הוספה מחול על הקודש
א. מצווה להוסיף מחול על קודש בין בכניסת השבת ובין ביציאתה. ועל כן, נוהגים לאחר את תפילת ערבית, כדי להוסיף מחול על הקודש.
אתה חוננתנו
הבדלה בתפילה
ב. תיקנו חז"ל לומר בתפילת ערבית של מוצאי שבת ומוצאי יום טוב את נוסח ההבדלה בתוך ברכת "אתה חונן". ועל כן, מתחיל ברכת "אתה חונן" כרגיל: "אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה", ועובר לנוסח ההבדלה: "אתה חוננתנו" ומסיים: "וחוננו מאתך חכמה…" עד סוף ברכת: "אתה חונן" כרגיל.
שכח לאומרה
ג. שכח ולא אמר "אתה חוננתנו" ונזכר בסוף ברכת "אתה חונן", וכבר אמר תיבות "ברוך אתה" אך עוד לא הזכיר תיבת "ה'" – אינו מסיים את הברכה אלא אומר שם: "אתה חוננתנו…", וחוזר ומסיים: "וחוננו מאיתך" וכו' כרגיל.
ד. אם נזכר שלא אמר "אתה חוננתנו" אחרי שהזכיר כבר תיבת "ה'" של סיום ברכת "אתה חונן", וכן אם כבר סיים את הברכה – אינו חוזר אלא ממשיך בתפילתו, כיון שעתיד להבדיל על הכוס, אלא שיזהר לא לעשות שום מלאכה אחר התפילה לפני הבדלה [ראה סעיף י"ב].
הבדלה ב"שומע תפילה"
ה. אם לא אמר "אתה חוננתנו" בברכת "אתה חונן" – יכול לאומרה בברכת שומע תפילה", כיון שכיום יש בנוסח "אתה חוננתנו" תפילה ובקשה, שאנו אומרים: "כשם שהבדלתנו ה' אלוקינו מעמי הארצות… כך פדנו והצילנו" וכו'.
סיים תפילתו
ו. שכח ולא אמר "אתה חוננתנו" ונזכר אחרי שסיים תפילתו – אינו חוזר להתפלל [משום שעתיד להבדיל על הכוס].
אמירה בקול
ז. במקום שמתפללים עמי הארץ, נוהגים שהש"ץ אומר את כל נוסח: "אתה חוננתנו" בקול רם, כדי שהציבור יאמרו איתו מילה במילה או ישמעו ויכוונו לצאת ידי חובה. אמנם אם המתפללים יודעים – אין לאמר "אתה חוננתנו" בקול, כיון שזה מבלבל את הציבור, ומ"מ טוב להזכיר את שתי המילים: "אתה חוננתנו" בקול, כדי להזכיר לשאר המתפללים שלא ישכחו. ואם אין אור בבית הכנסת – טוב לומר "אתה חוננתנו" בקול.
שכח לומר אתה חוננתנו
ח. אדם ששכח לומר "אתה חוננתנו" בברכת "אתה חונן", ונמצא במקום שאין כוס להבדיל עליו ויודע שגם למחרת לא ימצא כוס להבדלה – אומר "אתה חוננתנו" בשומע תפילה [כדין מי ששכח שאלה בברכת השנים]. שכח ולא אמר "אתה חוננתנו" גם בברכת "שומע תפילה" וסיים תפילתו – חוזר ומתפלל ערבית ואומר "אתה חוננתנו".
תשלומין
ט. שכח או נאנס ולא התפלל ערבית במוצ"ש – מתפלל בשחרית שמונה עשרה ב' פעמים [ראשונה שחרית ושנייה לתשלומין], ואינו מזכיר "אתה חוננתנו" בראשונה ולא בשנייה, למרות שתפילה שנייה לתשלומין.
שכח להבדיל בתפילה ואכל
י. מי שלא אמר "אתה חוננתנו" בתפילה ובנוסף אכל או טעם לפני שהבדיל על הכוס – קנסו אותו חכמים וחייב לחזור ולהתפלל תפילת ערבית ולומר "אתה חוננתנו", ורק אח"כ להבדיל על הכוס. אבל אם לא הבדיל בתפילה ואכל והבדיל על הכוס [ולא חזר להתפלל תפילת ערבית לפני הבדלה] – אינו חוזר להתפלל.
הבדלה כשיום טוב במוצאי שבת
יא. כשחל יום טוב במוצאי שבת – מוסיפים בתפילה "ותודיענו", שעניינו – להבדיל בין קדושת השבת החמורה לקדושת יום טוב המותר במקצת מלאכות.
שכח לומר "ותודיענו"
יב. אם שכח לומר "תודיענו" במקומו ונזכר לפני שאמר "ברוך אתה ה' מלך על כל הארץ" – יאמר "ותודיענו" ואחר כך יאמר "ותתן לנו". ואם הזכיר שם ה' – אינו חוזר. ואסור בעשית מלאכות האסורות בשבת עד שיבדיל בקידוש או עד שיאמר: "ברוך המבדיל בין קודש לקודש" (בלי שם ומלכות).
עשיית מלאכה לפני הבדלה בתפילה או על הכוס
יג. דין מלאכה דרבנן לצורך מצוה ב"בין השמשות" – ראה לעיל פרק מ"א "זמן צאת השבת" סעי' י"ד.
מלאכה לפני "אתה חוננתנו"
יד. אסור לעשות מלאכה במוצאי שבת לפני שאומר "אתה חוננתנו", ועל כן אדם שלא הבדיל בתפילה באמירת: "אתה חוננתנו" – אסור בעשיית מלאכה עד שיבדיל על הכוס או עד שיאמר: "ברוך המבדיל בין קודש לחול" [ואכילה ושתייה אסורים עד שיבדיל על הכוס].
הבדלה כשלא הבדיל בתפילה
טו. לא הבדיל בתפילה – אומר "ברוך המבדיל בין קודש לחול" בלי שם ומלכות. ואפילו שיש חולקים ואומרים שצריך לברך בשם ומלכות, אין נוהגים כמותם, משום ספק ברכות להקל.
אמירת "ברוך המבדיל"
טז. יש מי שאומר שאף על פי שהבדיל בתפילה – לא יעשה שום מלאכה עד שיאמר: "ברוך המבדיל בין קודש לחול", וראוי לחוש לסברה זו.
מלאכה אחר "קדושה דסידרא"
יז. לפי הזוהר הקדוש אסור לעשות מלאכה במוצאי שבת גם אחרי שאמרו "אתה חוננתנו" או "ברוך המבדיל בין קודש לחול" עד שיגיע הציבור ל"קדושה דסידרא" [דהיינו שיאמרו: "ואתה קדוש"], וראוי לחוש לכך.
עשיית מלאכה לאחר שלא הבדיל
יח. אחרי זמן צאת השבת – מותר לאדם שלא הבדיל [והוא עדיין אסור במלאכה] לומר לחברו שהבדיל לעשות מלאכה עבורו, שהרי אם ירצה יכול גם הוא לומר "ברוך המבדיל בין קודש לחול" ולהיות מותר במלאכה.
אשה בהבדלה
יט. כשם שהאיש אסור במלאכה עד שיבדיל כך האשה אסורה במלאכה עד שתבדיל. ועל כן, גם אשה חייבת לומר "אתה חוננתנו" וכו' בתפילה.
אשה שאינה מתפללת ערבית
כ. אשה שלא מתפללת תפילת ערבית במוצאי שבת תאמר: "ברוך המבדיל בין קודש לחול" [בלי שם ומלכות], כדי שתוכל לעשות מלאכה.
נסיעה עם אדם שלא הבדיל
כא. הנוסע במונית במוצאי שבת וחושש שמא הנהג לא הבדיל בתפילת ערבית ולא על הכוס – ישתדל לבוא עמו בדברים ויאמר לו: "השבת יצאה, ברוך המבדיל בין קודש לחול", ויתכוון להוציאו ידי חובת הבדלה באמירה זו. ומשום שהנהג ככל הנראה לא יאמר שאינו מעוניין לצאת ידי חובת הבדלה, ואם כן באמירה זו של הנוסע – יצא ידי חובה.
"ברוך המבדיל" בכל לשון
כב. מותר לומר: "ברוך המבדיל בין קודש לחול" בכל שפה ולשון.
הזמן המותר במלאכה
כג. מותר לעשות מלאכה בצאת השבת לאחר שהבדיל בפה או על הכוס. ויש מחמירים שלא לעשות מלאכה עד כשעה וחצי אחר השקיעה, ויש נוהגים לא לעשות מלאכה קשה במוצאי שבת מדין הארת שבת.
הבדלה מבעוד יום
כד. מי שהוא אנוס, כגון: חייל היוצא לפעילות מבצעית, או אדם שממהר ללכת לדבר מצוה, וכן אדם שיודע שאם לא יתפלל עכשיו יצטרך להתפלל בהליכה וכדו' – יכול להתפלל ערבית של מוצאי שבת מבעוד יום ולהזכיר "אתה חוננתנו" בתפילה, ובלבד שיתפלל אחרי זמן "פלג המנחה".
מלאכה כשהבדיל מבעוד יום
כה. התפלל ערבית של מוצאי שבת מבעוד יום ואמר "אתה חוננתנו" בתפילה – עדיין הוא אסור במלאכה ככל אדם אחר עד אחרי צאת הכוכבים.
אכילה כשהבדיל מבעוד יום
כו. התפלל ערבית של מוצאי שבת מבעוד יום ואמר "אתה חוננתנו" בתפילה – הרי הוא אסור באכילה עד שיבדיל על הכוס, ואפילו עדיין לא שקעה החמה – אסור באכילה עד שיבדיל על הכוס.
תפילת ערבית מבעוד יום – בצנעה
כז. המתפלל ערבית של מוצאי שבת מבעוד יום – ראוי שיעשה כן בצנעה עד כמה שניתן. ואם עושה כן בפני רבים – צריך להסביר לנוכחים את ההלכה, משני טעמים: א. כדי שלא יהיה מן המתמיהים. ב. כדי שלא יכשלו אחרים ויעשו מלאכה לפני צאת הכוכבים.
הבדלה על הכוס לפני ערבית
כח. מי שנזדמן לו להבדיל על הכוס לפני שהתפלל ערבית של מוצאי שבת [כגון: אדם שיוצא ידי חובה בהבדלה מרכזית] – עדיין צריך להזכיר "אתה חוננתנו" בתפילה.
תוספות לאחר שמונה עשרה
תוספות שאחרי "שמונה עשרה"
כט. אחרי שמונה עשרה אומר החזן: "יהי שם" וחצי קדיש. אומרים: "הריני מכין" שהוא נוסח הכנה לימי החול מגאון עוזנו ותפארתנו בעל ה"בן איש חי", ואחר כך אומרים: "שובה ה' עד מתי", "יושב בסתר" וקדושת "ובא לציון" החל מ"ואתה קדוש" עד "כל המייחלים לה'".
הכנה לימי החול
ל. נוסח הכנה לימי החול שאומרים לפני "שובה ה":
"הֲרֵינִי מֵכִין עַצְמִי לְקַבֵּל אוֹר תּוֹסֶפֶת קְדֻשַּׁת שַׁבָּת לִימֵי הַחֹל וְאֶתְקַדֵּשׁ בְּעֶזְרַת ה' יִתְבָּרַךְ בִּימֵי הַחֹל מִקְּדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁצִּוָּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה (ויקרא י"א, מ"ד): וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁיַּעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנּוּ בְּכָל הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בָּזֶה".
אמירת התוספות בכל מוצאי שבת
לא. על פי הפשט אין אומרים "שובה" ו"ויהי נועם" במוצאי שבת שיחול יו"ט בשבוע שאחריו או במוצאי שבת ויו"ט. על פי הקבלה יש לומר בכל מוצאי שבת "ויהי נועם" וסדר קדושת "ובא לציון החל מ"ואתה קדוש", גם במוצאי שבת של חול המועד, וכן נוהגים.
פסוק "ויהי נועם"
לב. משה רבנו ברך את ישראל בסיום מלאכת המשכן בפסוקי "ויהי נועם". ולכן אנו מתחילים את השבוע בפסוקים אלו, שהם סימן ברכה לכל מלאכת השבוע שמותרת החל ממוצאי שבת.
עמידה וישיבה באמירת התוספות
לג. אומרים פסוקי "ויהי נועם" מעומד וסדר קדושת ובא לציון מ"ואתה קדוש" מיושב.
סיום התפילה
לד. אומרים "ואתה קדוש" עד "כל המייחלים לה'". ומסיימים את התפילה כבשאר ימות החול – החזן אומר קדיש "תתקבל", אומרים "שיר למעלות", קדיש "יהא שלמא", "ברכו" ועלינו לשבח.
מוצאי יום טוב
לה. במוצאי יום טוב שאינו מוצאי שבת, אין אומרים "ויהי נעם" וכו' אלא אחרי שמונה עשרה ממשיכים את התפילה כבשאר ימות החול, והש"ץ אומר "יהי שם" וקדיש "תתקבל", ואומרים "שיר למעלות", קדיש "יהא שלמא", "ברכו" ועלינו לשבח.
תוספות לאחר התפילה
לו. אין אנו מאריכין אחרי ערבית בפיוטים שונים בבית הכנסת, ויש שעושים כן בביתם אחרי או לפני הבדלה.
מוצאי תשעה באב
אמירת "אתה חוננתנו"
לז. תשעה באב שחל ביום ראשון או שחל בשבת ונדחה ליום ראשון – אומרים בתפילת ערבית של מוצאי שבת "אתה חוננתנו".
שכח לומר "אתה חוננתנו"
לח. שכח ולא אמר ב"אתה חונן" – יאמר ב"שומע תפילה". לא אמר ב"שומע תפילה" וסיים תפילתו – אינו חוזר להתפלל, אעפ"י שיוכל להבדיל על הכוס רק במוצאי תשעה באב. ומכל מקום, יזהר שלא לעשות שום מלאכה עד שיאמר: "ברוך המבדיל בין קודש לחול".
הבדלה בסעודה שלישית
ערבית בסעודה שלישית
לט. המתפלל ערבית בתוך סעודה שלישית – אינו יכול להמשיך לאכול עד שיבדיל. ועל כן, בסיום התפילה יבדיל על הכוס ומותר באכילה.
ברכה על אכילה אחרי ערבית
מ. הרוצה להפסיק בסעודה שלישית בתפילה ובהבדלה, הדרך הנכונה היא שיברך ברכת המזון, ואחר התפילה וההבדלה ישוב ולברך ברכה ראשונה לפני שממשיך לאכול, משום שעצם התפילה וההבדלה באמצע הסעודה מהווה הפסק בסעודה.
ברכת הלבנה
ברכה הלבנה במוצ"ש
מא. מצווה מן המובחר לברך "ברכת הלבנה" במוצאי שבת מיד אחרי תפילת ערבית, משום שאז הוא מבושם ובגדיו נאים ואומרה ברוב עם.
כשחושש במהלך השבוע שיהיה מעונן
מב. הגיע זמן ברכת הלבנה באמצע השבוע וחושש שמא יהיה מעונן במוצאי שבת ולא יוכל לברך אז – יברך מיד ולא ימתין עד מוצאי שבת, ויברך מיד אפילו הוא מברך יחידי ללא מניין [שאר הלכות ברכת הלבנה – ראה מאמר מרדכי, הלכות לימות החול פרק כ"ז].
קריאת שמע על המיטה
מג. הקורא קריאת שמע על המיטה לפני חצות הלילה במוצאי שבת – לא יאמר את סדר ה"וידוי".
"תיקון חצות" במוצ"ש
מד. צריך להחליף את בגדי השבת לבגדי חול לפני שאומר "תיקון חצות" במוצאי שבת, כדי שלא ייראה כמתאבל ועדיין קדושת שבת עליו.
