אונן
א. אונן הינו אדם שמת אחד משבעה קרוביו, שחייב להתאבל עליו, ופטור מכל מצוות עשה שבתורה עד לקבורת הנפטר.
אנינות בשבת
ב. דיני אנינות רובם אינם חלים בשבת, ולכן גם אדם שהיה אונן בערב שבת – חייב בכל התפילות והברכות בשבת, אך אסור ביחסי אישות וכן אסור בלימוד תורה.
הפסקת אנינות בער"ש
ג. נחלקו הפוסקים מתי מפסיק אונן את אנינותו (ביחס לרוב הדינים וכדלהלן) בערב שבת. יש אומרים שמפסיק כשעה אחת לפני כניסת השבת, משום שממילא אינו יכול לעסוק אז בצרכי המת, ויש אומרים שמפסיקים את האנינות רק בכניסת שבת ממש. והמנהג כדעה הראשונה.
מנחה בער"ש
ד. כיון שהאנינות נפסקת שעה לפני כניסת שבת – צריכים קרובי הנפטר להתפלל גם תפילת מנחה בערב שבת ולהדליק נרות שבת.
ה. מי שמת לו מת אך לא נקבר עדיין כיון שנפטר סמוך לשבת – ייזהר שלא יאכל בחדר שבו נמצא המת.
שמו"ת
ו. מותר לאונן לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום בשבת.
ז. אונן שקשה לו להסיר את הצער מליבו – יכול לבכות בשבת.
קדיש
ח. כל זמן שהמת לא נקבר – אין אומרים קדיש, ולכן אונן המתפלל בבית הכנסת בשבת – אינו אומר קדיש יתום. אמנם, יכול האונן לומר קדיש כחלק מסדר התפילה.
ט. אם רוצה ללכת בשבת סמוך לתחום או ליד מקום החברא קדישא וכדו' כדי לעסוק בצרכי המת מייד בצאת השבת – חלה עליו אנינות מיד כשיצא מביתו.
ערבית במוצ"ש
י. יש אומרים שהאונן מתפלל ערבית אחרי פלג המנחה של יום השבת ואומר "אתה חוננתנו" בתפילתו, ויש חולקים ואומרים שאין לשנות מהמנהג הרגיל מכיון שאין להראות אבלות בשבת, ולכן לדעתם האונן לא מתפלל ערבית כלל (אמנם לגבי ק"ש בלי ברכות לכו"ע קורא לפני השקיעה). ומכיון שלא אמר בתפילה "אתה חוננתנו" – הוא אסור במלאכה עד שיאמר במוצאי שבת: "ברוך המבדיל בין קודש לחול" ללא שם ומלכות, ואז יהיה מותר במלאכה.
הבדלה
יא. מן הדין – מותר לאונן לאכול ללא הבדלה, אך נהגו שאונן שומע הבדלה מאחר בביתו או בבית הכנסת.
קבורה במוצ"ש
יב. כאשר קוברים את הנפטר במוצאי שבת – האבלים מתפללים ערבית של מוצאי שבת אחרי הקבורה ומבדילים על הכוס לפני סעודת ההבראה, ולא אומרים בהבדלה זו את הפסוקים המקדימים ["הנה אל ישועתי" וכו', "ראשון לציון הנה הנם" וכו'], אלא מתחילים מברכות ההבדלה. ומכל מקום, עדיף שישמעו הבדלה מאדם אחר שלא הבדיל עדיין [ומכל מקום כאשר נקבר במוצאי שבת, גם כאשר שומעים הבדלה מאדם אחר ולא מבדילים בעצמם, ישמעו אחרי הקבורה ולא לפניה].
קבורה ביום ראשון
יג. כאשר קוברים את הנפטר ביום ראשון והאבלים לא שמעו הבדלה במוצאי שבת – יבדילו על הכוס אחרי הקבורה ויאכלו סעודת הבראה אחרי הבדלה.
הבדלה ביום ראשון
יד. כאשר מבדילים ביום ראשון אחרי קבורה – לא מברכים על הנר ועל הבשמים. אמנם, גם אז המבדיל מברך ברכת "המבדיל בין קודש לחול" בשם ומלכות בתנאי שלא טעמו כלום עד שהבדילו, אך אם טעמו – מברך "המבדיל בין קודש לחול" בלי שם ומלכות.
הבדלה אחר יום ראשון
טו. לא שמעו הבדלה במוצאי שבת או ביום ראשון – יבדילו עד יום שלישי, אך לא יברכו על הנר או על הבשמים, ובנוסף המבדיל יברך "המבדיל בין קודש לחול" בלי שם ומלכות [ויהרהר שם ומלכות בליבו].
שמירת המת בשבת
טז. נהגו לשמור על המת משעת הפטירה ועד הקבורה, וגם בשבת המת צריך שמירה.
שבת בביטול אבלות
יז. אין השבת מבטלת אבלות שבעה [ולא שלושים], משום שאם הייתה שבת מבטלת שבעה לא היו שבעת ימי אבל לעולם, שהרי תוך כל שבעה ימים יש שבת אחת.
השלמת אבלות עבור שבת
יח. למרות שאין השבת מבטלת שבעה, היא נחשבת יום מימי השבעה ואין צורך להתאבל יום נוסף תמורתה, וכמה טעמים לדבר: א. משום שבשבת נוהגים אבלות שבצנעה. ב. משום שבשבת המצווה היא להתענג, ועונג ואבלות לא סותרים זה את זה בהכרח [בחג המצווה היא לשמוח ובשבת להתענג, ויש הבדל בין עונג לשמחה, וע"כ יש הבדל בין שבת ליום טוב בעניין ביטול האבלות].
שבת שתוך השבעה
אבלות בפרהסיה בער"ש
יט. בשבת אין נוהגים אבלות בפרהסיה [בגלוי], אך דברים שבצנעה אסורים. ולכן, כשעה לפני שבת יחליף האבל את בגדיו החיצוניים [אך לא את בגדיו הפנימיים], ילבש בגדי שבת וינעל נעלי עור.
רחיצה בער"ש
כ. אסור לאבל לרחוץ את כל גופו במים, אפילו הם קרים, כל ימי השבעה ואפילו סמוך לשבת אסור לרחוץ כל גופו, משום שאבלות שבצנעה נוהגת בשבת. אמנם, מותר לאבל לרחוץ פניו, ידיו ורגליו במים חמים.
יציאה מבית האבל
כא. מותר לאבל היושב שבעה בבית הנפטר לנסוע לפני כניסת השבת לביתו כדי להיות עם בני ביתו בשבת, אך צריך לעשות זאת בהצנע.
ניחום בביהכ"נ
כב. למנהג האשכנזים – מנחמים את האבלים בבית הכנסת לפני קבלת השבת. ולמנהגם קבלת שבת היא ב"מזמור שיר ליום השבת", לפיכך לאחר סיום "לכה דודי" הקהל מפסיק, האבלים נכנסים לבית הכנסת, והגבאי מכריז: "צאו לקראת האבל", והקהל מקבל את פניהם באמירת: "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון" וכו'. משם ואילך מצטרפים האבלים לתפילה עם שאר הציבור ואינם אומרים את המזמורים שלפני כן.
למנהג הספרדים – אין מנחמים את האבלים אז, ולכן האבלים נכנסים לבית הכנסת כרגיל ומתפללים כהרגלם בלי שינוי.
דיני אבלות הנוהגים בשבת
אבלות בצנעה בשבת
כג. בשבת שתוך השבעה נוהגים איסור ברחיצה, בסיכה, בתלמוד תורה ובקיום יחסי אישות שהם נעשים בצנעה. אמנם, שאר איסורי אבלות שבפרהסיה, כגון: ישיבה על כסא רגיל, נעילת נעלי עור וכו' – אינם נוהגים בשבת.
לבישת בגד נקי ומכובס
כד. בשבת לובש האבל בגדי שבת [מיהו את בגדיו הפנימיים לא יחליף אלא אם כן הם מלוכלכים מאוד]. אמנם, אם בגד השבת לבן ומכובס או מגוהץ – ילבש אדם אחר את בגדו שעה קלה ואחר כך ילבשו האבל. ואם הוא בגד בצבע אחר – מותר לאבל ללבשו.
אמירת "שבת שלום"
כה. מותר לאבל להקדים ולברך אחרים בברכת "שבת שלום", וכמו כן להחזיר שלום למי שפונה אליו, משום שאין אבלות בפרהסיה בשבת, ולכן אין האבל צריך לצאת מבית הכנסת לפני סיום התפילה מחשש שהמתפללים יברכו אותו ב"שבת שלום".
אחרים באמירת "שבת שלום"
כו. מותר ואפילו רצוי לאחרים לאחל "שבת שלום" לאבלים, ואדרבא יש בכך חשיבות מיוחדת, משום שחשוב לקרב את האבל גם ביום השבת.
תפילה בביהכ"נ בשבת
כז. מותר לאבל לצאת מביתו בשבת וללכת לבית הכנסת לתפילות השבת. אמנם יש שנהגו להתפלל מנחה וערבית בבית האבל, ולא מחסרים כלום מהתפילה, רק לא אומרים את משניות "במה מדליקין", רק "אמר ר' אלעזר" וכו' וקדיש "על ישראל".
כח. גם אם מתפללים בבית האבל אומרים שם ברכת "מעין שבע".
שינוי מקום בביהכ"נ
כט. למנהג הספרדים – אבלים המתפללים בבית הכנסת בשבת אינם משנים את מקומם. למנהג האשכנזים – אבלים משנים את מקומם המכובד [ביום חול וגם] בשבתמה שתוך שבעה.
ל. אם יש קידוש בר מצוה, ברית מילה – מותר לאבל להשתתף בשבת כי אין אבלות בפרהסיא.
לא. נהגו בכמה בתי כנסיות – אחר תפילת מוסף לבוא לבית האבלים ולומדים אידרא או דורשים בד"ת או ללמוד תהילים ואומרים קדיש, ואומרים לו: "שבת היא מלנחם ונחמה קרובה לבוא", וכיום נוהגים לעשות קידוש. כך נהגו, כך צריכים לנהוג.
זמירות שבת
לב. חובה על האבלים לנהוג כמנהגם בכל שבתות השנה ולשיר "שלום עליכם" ושאר זמירות שבת, בין אם יש אחרים עמהם ובין אם אין אחרים עמהם.
ברכת הבנים
לג. האבל מברך את הבנים כמו בכל שבת.
עונג שבת
לד. חובה על האבלים לאכול בשר בשבת ולשתות יין ולענג את השבת.
לה. מותר לקיים עונג שבת עם תלמידים בבית בשנת האבלות.
ברכת המזון
לו. אם רק האבלים נמצאים בבית ואין אנשים זרים: אם הם ספרדים – יכולים לברך בברכת המזון ברכת האבלים, אבל אם יש אחד זר – לא מברכים ברכת האבלים.
עלייה לתורה
לז. המנהג הוא שאבל אינו עולה לתורה בשבת שתוך שבעה. אמנם, אם קראו לו לעלות לתורה – יעלה לתורה.
עליית כהן לתורה
לח. אבל שהוא כהן ומתפלל במקום שאין שם כהן אחר – יעלה לתורה, כדי שלא יראה כאבלות בפרהסיה. אמנם, במקרה כזה, טוב יותר שיצא מבית הכנסת לפני הוצאת ספר תורה.
ברכת כהנים
לט. אבל נושא כפיו – אעפ"י שיש מי שנוהג שכהן אבל, בשבעת ימי אבלותו, יצא מבית הכנסת בשעת ברכת כהנים, אמנם מנהג ירושלים הוא שכהן אבל נושא את כפיו בין ביום חול ובין בשבת, והנוהג כך – תבוא עליו ברכה. אבל האשכנזים נהגו לעלות לישא כפיים רק בשבת.
מ. בית אבל – בבית אבל נושאים הכהנים את כפיהם כי כך הוא מנהג ירושלים, ואם יש שם כהנים אבלים שאינם רוצים לשאת כפיהם – יצאו לחדר אחר קודם ברכת "רצה".
שמו"ת
מא. למנהג בני אשכנז – מותר לאבל לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום בשבת שתוך השבעה, ולמנהגם יכול לקרוא גם פי' רש"י.
למנהג בני ספרד – לא יקרא שניים מקרא ואחד תרגום, וישלים את פרשיותיו לאחר גמר האבלות.
הבדלה במוצ"ש
מב. אין אומרים את פסוקי השמחה שלפני ההבדלה ["הנה אל ישועתי אבטח" "ראשון לציון הנה הנם" וכו']. לפי מנהג הספרדים – אומרים את כל ברכות ההבדלה כרגיל, ולמנהג האשכנזים – אין מברכים על הבשמים [אמנם יש חלק מבני אשכנז שנהגו שהאבל מברך על הבשמים]. אם חלק מהאבלים ספרדים וחלקם אשכנזים – יעשו כל אחד לפי מנהגו: הספרדים יריחו הבשמים, והאשכנזים לא יריחו. ומ"מ עדיף שהאבלים ישמעו הבדלה מאחר.
אבלות במוצ"ש
מג. מיד בצאת השבת יתפלל ערבית ויבדיל, ולאחר ההבדלה חוזרים לחול על האבל כל דיני אבלות. וצריך לחלוץ את נעלי העור, לפשוט את בגדי השבת וללבוש את הבגדים הקרועים.
שביעי של שבעה שחל בשבת
סיום אבלות שבעה בשבת
מד. חל יום השביעי של האבלות בשבת – מסתיימת האבלות [גם אבלות שבצנעה] בשבת בבוקר. למנהג הספרדים – אחרי תפילת שחרית ולפני קריאת התורה אומר השליח הציבור או הגבאי לאבלים פסוקי הקמה מאבלות: "לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף כִּי יְ-ה-ו-ה יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ, וכתיב: כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם וּבִירוּשָׁלִַם תְּנֻחָמוּ" ונותנים לאבל יד להקימו (אף שיושב על כיסא רגיל), ובזה מתבטלת מן האבלים אבלות שבעה [אבלות שבפרהסיה וכן אבלות שבצנעה], ואחרי שהקימו יכול ללכת לטבול במקווה.
עליה לתורה בשביעי בשבת
מה. נהגו שאבל עולה לתורה אחרי סיום השבעה. וכאשר חל היום השביעי של השבעה בשבת למנהג רוב בני ספרד – יכול האבל לעלות לתורה [וכדלעיל ששליח הציבור או הגבאי מקים אותו מאבלותו לפני קריאת התורה].
ולמנהג בני אשכנז – האבל עולה בקריאת התורה של תפילת מנחה.
שמו"ת ביום השביעי
מו. כאשר שבת היא היום האחרון לשבעה – לכל הדעות קורא שנים מקרא ואחד תרגום אחרי התפילה בבוקר.
סעודה לימוד ועליה לקבר
מז. כאשר חל יום השביעי של שבעה בשבת – עורכים סעודה ולימוד לעילוי נשמת הנפטר בליל שישי [יום חמישי בלילה] אך האבלים לא לומדים איתם, כיון שאסורים בלימוד תורה. והאבלים עולים לקבר הנפטר ביום ראשון ולא לפני כן, משום שמאחרין ולא מקדימין.
תשמיש המיטה
מח. ליל שבת שהוא שביעי לאבלות – אסור לאבל לשמש מיטתו, משום שעדיין חלה עליו אבלות. למחרת במשך היום – אסור לו לשמש מיטתו, למרות שסיים את אבלות השבעה, משום שאין לשמש מיטתו ביום.
, יום טוב מבטל אבלות, שבת אינה מבטלת –
חגים בביטול אבלות
מט. שלושת הרגלים [פסח, שבועות וסוכות], ראש השנה ויום הכיפורים – מבטלים את אבלות השבעה והשלושים, משום שבחגים יש מצווה לשמוח ואבלות היא היפך השמחה.
שלושים שחל בשבת
עלייה לקבר
נ. כשחל יום השלושים בשבת, למנהג הספרדים – מקדימים לעלות לקבר ביום חמישי או ביום שישי עד חצות, והאשכנזים – נוהגים לאחֵר ליום ראשון. אמנם, חלק מבני אשכנז מקדימים ועולים בערב שבת.
יום השנה שחל בשבת
עלייה לקבר
נא. כשחל יום השנה בשבת, הספרדים – נוהגים להקדים ולעלות לקבר ביום חמישי או ביום שישי לפני חצות היום, והאשכנזים – נוהגים לאחֵר ולעלות ביום ראשון. אמנם, חלק מבני אשכנז נוהגים גם הם להקדים ולעלות בערב שבת.
תענית
נב. מצוה להתענות בכל שנה ביום שמתו בו אביו או אמו. אמנם, כאשר חל יום השנה בשבת למנהג הספרדים – אין מתענים באותה שנה כלל, ולמנהג האשכנזים – מתענים ביום שישי.
"משלים" או "מפטיר"
נג. עליית קרובו של נפטר ל"מפטיר" מועילה לנשמת הנפטר עד למאוד ומועילה עליית "מפטיר" יותר מעליית "משלים".
עליית מפטיר בשנה ראשונה ושאר שנים
נד. למנהג הספרדים – עולים בשנה הראשונה לפטירת קרוב משפחה ל"מפטיר" דווקא, ובשאר השנים עולים בין ל"מפטיר" בין ל"משלים".
למנהג האשכנזים – עולים בכל השנים ל"מפטיר".
מנהגי השבתות בשנה הראשונה
נה. בשנת האבל הראשונה – למנהג הספרדים אבל יכול להתפלל כשליח ציבור בתפילות השבת (כיון שלספרדים אין הקפדה שהאבל ישמש כשליח ציבור בתפילות של השנה הראשונה לאבילות).
עליה לתורה ביום השנה שחל בשבת
נו. חל יום השנה בשבת, למנהג הספרדים – מקדימים לעלות לתורה בשבת שלפניה, ויש נוהגים לעלות גם ביום השבת בה חל יום השנה.
ולמנהג האשכנזים – עולים באותה שבת.
קדיש ביום השנה
נז. קדיש בשבוע האזכרה – לאחר השנה הראשונה, אם חל יום הפטירה באמצע השבוע – מתחילים לומר קדיש בליל שבת לאחר אמירת פרק "במה מדליקין" וכו' וממשיכים לאומרו עד תפילת המנחה שביום הפטירה. ואם חל יום הפטירה בשבת – מתחילים לומר קדיש בליל שבת שבשבוע שלפני יום הפטירה וממשיכים עד תפילת מנחת שבת של יום הפטירה, ומתחיל להתפלל כשליח ציבור ממוצ"ש שלפני יום הפטירה.
ביקור בבית קברות
נח. אין מבקרים בבית קברות בשבת. יחד עם זאת, מותר לבקר בקברים שמתפללים שם, כמו: קבר הרשב"י, קבר רחל אמנו או קבר רבי מאיר בעל הנס וכן מערת המכפלה (שכל הנ"ל אינם קבורים עם אחרים), ולהתפלל שם בשבת.
