקלף עצמו.
הגבהת כמה ספרים
סח. כאשר מוציאים יותר מספר תורה אחד, נוהגים הספרדים להגביה את כל הספרים לפני תחילת הקריאה בראשון, בזה אחר זה, ויש נוהגים להגביה ספר אחד בלבד לפני הקריאה ואת הנותרים אינם מגביהים. מנהג האשכנזים להגביה את כל הספרים ומגביהים כל ספר אחרי שסיימו לקרוא בו.
עמידה בשעת הגבהה
סט. צריכים כל הציבור הרואים את הגבהת ספר התורה לעמוד בשעת ההגבהה, אפילו אם הם ברשות אחרת. ולכן, בין אם הגביהו על הבימה והציבור עומד בבית הכנסת ובין אם הגביהו בבית הכנסת והציבור עומד על הבמה, וכן נשים הנמצאות בעזרת נשים – כל הרואים את הגבהת ספר התורה צריכים לעמוד.
השתחוויה
ע. צריכים כל הציבור להשתחוות כלפי ספר התורה בשעת ההגבהה, גברים נשים וטף.
מספר השתחוויות
עא. יש נוהגים להשתחוות כלפי הספר בשבת שבע פעמים, כמניין העולים לתורה. ובשאר ימים משתחווים כמניין העולים באותם ימים ומנהג טוב הוא.
פסוקי השתחוויה
עב. בשעה שמשתחווים כלפי ספר התורה אומרים פסוקים ודברי שבח על התורה: מספר דברים, "וזאת התורה אשר שם משה" וכו' ". וכן "תורה ציווה לנו משה" וכו'. מספר תהילים, "האל תמים דרכו" וכו' ". מספר "משלי", "עץ חיים היא למחזיקים בה" וכו'. מספר "תהילים "שלום רב לאוהבי תורתך" וכו'. וכן "ה' עוז לעמו יתן" וכו'. ומוסיפים: אל שדי אמת, משה אמת ותורתו אמת.
הבחנה באותיות
עג. טוב לעמוד קרוב לספר התורה בשעת ההגבהה כך שיוכל להבחין באותיות הספר, משום שעל ידי הסתכלות באותיות הספר מקרוב נמשך אור גדול על האדם. וטוב במיוחד להבחין בין אותיות הספר באות הראשונה של שמו.
המתפלל תפילת העמידה
עד. אדם שהיה תוך תפילת העמידה בשעה שהגביהו ספר תורה – אינו יכול להפסיק בדיבור, ועל כן ישתחווה כלפי הספר בשתיקה.
נשים בשעת הגבהה
עה. נשים מותרות להסתכל בספר התורה. אמנם, בשעה שהאשה נידה, ודמים מצויים בה – אין זה מן הראוי שתסתכל בספר התורה, ואין בזה משום איסור, אלא רק מנהג כבוד בספר התורהג.
הוצאת שניים או שלושה ספרי תורה יחד
הכנת הספרים
עו. כאשר מוציאים שניים או שלושה ספרי תורה – חייב הגבאי להכין את כל ספרי התורה לקריאה לפני התפילה, כדי לא לגרום טורח ציבור בגלילת הספרים בשעת הקריאה.
הוצאתם יחד
עז. כאשר מוציאים שניים או שלושה ספרי תורה – יש להוציא את כל הספרים יחד מן ההיכל לפני הקריאה בספר הראשון.
"מי לא יראך"
עח. כאשר מוציאים שלושה ספרי תורה מן ההיכל, נהגו בירושלים לומר פסוקים מן הנביאים בעת פתיחת ההיכל, כדלהלן: מספר ירמיהו: "מי לא יראך מלך הגוים כי לך יאתה כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך. מאין כמוך ה' גדול אתה וגדול שמך בגבורה. וה' אלקים אמת הוא אלקים חיים ומלך עולם מקצפו תרעש הארץ ולא יכילו גוים זעמו", ומספר דניאל: "אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין, מלכותיה מלכות עלם ושלטניה עם דר ודר". אחר כך מוסיפים: "שמע ישראל", "ה' מלך" ו"אנא ה'". ונהגו כעת לומר כן לא רק בירושלים אלא בכל הארץ ובחו"ל.
קריאה בספר השני
עט. הוציאו שני ספרי תורה וסיימו לקרוא בספר הראשון – אין לפתוח את הספר השני כל זמן שהראשון פתוח או להסיר את המעיל מעל השני, עד לגלילת הראשון.
גלילה למקום קריאה
פ. היו צריכים להוציא שלשה ספרי תורה ואין שם שלושה ספרי תורה אלא שניים – יקראו את פרשת השלישי בספר הראשון ולא בספר השני.
ספרים על הבימה
פא. למנהג הספרדים – בשעת הקריאה בספר הראשון מניחים על הבימה גם את שאר הספרים. למנהג האשכנזים – מחזיקים את השני בידיים עד לגמר הקריאה בראשון.
ספר על הבימה תמיד
פב. למנהג האשכנזים המניחים על הבימה ספר אחד בלבד בשעת הקריאה – אין לסלק את הספר הראשון מן הבימה עד להנחת הספר השני עליה, כדי שלא יסיחו דעתם מן המצוות.
ישיבה במקום הנחת ספר התורה
פג. יש להקפיד לא לשבת על הספסל שמונח עליו ספר תורה [או שאר ספרי קודש] קג, ואפילו אם הספסל מדורג ואינו יושב ממש בגובה ספר התורה – אסור לשבת על אותו ספסל. אמנם, אם הספסל מדורג ומקום הנחת ספר התורה גבוה ממקום הישיבה שלושה טפחים או יותר – מותר לשבת על ספסל זה. ומן הראוי לבנות את הספסל כך שמקום הנחת הספר יהיה גבוה ממקום הישיבה, עשרה טפחים.
עניינים שונים בהוצאת ספרי תורה
ספר שאינו מכוון
פד. הוציאו ספר תורה וכשהגיע אל הבימה נודע שאינו מכוון למקום הקריאה – גוללים אותו למקום הנכון וקוראים בו, אפילו אם יש בהיכל ספר אחר מכוון למקום הקריאה, ואין לחשוש לטירחא דציבורא.
הוצאת ספרים על פי סדר קבוע
פה. בית כנסת שיש בו כמה ספרי תורה, וקבעו סדר קבוע להוצאת הספרים – לכתחילה יוציאו את הספרים על פי הסדר הקבוע.
הוציאו ספר שאין תורו לצאת
פו. טעו והוציאו ספר שאין זה תורו לצאת – יקראו בספר שהוצא למרות שאין זה תורו.
ספר שתורו לצאת שאינו מכוון
פז. בקשו להוציא ספר על פי התור ונודע בשעת הוצאת הספר מן ההיכל שאינו מכוון – יוציאו אותו למרות שיש לגללו משום שהגיע תורו, ואין לחוש לטורח הציבור.
הוצאת ספר מוגה
פח. לכתחילה יש להוציא ולקרוא בספר תורה מוגה בלבד, ולכתחילה יש להגיהו מדי שבוע.
הוציאו ספר שאינו מוגה
פט. טעו והוציאו ספר תורה המוחזק כספר שאינו מוגה – יוציאו ספר אחר מוגה ויקראו בו. אמנם, אם הוציאו ספר המוחזק כמוגה אלא שבאותו שבוע לא הגיהו אותו – יקראו בספר שהוציאו.
הוצאת הספרים כסדר הכנתם
צ. כאשר מוציאים לקריאה יותר מספר אחד – לכתחילה יש להוציא את הספרים מן ההיכל לפי סדר הקריאה. את הספר שכיוונו לקריאה ראשונה מוציאים ראשון מן ההיכל ראשון, את השני שני וכו'.
הוציאו ספרים שלא כסדר
צא. הכינו שניים או שלושה ספרים לקריאה כל אחד במקומו, אך בהוצאת הספרים מן ההיכל טעו והוציאו את השני או את השלישי לפני הראשון או את השלישי לפני השני וכו' – יקראו בספרים כפי שהתכוונו בתחילה, ואין בכך פגם, משום שבסופו של דבר קוראים בכל הספרים כולם.
חזקת קריאה בספר
צב. ספר תורה שיש לגביו חזקה שמוציאים אותו בזמן קבוע, כגון: מנחת יום הכיפורים – יש להיזהר לכתחילה להוציאו על פי החזקה.
טעו בספר שיש לגביו חזקה
צג. טעו והוציאו ספר אחר במקום הספר שיש לגביו חזקה, ובעליו דורש להחזיר את הספר האחר להיכל ולהוציא את ספר החזקה – יש לקבל את דבריו ולהחזיר את הספר האחר להיכל ולהוציא במקומו את ספר החזקה, ואין בכך פגם לספר שכבר יצא.
שכחו להוציא ספר שני
צד. היו צריכים להוציא שני ספרים וטעו והוציאו אחד בלבד ונזכרו לפני שהתחילו לקרוא בראשון – יוציאו את השני למרות שכבר סגרו את ההיכל. התחילו לקרוא בראשון – ימשיכו עד לסוף הקריאה בס"ת הראשון, ויוציאו את השני אז ויקראו בו את הקריאה השנייה.
נמצאה טעות בראשון
צה. הוציאו שני ספרי תורה ומצאו טעות בראשון – יוציאו ספר שלישי וישלימו קריאת הספר הראשון בספר החדש, ובשני יקראו פרשת השני כפי שכוונו מראש.
נמצאה טעות בשני
צו. הוציאו שני ספרי תורה ומצאו טעות בשני – ישלימו את קריאת הספר השני בספר הראשון הנמצא בחוץ ולא יוציאו ספר נוסף.
אין שם ספר תורה כשר
צז. בית כנסת שאין בו ספר תורה כשר אך יש בו ספר תורה פסול – אין קוראים בספר הפסול, משום שאין זה מכובד להוציא לקריאה ספר פסול. ולכן, יקראו את הפרשה מתוך חומש מודפס, בלי ברכות.
נפסל תוך כדי קריאה
צח. יש שם ספר תורה אחד כשר ונמצא בו פסול תוך כדי קריאה – ממשיכים לקרוא בו את הפרשה עד לסוף הקריאה, בלי ברכות.
גלילת הספר תורה
גולל הספר
צט. נאמר על גולל ספר התורה [סוגר ספר התורה: "הגולל ספר תורה קיבל שכר כנגד כולם", כלומר, כנגד כל העולים.
כיוון התפר
ק. הגולל ספר תורה יעמידנו כנגד התפר, כדי שאם יקרע – יקרע התפר.
קשירת ספר תורה מכוסה במעיל
קשירה בצד הכתב
קא. בספר תורה המכוסה ב"מעיל" ונקשר בחגורה – יש לכוון את הקשר כך שיהיה בצד הכתב ולא באחורי הספר, כדי שכאשר פותחים את הספר לא יצטרכו להפוך את הספר על הכתב בשביל להתיר קשירתו, משום שאין זה דרך כבוד.
קשר באמצע
קב. ראוי לכוון כך שהקשר יהיה באמצע ספר התורה ולא גבוה מדי ולא נמוך מדי.
חגורה עם אבזם
קג. במקומות רבים, התפשט המנהג להשתמש בחגורה עם אבזם כדי לא לקשור בשבת, וטוב מאוד הדבר. ובמקום שנוהגים לקשור את הספר, יעשו בקריאת "שחרית" קשר על גבי עניבה ובקריאת "מנחה" יעשו עניבה חלשה. כמו כן, יש להיזהר לא להדק את החגורה בחוזקה סביב הספר ולתחוב את קצוות החגורה בתוך הרצועה, משום שגם התחיבה הנה קשר.
קשירת הספר ביום חול
קד. ראוי להיזהר לא לקשור את ספר התורה קשר על גבי קשר גם ביום חול, משום שכאשר ירצו לקרוא בו בשבת יצטרכו להתירו.
הוציאו ספר קשור
קה. הוציאו ספר בשבת ומצאו שהיה קשור קשר על גבי קשר ואין שם ספר אחר – יתירו את הקשר בשינוי ויקראו את הפרשה. יש שם ספר אחר שאינו קשור קשר על גבי קשר – רצוי להוציאו ולקרוא בו את הפרשה.
תיקון לספר התורה
יצא עמוד הספר ממקומו
קו. ספר תורה הנתון בתיק קשיח שיצא העמוד שמחזיק את הקלף ממקומו – מותר להחזירו למקומו ואין בזה איסור תוקע, משום שהעמוד נתון במגרעת באופן רופף.
התפרקה הידית
קז. ספר תורה הנתון ב"מעיל" שנתפרקה ידית ה"עץ חיים" שסביבו הקלף – אסור להחזירה למקומה.
קח. בענין הקדיש שאחר קריאת התורה – [ראה בהרחבה בתחילת פרק ל"ה "מפטיר והפטרה"].
החזרת ספר התורה
החזרה מימין
קט. מחזירים את ספר התורה אל ההיכל מימין הבימה, הפוך מדרך הבאתו אל הבימה.
דרך ארוכה
קי. טוב להחזיר את ספר התורה להיכל בדרך ארוכה, אך אין להטריח את הציבור יתר על המידה.
ספר סגור
קיא. טוב להחזיר את ספר התורה להיכל כשהוא סגור. אמנם, אם יש אנשים שלא ראו את הכתב של ספר התורה בשעת ההוצאה – יחזירוהו פתוח. ויש נוהגים להחזירו פתוח תמיד, ולכל מנהג יש מקור.
סדר החזרת הספר
קיב. למנהג הספרדים נוהגים לומר אחרי "אשרי יושבי ביתך": "ברוך שנתן לעמו ישראל" ואת הפסוק בתהילים: "ימלוך ה' לעולם אלוקיך ציון לדור ודור הללוי'ה" פעמיים ואחר כך להחזיר את הספר להיכל.
פסוקי החזרה
קיג. בעת שמחזירים את ספר התורה להיכל אומרים מזמור כ"ט בתהילים: "מזמור לדוד הבו לה' בני אלים" וכו'. ואומר החזן: "שובה למעונך" וכו', חצי קדיש ומתפללים מוסף.
מנחה של שבת
קיד. בתפילת מנחה של שבת אומרים בעת החזרת ספר התורה להיכל מזמור צ"ב בתהילים: "מזמור שיר ליום השבת".
ליווי הספר
קטו. טוב ללוות את ספר התורה בחזרתו מן הבימה עד להיכל.
הנחת הספר בהיכל
קטז. יש להניח את ספר התורה בהיכל כשהוא עומד ולא להניחו כשהוא שוכב, ואפילו כאשר ההיכל קטן מידות – אין להשכיב את ספר התורה אלא להניחו עומד.
נפילת ספר תורה ח"ו
זהירות
קיז. יש להיזהר בנשיאת ספר התורה עד למאוד, כדי שלא ייפול על הרצפה חלילה, משום שדבר זה חמור מאוד.
תענית
קיח. הרואה ספר תורה שנפל על הרצפה חלילה – צריך להתענות. אמנם, אדם שראה ספר תורה שנפל וקשה לו להתענות – יכול לפדות את תעניתו בצדקה