בורא מאורי האש
ברכת הנר במוצאי שבת
א. מספר טעמים נאמרו לברכת "בורא מאורי האש" במוצאי שבת:
• אש נבראה במוצאי שבת – מובא בחז"ל בכמה מקומות שאש נבראה במוצאי שבת. בגמרא מסכת פסחים מובא: "ובמוצאי שבת נתן הקב"ה דעה באדם הראשון, מעין דוגמא של מעלה, והביא שני אבנים וטחנן זו בזו ויצא מהן אור". ובמדרש רבה: "… כיון ששקעה החמה במוצאי שבת, התחיל החשך ממשמש ובא ונתירא אדם הראשון, שנאמר: 'אך חשך ישופני' – אותו שכתוב בו: 'הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב' בא להזדווג לי. מה עשה הקב"ה? זימן לו שני רעפים והקישן זה לזה, ויצא מהן אור, וברך עליה, הדא הוא דכתיב: 'ולילה אור בעדני'. מה בירך עליה? 'בורא מאורי האש' אתיא כשמואל, דאמר שמואל: מפני מה מברכין על הנר במוצאי שבת? מפני שהיא תחילת ברייתה". א"כ טעם אחד לברכה על הנר במוצש"ק – מפני שתחילת ברייתה של האש היתה במוצש"ק.
• חזרו להשתמש בה – במוצאי השבת הותר השימוש באש, אחרי שמשך כל השבת היה השימוש באש אסור, כפי שמביא המדרש שם: "רב הונא בשם רב ורב אבהו בשם ר' יוחנן אמר: אף מוצאי יום הכיפורים מברכים עליו, מפני ששבת האור כל אותו היום".
ברכת הנר
לשון רבים
ב. נוסח ברכת האש הוא: "בורא מאורי האש", בלשון רבים דווקא, ואין לאמרה בלשון יחיד. והטעם לכך שתיקנו לברך בלשון רבים הוא, שיש כמה גוונים ומיני אורות בשלהבת האש, וכן כמה מיני חלקים בנשמת האדם, וכל חלק בנשמת האדם [נפש, רוח ונשמה] נהנה מחלק אחר בשלהבת.
טעה בנוסח הברכה
ג. ברך ברכת האש בלשון יחיד, ואמר: "בורא מאור האש" – לא יצא ידי חובה וצריך לחזור ולברך.
ברכה ברוב עם
ד. היוצא ידי חובת הבדלה בהבדלת אחר – לא יברך ברכת הנר לעצמו אלא יטה אוזן לשמוע ברכת המבדיל. ולא טוב עושים המברכים בעצמם ברכת הנר, משום שבזמן שמברכים לעצמם ממשיך המבדיל בברכתו והם אינם מטים אזנם לשמעה. ואפילו אם ימתין המבדיל עד שיסיימו לברך – אין לעשות כן, משום שבברכת המבדיל לרבים מתקיימים דברי שלמה המלך ע"ה: "ברב עם הדרת מלך.
השלהבת
ראיית שלהבת עצמה
ה. כל היוצאים בברכת הנר צריכים לראות את אור השלהבת. אפילו אדם העומד במקום סמוך לנר, כך שיכול ליהנות מאור הנר, צריך לראות את השלהבת עצמה, ואין זה מספיק לעמוד במקום שנהנה מאורה אך אינו רואה את השלהבת עצמה.
הבדלה ברוב עם
ו. צריך המברך להיזהר לראות את שלהבת הנר עצמה, במיוחד כשעושים הבדלה ברוב עם ומציבים את נר ההבדלה במקום מרוחק ממנו, ואין לברך עד שרואה את השלהבת עצמה ויכול להנות לאורה.
שלהבת נר שמאחרי זכוכית
ז. אין לברך ברכת הנר על להבה הנראית מאחורי מחיצת זכוכית, כגון להבת נר בעששית.
משקפיים
ח. מותר לברך על שלהבת גלויה ולהביט עליה דרך משקפיים [למרות שאין לברך על נר הנראה מאחורי זכוכית], משום שאין בכך חסרון וזלזול בנר, שהרי הזכוכית מכסה את עיניו ולא את אור הנר.
הנאה מאור הנר
נר שנהנה ממנו
ט. אין אדם מברך ברכת הנר אלא על נר שיכול ליהנות מאורו. ולכן, אין לברך על נר הנמצא במקום רחוק אלא על נר הנמצא בסמוך כל כך שאפשר ליהנות מאורו, כפי שכתב מרן בעל השולחן ערוך: "אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו".
גדר "יאותו לאורו"
י. נר שניתן ליהנות מאורו הוא נר הנמצא במרחק כזה שניתן לראות לאורו פרט קטן, כמו להבחין בין מטבעות שונים או להבחין במחוגי השעון ולומר את השעה [ללא אור החשמל].
נמצא בחדר אחר
יא. הנמצא בחדר אחד ונר ההבדלה בחדר אחר, או אפילו נמצא בבית אחד והנר בבית אחר ואור הנר גדול עד כדי כך שיכול ליהנות לאורו במקומו – יוצא בו ידי חובת נר הבדלה.
מצוה בשפע
יב. מצוה מן המובחר להתקרב אל הנר ביותר כך שיגיע האור למקומו בשפע רב.
ריבוי אור
יג. מעבר להדלקת נר ההבדלה עצמו, מצוה להרבות אור בבית במוצאי שבת כשם שמצווה להרבות אור בבית בכניסת השבת.
הנאת השומעים
יד. כשם שצריך המברך להיות סמוך לנר במקום שניתן ליהנות מן הנר, כך צריכים השומעים היוצאים ידי חובה, להיות במקום סמוך לנר שבו ניתן ליהנות מאור הנר.
הבדלה ברוב עם
טו. כאשר מבדילים בבית הכנסת ורבים צריכים ליהנות מאור הנר ואין כל הציבור יכול ליהנות מאור נר המברך – ידליקו נר נוסף ויעמידו אותו סמוך לשומעים.
ברך על נר שאינו יכול ליהנות ממנו
טז. טעה וברך על נר שהיה במקום רחוק מכדי ש"יאותו לאורו" – בדיעבד אינו חוזר לברך, מכמה טעמים:
- • כיון שעיקר ברכה זו אינה על ההנאה מאור הנר אלא לזכר האש שתחילת בריאתה הייתה במוצ"ש.
- • כיון שמעיקר הדין א"צ לחזר אחר הנר, ואדם שאין לו נר – מבדיל בלא נר, ועל כן שב ואל תעשה – עדיף.
כשברך על נר מרוחק
יז. ברך על נר רחוק מכדי ש"יאותו לאורו" – טוב לחזור ולשמוע ברכת "בורא מאורי האש" מאדם שעדיין לא בירך, וליהנות מן האש כראוי.
כשאינו יכול לשמוע שוב ברכה
יח. ברך על נר רחוק ואין לו ממי לשמוע ברכת "בורא מאורי האש" – יברך בלי שם ומלכות וייהנה מאור הנר.
הנאה לפני הברכה
יט. מותר ליהנות מאור האש במוצאי שבת גם לפני שברכו "בורא מאורי האש", ואפילו אם לא אמרו "אתה חוננתנו". ואכן כך מנהג העולם, שרבים מתפללים ערבית של מוצ"ש מתוך סידור, לאור נרות או לאור החשמל, אע"פ שעדיין לא ברכו על הנר ולא אמרו "אתה חוננתנו".
הבטה בידיים לאור הנר
הבטה בידיים
כ. נוהגים להביט בכפות הידיים ובציפורנים בשעת ברכת הנר. ויש נוהגים להסתכל על גב היד ויש נוהגים להסתכל על אצבעות היד. והמנהג הטוב ביותר הוא להסתכל תחילה בציפורניים ובכף היד ביחד כאשר האגודל מכופף פנימה ועליו מכופפות שאר ארבע האצבעות. ובעוד האצבעות מכופפות באופן הנ"ל, מפנים את גב היד אל הנר ואין אור הנר מאיר את כף היד. ומיד אחרי הברכה פותחים את כף היד ומביטים באור הנר המאיר את כף היד.
יד ימין
כא. מביטים באצבעות יד ימין. ועל כן, בזמן ברכת האש צריך המבדיל להעביר את כוס ה"הבדלה" ליד שמאל ולאחוז אותו ביד שמאל, ובעת שאוחז את הכוס ביד שמאל יביט באצבעות יד ימין.
כוונה לא לצאת ידי חובה
כב. השומע הבדלה בבית הכנסת אך מתכוון להבדיל בביתו – יביט בנר ויכפוף אצבעותיו למרות שאינו מתכוון לצאת ידי חובה שם, כדי שלא ילמדו ממנו אחרים שאין לכפוף האצבעות.
פסוקים בזמן ההבטה
כג. יש נוהגים לומר פסוקי ברכה, או אזכרות שונות בזמן שמביטים בציפורניים – ואין ראוי לעשות כן, כי יש בזה חשש הפסק בהבדלה. אמנם, לא יעורר מחלוקת בעבור זה.
טעמי המנהג
כד. מספר טעמים נאמרו למנהג להתבונן בידיים בשעת ברכת הנר:
- • התמעטות הציפורן – כתב המרדכי: כדי לזכור שעד שחטא אדם הראשון היה בשרו מכוסה בציפורן מאירה, ומשחטא התמעטה הציפורן עד למקומה בקצה היד ונשאר עור על בשרו, ועל כך אמרה התורה: "וידעו כי ערומים הם".
- • סימן ברכה – רבינו האי כתב: כדי להיזכר בכך שבשרטוט שבכף היד יש סימנים להתברך בהם. ורבינו יונה כתב שבציפורנים יש סימן ברכה, כיון שהן פרות ורבות לעולם.
- • הנאה – נהנים מאור הנר המאיר על כף היד, כאשר בתחילה האצבעות מכופפות וכף היד חשוכה, וכאשר מיישרים את האצבעות מאיר אור הנר על כף היד ונהנים בכך.
- • הבחנה – מסתכלים על מקום החיבור בין הציפורן לבשר, כדי לשער אם ניתן להבחין בין הציפורן לבשר לאור הנר, משום שהבחנה זו קרובה להבחנה בין מטבע למטבע שהוא הגדר של "יאותו לאורו".
הבדלה בלא ברכת נר
ברכה בפני עצמה
כה. ברכת הנר אינה חלק מסדר ההבדלה אלא ברכתה נתקנה על תחילת בריאת האש, אך חכמים סידרו לברכה על הכוס עם שאר ברכות ההבדלה. ומכל מקום, אין ברכת הנר מעכבת את שאר ברכות ההבדלה ואינה כפופה להבדלה, כפי שיתבאר לקמן.
אין לו נר
כו. המבדיל במוצאי שבת ואין לו נר להבדלה – יבדיל בלי נר ויברך "בורא פרי הגפן", "בשמים" וברכת "המבדיל".
הבדיל בלי נר
כז. המבדיל בלי נר, והגיע לידו נר לברכה מאוחר יותר – יברך על הנר כשיגיע לידו, למרות שסיים את ההבדלה.
ברכת הנר בזמן לימוד
כח. הבדיל בלי נר והגיע לידו נר לברכה מאוחר יותר וכבר התחיל בלימודו – יעצור את לימודו ויברך על הנר.
לימוד של רבים
כט. הבדילו בלי נר והתחילו ללמוד, ורבים מן הלומדים צריכים לברך ברכת הנר – יעצרו את הלימוד ויברך אחד לכולם, משום: "ברוב עם הדרת מלך". וכך יותר נכון לעשות מאשר שכל אחד יברך לעצמו.
לימוד של מעטים
ל. הבדילו בלי נר והתחילו בלימודם ורק מעטים צריכים לברכת הנר – לא יבטלו את לימוד הרוב כדי לברך ברכת הנר "ברוב עם", וכל אחד יברך לעצמו.
המבדיל להוציא אחרים
לא. אם הבדיל וחוזר ומבדיל כדי להוציא אחרים ידי חובה – לא יברך ברכת "הנר" שנית משום ספק ברכות להקל. ובמקרה כזה – יברכו השומעים לעצמם.
ברכה במוצאי שבת
לב. מברכים על הנר במוצאי שבת אך לא מאוחר יותר. ועל כן, אדם שהבדיל בלי נר או אפילו לא הבדיל כלל ולא ברך על הנר במוצאי שבת וחלף מוצאי שבת – אינו יכול לברך על הנר עוד.
סומא
הבדלת סומא
לג. לכתחילה טוב שסומא לא יבדיל בעצמו אלא יצא ידי חובה בהבדלה שעושה אדם אחר. אמנם, אם יש לו מכך חלישות הדעת – יכול להבדיל לעצמו (ללא ברכת "הנר" כבסמוך), אך לא יבדיל לאחרים.
סומא בברכת הנר
לד. סומא המבדיל בעצמו – לא יברך על הנר, לפי שצריך ליהנות מן האור ממש ["עד שיאותו לאורו"], ואין ברכה זו על הנאה כללית ועקיפה מהאור.
אשה
אשה בברכת הנר
לה. מותר לאשה המבדילה לברך ברכת הנר. אמנם, יש אומרים שאשה לא חייבת בברכת הנר, משום שזו מצות עשה שהזמן גרמא, ולכן צריך בעלה לברך ולהוציאה ידי חובה. והרב משנה ברורה מסתפק בזה, ולדעתו אשה אינה מברכת. אבל לדעת כף החיים – אשה מברכת ברכת הנר, משום שהיא חייבת בכל מצוות השבת, מדין "שמור וזכור" וחייבת בהבדלה, ועל כן יכולה לברך ברכת "הנר", וכן הלכה.
מוצאי שבת ט' באב
לו. אשה שלא יכולה ללכת לבית הכנסת במוצאי שבת שחל להיות בליל ט' באב – יכולה לברך ברכת הנר בביתה אחרי צאת השבת. אולם לאשכנזים יש לנהוג כדברי המשנ"ב, שהאשה צריכה לבוא לבית הכנסת במוצאי שבת, לשמוע ברכת "מאורי האש", מאחר ולא יכולה לברך באופן עצמאי.
נר ההבדלה – אבוקה
מצוה באבוקה
לז. מצוה מן המובחר לברך ברכת "הנר" על אבוקה. וטעם הדבר הוא – שאור נר האבוקה רב וגדול. ומכל מקום, יש שם נר אבוקה – יברכו עליו, אין שם נר אבוקה – אין צורך לחזר אחריו, ויברכו על נר בעל שלהבת אחת.
אבוקה – מה היא
לח. מספר נרות או פתילות סמוכים זה לזה, כך ששלהבותיהם מתחברות נקראת: "אבוקה".
נר קלוע
לט. מספר נרות הקלועים יחד כצמה ובכל אחד פתילה נפרדת – נחשב אבוקה, אפילו אם השלהבות לא מתחברות, משום שהפתילות קלועות יחד והרי הן כגוף אחד.
שתי נרות נפרדים
מ. שני נרות נפרדים – לא נחשבים אבוקה, אבל אם מצמידם אחד לשני, כך ששלהבותיהם מתחברות – נחשבים אבוקה, למרות שאינם קלועים.
גוף הנר מחובר
מא. נר אחד ובו מספר פתילות הבוערות כל אחת בנפרד – נחשב אבוקה, למרות שהשלהבות לא מתחברות.
גפרור
מב. יש שם נר אחד ובו פתילה אחת – ידליקו את הנר ויסמכו לו גפרור. אין שם נרות כלל – ידליקו שני גפרורים ובזה יחשב אבוקה.
נוסח הברכה
מג. כשם שמברך: "בורא מאורי האש" בלשון רבים כאשר מברך על אבוקה, כך מברך: "בורא מאורי האש" בלשון רבים גם כשמברך על נר אחד. וטעם הדבר הוא – שלשון רבים זו נתקנה משום שבשלהבת יש כמה גוונים ולא משום שמברכים על כמה נרות [ראה סעי' ב'-ג' לעיל].
נר ההבדלה – נרות מסוגים שונים
להבת גז
מד. אין מברכים ברכת הנר אלא על נר העשוי למאור. ולכן, אין לברך על להבת גז [או חשמל] העומדת לבישול או לחימום וכדו'.
גז שהודלק למאור
מה. מותר לברך על להבת גז מיוחדת למאור וכן על להבת גז שבדרך כלל עומדת לבישול אך מדליק אותה עכשיו לשם אור.
נורת להט
מו. לכתחילה אין לברך ברכת הנר על נורת חשמל, ואפילו לא על נורה שקופה שרואים את חוטי הלהט שבתוכה, משום שאינה שלהבת. אמנם, בדיעבד כשאין לו אש ממש – יכול לברך על נורת חשמל שרואים את חוטי הלהט שבתוכה, משום שיש אומרים שמותר לברך ברכת "הנר" על נורת חשמל שקופה.
פלורוסנט
מז. אין לברך ברכת הנר על נורת פלורסנט, ולא על נורה אטומה, וכן לא על נורת לדים אפילו בדיעבד, מכיון שהשלהבת אינה נראית בה.
נר שעווה
מח. טוב להדר ולברך על נר עשוי שעווה, וכך היה מנהג רבנו האר"י ז"ל. ועוד נהג רבנו האר"י ז"ל לייחד נר להבדלה ולא היה משתמש בנר שבבית.
כוונת בנר שעווה
מט. במקום שמברכים ברכת "הנר" על נר שעווה טוב לכוון שהקליפות הנקראות: 'עש', המנסות לאכול את הקדושה, יותכו ויומסו ע"י ה'אש', שהוא שם 'א-להים' [אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם, עם הכולל]. ויאירו ש"ע אורות באותיות ו"ה [רמוז ב'ש"ע ו"ה'].
מי יכוון
נ. טוב לכוון כוונות אלה בין המברך עצמו ובין השומע היוצא ידי חובה.
נר לשם כבוד
נא. אין מברכים ברכת הנר אלא על נר שהודלק למאור. ועל כן, אין מברכים על נר שהודלק לשם כבוד לחימום או לכל צורך אחר.
לכבוד ולמאור
נב. אין מברכים ברכת הנר על נר שהודלק לשם כבוד ולשם אורה גם יחד, אם היו מדליקים אותו מספר של נרות בלאו הכי, כגון בשעות היום.
כיבוי והדלקה
נג. מותר לכבות נר שהודלק לשם כבוד וכדו' ולהדליקו מחדש לשם אורה ולברך עליו ברכת הנר.
עבר זמן הכיבוד
נד. מותר לברך ברכת הנר על נר שהודלק לשם כבוד ועבר זמן הכיבוד שבעבורו הודלק, כגון: נר נשמה שמדליקים למשך שבעת ימי האבל בלבד – מותר לברך עליו משהסתיימו ימי האבל, אפילו בלי לכבותו.
נרות בית הכנסת
נה. כיום אין לברך ברכת "הנר" על נרות שמדליקים בבית הכנסת, משום שכל הטעם להדלקתם הוא לכבוד השכינה ולא לאורה.
נר נשמה בית הכנסת
נו. אין לברך ברכת "הנר" על נר נשמה שהודלק לע"נ נפטר, בביתו או בבית הכנסת, משום שהודלק לעילוי נשמת הנפטר ולא לאורה.
נר חנוכה
נז. אין מברכים ברכת "הנר" על נר שהודלק לשם מצות נר חנוכה, משום שלא הודלק לשם אור אלא לשם מצווה, וכן משום שאסור ליהנות מנר חנוכה.
נר בסעודה
נח. אין מברכים ברכת "הנר" על נר שהדליקו על השולחן בסעודה חגיגית, אם אוכלים שם לאור החשמל, משום שמוכח שלא נעשה אלא לשם כבוד ויופי. אמנם, אם כיבו את החשמל ואוכלים לאור הנר – מותר לברך עליו ברכת הנר, משום שעשוי לאורה.
נר של עבירה
נר שהדליקו ישראל
נט. אין מברכים על נר שלא שבת ממלאכת עבירה, כלומר – נר שהובער באיסור בשבת. ועל כן, נר שהדליקו ישראל באיסור בשבת – אין מברכים עליו במוצאי שבת.
אין מברכין עליו לעולם
ס. אין מברכים על נר של עבירה, בין שעבר זמן מועט משעת הבערתו באיסור עד לזמן הברכה [והלהבה היא אותה להבה שנעשה בה איסור] ובין שעבר זמן רב משעת הבערתו באיסור עד לזמן הברכה. ואפילו שבזמן הברכה בוערת בנר להבה שהתווספה ולא הלהבה המקורית שנעשה בה האיסור – אין מברכים עליו, משום שרגע הבערת הנר באיסור הוא זה שקובע לעניין פסילת הנר כנר של עבירה ולא השלהבת שבוערת בנר בזמן הברכה.
נר של נוכרי
סא. אין מברכים על נר שהדליק נוכרי בשבת, אפילו הדליקו עבור עצמו, משום שעצם המלאכה היא מלאכת עבירה, שהרי אם ישראל היה מבעירו בשבת היה מתחייב על כך.
נר לחולה שיש בו סכנה
סב. מותר לברך על נר שהדליקו בשבת נוכרי או אפילו ישראל לצורך חולה שיש בו סכנה, או לצורך יולדת (באופן שמותר), משום שאין זו מלאכת עבירה.
נר לחולה שאין בו סכנה
סג. מותר לברך על נר שהדליק גוי בשבת לצורך חולה שאין בו סכנה, משום שאין זו מלאכת עבירה.
נר עבודה זרה
סד. נר שהודלק לשם עבודה זרה, בין שהודלק בשבת ובין שהודלק במוצאי שבת – הרי הוא מאוס ואין מברכים עליו.
נר שהדליקו מנר עבודה זרה
סה. אין לברך על נר שהודלק מנר של עבודה זרה, אע"פ ששלהבת הנר החדש מתווספת והולכת ואין זו השלהבת הראשונה, משום שגם נר זה מאוס לברכה.
נר של מסיבת גויים
סו. אסור לברך על נר של מסיבת גויים, משום שסתם מסיבת גויים לשם עבודה זרה. ולעניין זה אין הבדל בין נוצרים למוסלמים.
נר שהדליקו מנר של מסיבת גויים
סז. מותר לברך על נר שהדליקו מנר של מסיבת גויים, למרות שסתם מסיבת גויים לשם עבודה זרה, משום שהנר הראשון אינו נר של עבודה זרה ממש.
סתם נר של גוי
סח. נר של גויים שאינו מיוחד לעבודה זרה ולא הודלק לשם עבודה זרה – אינו נקרא נר של עבירה ומותר לברך עליו באופן ששבת ממלאכת עבירה.
נר של גוי שסביר שעשה בו מלאכה
סט. נר של גוי שהודלק בערב שבת, אך מן הסתם עשה בו הגוי מלאכת איסור בשבת – מחמירים לאוסרו.
הדלקת נר הבדלה מנר שהודלק בשבת
ע. ישנם כמה חילוקי דינים בהדלקת נר הבדלה מנר שהודלק בשבת:
- • אסור לברך על נר שהדליק נוכרי במוצאי שבת, מנר אחר שהדליק נוכרי בשבת.
- • מותר לברך על נר שהדליק ישראל במוצאי שבת, מנר שהדליק נוכרי בשבת.
- • אסור לברך על נר שהדליקו במוצאי שבת, מנר שהדליק ישראל מומר בשבת.
- • מותר לברך על נר שהדליק ישראל במוצאי שבת, מנר שהדליק ישראל שאינו מומר בשבת בטעות.
- • מותר לברך על נר שהדליק נוכרי במוצאי שבת, מנר שהדליק ישראל שאינו מומר בשבת בטעות.
ברך על נר של עבירה
עא. טעה ובירך על נר של עבירה – אינו חוזר ומברך, כי שמא בדיעבד יוצא ידי חובה גם בנר זה. וכיון שמעיקר הדין אין צריך לחזר אחרי נר הבדלה, ויש חשש ברכה לבטלה, אזי – שב ואל תעשה-עדיף.
טוב שיברך שוב
עב. טעה ובירך על נר של עבירה – טוב שיחזור וישמע ברכת הנר כתקנה ממי שלא בירך עדיין. אין מי שיברך להוציאו ידי חובה – יברך בעצמו ללא שם ומלכות.
טעה ובירך על נרות שהדליקו נכרים
עג. טעה ובירך על נר שהדליק נוכרי במוצאי שבת, מנר שהדליק נוכרי בשבת – יצא ידי חובה ואינו צריך לשמוע ברכה מאחר, משום שדין זה אינו אלא גזרה.
נר שהודלק מערב שבת
עד. נר שהודלק בערב שבת ונשאר דלוק כל השבת כולה – אינו נר של עבירה, שהרי לא נעשתה בו מלאכת הבערה בשבת.
כיבוי הנר
סמוך להבדלה
עה. ראוי לכבות את הנר מיד אחרי ההבדלה, משום שבכך מראה שהנר הודלק במיוחד לצורך מצווה.
שיירי יין
עו. יש נוהגים לכבות את הנר בשיירי היין שבצלוחית כוס ההבדלה, כדי להראות שנר זה קשור להבדלה. אמנם, אם ברכו על סתם נר שבבית ולא על נר המיוחד להבדלה – לא יכבו אותו ביין.
כיבוי הנר ביין
עז. הנוהגים לכבות את הנר ביין – יכבו בלחלוחית היין בלבד, כדי לא להשחית יין ראוי לשתייה. ובפרט ביין הקדוש בקדושת שביעית – יש להיזהר לשפוך מן היין לכיבוי הנר, בצמצום.
ברכת הנר במוצאי יו"ט
מוצאי יום טוב שלא חל בשבת
עח. מוצאי יו"ט – במוצאי יום טוב שלא חל בשבת – אין מברכים על הנר בהבדלה.
מוצאי יום טוב שחל במוצאי שבת
עט. מוצ"ש ויו"ט – במוצאי יו"ט שהוא גם מוצאי שבת – מבדילים כרגיל על הנר.
נר הבדלה במוצאי שבת וליל יום טוב
פ. במוצאי שבת שהוא ליל יו"ט, יש אומרים שמברך: "בורא מאורי האש" על נר של יום טוב, ויש אומרים שצריך להדליק נר אחר לשם הבדלה. ומנהגנו לברך על נר של יום טוב ויסתכל בנר בשעת הברכה.
צורת ההדלקה
פא. יש אומרים שכאשר מברך על הנר שהדליקה האשה לכבוד יו"ט יצמיד אליו גפרור גדול ע"מ שיהא כאבוקה, ואז יש להכין צלחת שאינה דליקה להניח בה את הגפרור, כדי שיכבה בעצמו.
חיבור שתי נרות יחד
פב. נכון להיזהר שלא לחבר שני נרות יחד, כיון שעלול לגרום בזה לכיבוי על ידי השעוה הנוזלת, וכן יזהר בחיבור הגפרור לנר כי לעיתים עלולה הדלקת הגפרור לגרום לכיבוי הנר. והרוצה להחמיר ולברך על שתי להבות – יקח את עץ הגפרור ויחברו לנר בזהירות, אך מהדין אין צריך כי דין אבוקה הוא רק היכא דאפשר, ובליל יום טוב שאי אפשר – יכול לברך גם על נר אחד. ומנהגנו – לברך במוצאי שבת ליל יום טוב על נר בעל פתילה אחת ולהצמיד לו גפרור בזמן הברכה, ואת הגפרור ישים אחר כך בצד ולא יכבה אותו.
פג. כמו"כ מי שרגיל להדליק ע"י פתילות העשויות משעווה או מצמר גפן אשר נמצא בבסיס ממתכת – יכול לקפל פתילה אחת בערב שבת לשניים, עבור מוצאי שבת, וידליקנה, וכך יהיה לו אבוקה.
