הפטרה מעניין הפרשה
א. את ההפטרה קוראים מענין הפרשה, למעט בשבתות מיוחדות ובמועדים שאז קוראים בהפטרה לפי עניין המאורע והזמן.
מפטיר מעניין שבת
ב. מכיון שההפטרה צריכה להיות מעניין הפרשה, לכן אין קוראים בכל שבת את פסוקי המפטיר מקורבנות השבת (פרשת המוספים), מפני שאז יקראו כל שבת את ההפטרה מאותו עניין. טעם נוסף שאין קוראים למפטיר את קורבנות השבת, מפני שאין בה אלא שני פסוקים.
מנהגים שונים
ג. בחלק מן השבתות והמועדים ישנם הבדלי מנהגים בין העדות השונות. פעמים שההבדלים מתבטאים בקריאת הפטרות שונות, ופעמים שמתבטאים בהוספת פסוק או מספר פסוקים לפני או אחרי ההפטרה. בכל מקרה, כל עדה תקרא הפטרה כמנהגה.
ד. כיום מדפיסים חומשים מהוצאות שונות, ומצוי שיש הפטרות שהספרדים נוהגים לקוראן, ואינן מופיעות בחומשים, ויש הפטרות שהאשכנזים נוהגים לקוראן בא"י, ואינן מופיעות בחומשים, ולכן רצוי לבדוק לפני התפילה את ההפטרה הנכונה לפי מנהגם.
מתפלל אורח
ה. ראוי לכל אחד לקרוא את ההפטרה לפי מנהגו. לפיכך אם מתפלל במקום שאין מפטירים כפי מנהגו – יקרא בצנעא את ההפטרה לפי מנהגו. אם לא עשה כן או אי אפשר לו לעשות כן (כגון שהוזמן לקרוא את ההפטרה כשליח ציבור כבסעי' הבא) – יצא ידי חובה בקריאת בית הכנסת, משום שאין הקפדה בהפטרות.
שליח ציבור אורח
ו. המתארח בבית כנסת שנוהגים לקרוא בו הפטרה אחרת מזו שרגיל לקרוא באותה שבת [או מועד] והוזמן לקרוא את ההפטרה כשליח ציבור – יקרא את ההפטרה שקוראים הציבור. והוא הדין אם נוהג באופן מסויים ועולה במקום שמוסיפים פסוקים בהפטרה או מחסירים – ינהג כמנהגם.
שליח ציבור שטעה
ז. שליח ציבור שקרא הפטרה שאינה כפי המנהג או כפי מנהג בית הכנסת, וסיים את קריאתה וברך את ברכותיה – אינו חוזר לקרוא את ההפטרה הנכונה עם ברכה. ומכל מקום אם רוצה לקרוא את ההפטרה הנכונה בלי ברכה – יכול לעשות כן, ותבוא עליו ברכה.
תוספת פסוקים
ח. בחלק מן השבתות קוראים, חוץ מן ההפטרה המרכזית, פסוקים נוספים מענייני היום, כפי שיתבאר לקמן, ורצוי להכין מראש [הגבאים או העולה] סימניות לסימון מיקום הפסוקים הנוספים, כדי לא לגרום לטורח הציבור.
פרשיות מחוברות
ט. בשנה רגילה שנקראות ב' פרשות באותה השבת, וכגון: "ויקהל-פקודי" "תזריע-מצורע" וכיו"ב – יש לקרוא את ההפטרה של הפרשה השניה, כל קהילה לפי מנהגה.
לוח ההפטרות לשבתות השנה הרגילות
י. סדר ההפטרות לשבתות השנה (ולא כאשר הם יוצאים בערב ר"ח, ר"ח, וחגים וכדו'):
- • פרשת בראשית – "כה אמר" (ישעיה מ"ב, ה').
- • פרשת נח – "רני עקרה" (ישעיה נ"ד, א').
- • פרשת לך לך – "למה תאמר" (ישעיה מ', כ"ז).
- • פרשת וירא – "ואשה אחת" (מלכים ב' ד', א').
- • פרשת חיי שרה – "והמלך דוד" (מלכים א' א', א').
- • פרשת תולדות – "משא דבר ה' אל" (מלאכי א', א').
- • פרשת ויצא – ראה להלן סעי' י"ג.
- • פרשת וישלח – ראה להלן סעי' י"ד.
- • פרשת וישב – "כה אמר" (עמוס ב', ו') (ואם חל בחנוכה ראה סעי' ל"ה).
- • פרשת מקץ – "ויקץ שלמה" (מלכים א' ג', ט"ו) (ואם חל בחנוכה ראה סעי' ל"ה- ל"ז).
- • פרשת ויגש – "ויהי דבר" (יחזקאל ל"ז, ט"ו).
- • פרשת ויחי – "ויקרבו ימי דוד" (מלכים א' ב', א').
- • פרשת שמות – ראה להלן סעי' ט"ו.
- • פרשת וארא – "כה אמר" (יחזקאל כ"ח, כ"ה).
- • פרשת בא – ראה להלן סעי' ט"ז.
- • פרשת בשלח – ראה להלן סעי' י"ז.
- • פרשת יתרו – ראה להלן סעי' י"ח-י"ט.
- • פרשת משפטים – "הדבר אשר היה" (ירמיה ל"ד, ח').
- • פרשת תרומה – "וה' נתן חכמה" (מלכים א' ה', כ"ו).
- • פרשת תצוה – "אתה בן אדם" (יחזקאל מ"ג, י').
- • פרשת כי תשא – ראה להלן סעי' כ'.
- • פרשת ויקהל-פקודי – ראה להלן סעי' כ"א.
- • פרשת ויקרא – "עם זו יצרתי" (ישעיה מ"ג, כ"א).
- • פרשת צו – "כה אמר" (ירמיה ז', כ"א).
- • פרשת שמיני – "ויוסף עוד דוד" (שמואל ב' ו', א').
- • פרשת תזריע – "ואיש בא מבעל" (מלכים ב' ד', מ"ב).
- • פרשת מצורע – "וארבעה אנשים" (מלכים ב' ז', ג').
- וכשפרשת תזריע ומצורע מחוברות – "וארבעה אנשים" (מלכים ב' ז', ג').
- • פרשת אחרי מות-קדושים – ראה להלן סעי' כ"ג-כ"ו.
- • פרשת אמור – "והכהנים הלוים" (יחזקאל מ"ד, ט"ו).
- • פרשת בהר – "ויאמר ירמיהו" (ירמיה ל"ב, ו').
- • פרשת בחוקותי – ראה להלן סעי' כ"ז.
- • פרשת במדבר – "והיה מספר" (הושע ב', א').
- • פרשת נשא – "ויהי איש" (שופטים י"ג, ב').
- • פרשת בהעלותך – "רוני ושמחי" (זכריה ב', י"ד).
- • פרשת שלח – "וישלח יהושע" (יהושע ב', א').
- • פרשת קורח – "ויאמר שמואל" (שמואל א' י"א, י"ד).
- • פרשת חוקת – "ויפתח הגלעדי" (שופטים י"א, א').
- • פרשת בלק – "והיה שארית" (מיכה ה', ו').
- • פרשת פנחס – אם נקראת קודם י"ז בתמוז – "ויד ה' היתה" (מלכים א', י"ח, מ"ו). אם נקראת אחר י"ז בתמוז – "דברי ירמיהו" (ירמיה א', א').
- • פרשת מטות-מסעי – "שמעו דבר" (ירמיה, ב', ד').
- • פרשת דברים – "חזון ישעיהו" (ישעיה א', א').
- • פרשת ואתחנן – "נחמו נחמו" (ישעיה מ', א').
- • פרשת עקב – "ותאמר ציון" (ישעיה מ"ט, י"ד).
- • פרשת ראה – "עניה סוערה" (ישעיה נ"ד, י"א).
- • פרשת שופטים – "אנוכי אנוכי" (ישעיה נ"ד, י"ב).
- • פרשת כי תצא – "רני עקרה" (ישעיה נ"ד, א').
- • פרשת כי תבוא – "קומי אורי" (ישעיה ס', א').
- • פרשת ניצבים – "שוש אשיש" (ישעיה ס"א, י').
- • פרשת וילך – "שובה ישראל" (הושע י"ד, ב').
- וכשפרשות ניצבים וילך מחוברות – "שובה ישראל" (הושע י"ד, ב').
- • פרשת האזינו – אם נקראת בין יוה"כ לסוכות- וידבר דוד" (שמואל ב' כ"ב, א'). ואם נקראת לפני יוה"כ – יפטירו "שובה ישראל" (הושע י"ד, ב').
- • פרשת וזאת הברכה (שמחת תורה) – "ויהי אחרי מות" (יהושע א', א').
שינויי מנהגים בהפטרה
הפטרת "נח"
יא. בפרשת "נח" מפטירים בנביא ישעיה: "רני עקרה". הספרדים מסיימים ב"אמר מרחמך ה'", והאשכנזים ממשיכים עד "ולקדוש ישראל כי פארך".
הפטרת "וירא"
יב. בפרשת "וירא" מפטירים בספר "מלכים": "ואשה אחת". הספרדים מסיימים ב"ותאמר שלום", והאשכנזים ממשיכים עד "ותשא את בנה ותצא".
הפטרת "ויצא"
יג. הפטרת פרשת "ויצא" שונה בין הספרדים לאשכנזים: הספרדים מפטירים בספר הושע מפרק י"א: "ועמי תלואים" וממשיכים בפרק י"ב, ויש להוסיף עוד שני פסוקים (י"ג-י"ד) שם, החל מ-"ויברח" עד "ובנביא נשמר", והאשכנזים מפטירים בספר הושע מפרק י"ב מ-"ויברח יעקב" ומסיימים "ופושעים יכשלו בם" בפרק י"ד, ויש אשכנזים שמוסיפים אחר כך שני פסוקים מספר יואל: "ואכלתם אכול ושבוע" "וידעתם", כדי לסיים בדבר טוב.
הפטרת "וישלח"
יד. גם הפטרת פרשת "וישלח" שונה בין הספרדים לאשכנזים: הספרדים מפטירים בספר עובדיה הפטרת "חזון עובדיה", וכך נוהגים בכמה קהילות של אשכנזים, וישנן קהילות של אשכנזים שמפטירים בספר "הושע": "ועמי תלואים" (שהיא הפטרת פרשת "ויצא" למנהג הספרדים).
הפטרת "שמות"
טו. בפרשת "שמות" הספרדים מפטירים בספר "ירמיה": "דברי ירמיהו בן חלקיהו", והאשכנזים מפטירים בספר "ישעיה": "הבאים ישרש יעקב". התימנים, הבבליים, התוניסאים והג'רבאים מפטירים בספר "יחזקאל": "בן אדם הודע".
הפטרת "בא"
טז. בפרשת "בא" הספרדים מפטירים בספר "ירמיה": "הדבר אשר". והתימנים והבבלים מפטירים בספר "ישעיה": קודם מ"בעת ההיא", ויש שנהגו להפטיר "משא מצרים".
הפטרת "בשלח"
יז. בפרשת בשלח כל העדות קוראות בשירת דבורה בספר "שופטים", אלא שיש שינויים בכמה פסוקים לפניו. הספרדים קוראים מתחילת השירה "ותשר דבורה", התימנים מתחילים קצת לפני כן "ויכנע אלקים", והאשכנזים מתחילים מהרבה לפני כן "ודבורה אשה נביאה". כל העדות מסיימות עם סוף השירה: "ותשקוט הארץ ארבעים שנה".
הפטרת "יתרו"
יח. בהפטרה של פרשת "יתרו" יש שלושה מנהגים לגבי קריאת ההפטרה בפרשה זו. ככלל, כולם קוראים את מעשי המרכבה בספר ישעיה פרק ו', והשוני הוא כדלהלן:
הספרדים – קוראים כל פרק ו' מתחילתו עד סופו, החל מ-"בשנת מות המלך עוזיהו" ועד "זרע קודש מצבתה", סך הכל י"ג פסו'.
האשכנזים – מוסיפים גם את הפסוקים מפרק ז': "ויהי בימי אחז" עד "בן טבאל" – פסוק ו', ועוד שני פסוקים: "כי ילד יולד לנו" בפרק ט' פסו' ה'-ו', סך הכל כ"א פסוקים.
התימנים – קוראים עד "זרע קודש מצבתה", ומוסיפים עוד את שני הפסו' "כי ילד יולד לנו" מפרק ט' כנ"ל.
יט. למעשה: הקוראים את ההפטרה מתוך ספר הפטרות כמו שנהוג באשכנז בספר של קלף – בספר ישעיה, צריך לפני שבת להכין סימניות לקורא כדי שידע לפי מנהג האשכנזים והתימנים להיכן עליו לדלג, וכך לא יהיה טרחא דציבורא, וכן יש לעשות גם כשקורא מתנ"ך שלם. והקורא מחומש שיש בו את ההפטרה מודפסת כסדרה עם תוספת הפסוקים – יקרא כפי הכתוב בלי צורך לסמן.
הפטרת "כי תשא"
כ. בפרשת "כי תשא" הספרדים מפטירים בספר מלכים: "וישלח אחאב", והאשכנזים מפטירים קודם לכן מתחילת הפרק: "ויהי ימים רבים" ומסיימים בפסוק "וירא כל העם", ומנהג התימנים להמשיך עד פסוק "ויד ה' היתה".
הפטרת "ויקהל – פקודי" בשנה מעוברת
כא. בשנה מעוברת, פרשות "ויקהל" ו"פקודי" נקראות בשבתות נפרדות. בקהילות שונות קיימים מנהגים שונים בעניין ההפטרה, וכל קהילה תקרא כמנהגה, כדלהלן:
הפטרת "ויקהל"
• בפרשת "ויקהל" הספרדים מפטירים בספר מלכים: "וישלח המלך", והאשכנזים מפטירים "ויעש חירום".
הפטרת "פקודי"
• בפרשת "פקודי" הספרדים מפטירים בספר מלכים: "ויעש חירום". והאשכנזים מפטירים "ותשלם כל המלאכה".
• בשנה פשוטה, כשפרשיות מחוברות הספרדים מפטירים בספר מלכים: "ויעש חירום". והאשכנזים מפטירים "ותשלם כל המלאכה".
הפטרת "שמיני"
כב. בפרשת "שמיני" מפטירים בספר שמואל: "ויוסף עוד דוד". הספרדים מסיימים ב"וילך כל העם איש לביתו", והאשכנזים ממשיכים עד "כן דיבר נתן אל דוד".
הפטרת "אחרי מות-קדושים" בשנה מעוברת
כג. בשנה מעוברת, פרשות "אחרי-מות" ו"קדושים" נקראות בשבתות נפרדות. בקהילות שונות קיימים מנהגים שונים בעניין ההפטרה, וכל קהילה תקרא כמנהגה, כדלהלן:
הפטרת "אחרי מות"
כד. בהפטרה של פרשת "אחרי מות" הספרדים מפטירים הפטרת: "ויהי דבר ה' אלי… התשפוט" בספר יחזקאל. האשכנזים מפטירים הפטרת: "הלוא כבני כושיים" בספר עמוס, וחלק מפטירים הפטרת: "ויהי דבר ה' אלי" בספר יחזקאל.
פרשת "קדושים"
כה. בהפטרה של פרשת "קדושים" הספרדים מפטירים הפטרת: "בן אדם דבר … הלדרוש אותי" בספר יחזקאל. חלק מן האשכנזים מפטירים הפטרת: "ויהי דבר ה' אלי… התשפוט", בספר יחזקאל. וחלק מפטירים הפטרת: "הלוא כבני כושיים" שבספר עמוס.
כו. בשנה רגילה שנקראות פרשות "אחרי-מות" ו"קדושים" באותה השבת, יש הנוהגים לקרוא את ההפטרה של פרשת "קדושים", ויש הנוהגים לקרוא את ההפטרה של פרשת אחרי מות, וכל קהילה תנהג לפי מנהגה.
הפטרת "בחוקותי"
כז. בפרשת "בחוקותי" הספרדים והאשכנזים מפטירים בספר ירמיה: "ה' עוזי ומעוזי". והתימנים מפטירים בספר יחזקאל: "ויהי דבר ה' לאמר".
מועדי השנה – שבת ראש חודש וערב ראש חודש
ר"ח שחל בשבת
כח. בשבת וראש חודש קוראים בהפטרת: "השמים כסאי" בספר ישעיה, שמוזכרים בה שבת וראש חודש ["והיה מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו"], כדי להזכירנו שהיום שבת ור"ח. וחוזרים על הפסוק "והיה מדי חודש" לאחר סוף ההפטרה, כדי לסיים בדבר טוב.
ערב ר"ח שחל בשבת
כט. חל ראש חודש ביום ראשון – מפטירים הפטרת: "מחר חודש" בספר שמואל, ולא קוראים את ההפטרה של פרשת השבוע.
ר"ח שחל בשבת וראשון
ל. ראש חודש שחל שני ימים, שבת וראשון – אין קוראים את הפטרת פרשת השבוע, וישנם מנהגים שונים – הספרדים מפטירים הפטרת: "שבת וראש חודש" ["השמים כסאי"], ומוסיפים פסו' ראשון ואחרון מהפטרת ערב ראש חודש ["מחר חודש"]. האשכנזים קוראים הפטרת: שבת וראש חודש ["השמים כסאי"], ואינם מוסיפים פסוקים מהפטרת "מחר חודש".
טעות בקריאה
לא. שליח ציבור שטעה בשבת וראש חודש או ערב ראש חודש, והפטיר את הפטרת פרשת השבוע במקום הפטרת "ראש חודש" או "ערב ראש חודש", ינהג כדלהלן:
- • אם נזכר לפני שברך את ברכות ההפטרה – חוזר וקורא הפטרת ראש חודש או ערב ראש חודש, ומברך לאחריה.
- • אם נזכר אחרי שברך את ברכות ההפטרה אך לפני שהחזירו את ספר התורה למקומו – יקרא את הפטרת "ראש חודש" או "ערב ראש חודש" ללא ברכותיה, לא בתחילה ולא בסוף.
- • אם נזכר אחרי שהחזירו את ספר התורה להיכל אך עדיין לא התחילו תפילת מוסף, יש אומרים שטוב שכל אחד יקרא את ההפטרה הנכונה לעצמו כדי להזכיר שמחר ראש חודש, ויש אומרים שלא יקראו משום שקוראים את ההפטרה רק כאשר ספר התורה נמצא על התיבה אבל לא כשנמצא בהיכל. וכל אחד ינהג כמנהגו.
"שבת שובה"
לב. שבת זו נקראת "שבת שובה" על שם ההפטרה הנקראת בה: "שובה ישראל עד ה' אלקיך" שבספר הושע [יש אומרים שנקראת כך משום שחלה תוך "עשרת ימי תשובה"].
לג. הפטרת: "שובה ישראל" מסתיימת במילים: "ופושעים יכשלו בם", וכדי לא לסיים את ההפטרה במילים אלה, נוהגים הספרדים להוסיף שלושה פסוקים בספר מיכה, החל במילים: "מי אל כמוך" וסיים במילים: "מימי קדם". מנהג האשכנזים מתחלק לכמה מנהגים, ובארץ ישראל נוהגים האשכנזים להוסיף פסוקים מספר יואל החל מ"תקעו שופר בציון" ועד: "ולא יבושו עמי לעולם", ומכל מקום – כל קהילה תנהג כמנהגה.
הפטרת "שמחת תורה"
לד. בשמחת תורה שקוראים פרשת "וזאת הברכה" מפטירים בספר יהושע: "ויהי אחרי". הספרדים מסיימים ב"הלוא צויתיך וכו", והאשכנזים ממשיכים עד הפסוק "כל איש אשר".
שבת חנוכה
שבת ראשונה של חנוכה
לה. בשבת ראשונה של חנוכה מפטירים: "רני ושמחי" בספר זכריה.
שבת שניה של חנוכה
לו. אם חלו שני שבתות בחנוכה – בשבת שניה של חנוכה מפטירים: "ויעש חירום" בספר מלכים.
שבת חנוכה בר"ח טבת
לז. אם חל ראש חודש טבת בשבת חנוכה – קוראים בתורה בשלושה ספרים, ואין מפטירים הפטרת שבת וראש חודש, אלא הפטרת שבת חנוכה ["רני ושמחי"]. מנהג הספרדים להוסיף פסו' ראשון ואחרון מהפטרת שבת וראש חודש, ואם גם למחרת ראש חודש – מוסיפים גם פסוק ראשון ואחרון מהפטרת ערב ראש חודש.
ארבע שבתות
שבת "שקלים"
לח. בשבת "שקלים" מפטירים בעניין חיזוק בדק הבית ע"י המלך "יהואש" בספר מלכים. האשכנזים מתחילים את ההפטרה: "בן שבע שנים יהואש במלכו", משום ש"יהואש" הוא עיקר ההפטרה. הספרדים מוסיפים ארבעה פסוקים קודם, ומתחילים מ-"ויכרות יהוידע", כדי להשלים לעשרים ואחד פסוקים בהפטרה, שלושה פסוקים כנגד כל עולה משבעה עולים, כפי שנוהגים מדי שבת, והאשכנזים לא מקפידים בזה.
ראש חודש בשבת "שקלים"
לט. חל ראש חודש אדר בשבת "שקלים" וגם למחרתו הוא ראש חודש – קוראים את הפטרת "שקלים" ולא את הפטרת שבת וראש חודש, וגם לא את הפטרת ערב ראש חודש. הספרדים נוהגים כדעת הבית יוסף, ומוסיפים פסוק ראשון ואחרון מהפטרת ראש חודש ומהפטרת ערב ראש חודש. האשכנזים נוהגים שאינם מוסיפים פסוקים אלה.
שבת "זכור"
מ. בשבת "זכור" מפטירים: "פקדתי את אשר עשה עמלק" בספר שמואל בעניין עמלק. הספרדים נוהגים להתחיל בתחילת הפרק: "ויאמר שמואל אל שאול". האשכנזים מתחילים פסוק אחד אחר כך, במילים: "כה אמר ה' צבאות", והתימנים מתחילים שני פסוקים לפני כן.
שבת "פרה"
מא. בשבת "פרה" מפטירים: "בן אדם בית ישראל" שבספר יחזקאל בעניין גאולת עם ישראל וטהרתם. מנהג הספרדים לסיים בפסוק "אני ה' דברתי ועשיתי", ומנהג האשכנזים להמשיך עוד שני פסוקים ולסיים "וידעו כי אני ה'".
שבת "החודש"
מב. בשבת "החודש" מפטירים בעניין קרבנות המועדים בספר יחזקאל; הספרדים מתחילים: "כה אמר וכו' בראשון באחד לחדש", ומסיימים: 'בבקר בבקר עולת תמיד'. האשכנזים מתחילים לקרוא שני פסוקים קודם, החל מ-"כל עם הארץ", ומסיימים אחר שלושה פסו' נוספים במילים: "לא יפוצו עמי איש מאחוזתו". התימנים מתחילים קודם מפסוק: "רב לכם נשיאי ישראל", ומסיימים בפסוק: "ושמן הין לאיפה".
שבת "החודש" בערב ר"ח ניסן
מג. אם חל ערב ראש חודש ניסן בשבת שקוראים בה פרשת "החודש" – מפטירים הפטרת "החודש" ["בראשון באחד לחודש"] ולא הפטרת ערב ראש חודש ["מחר חודש"]. ומנהג הספרדים לקרוא בנוסף פסוק ראשון ואחרון מהפטרת ערב ראש חודש.
שבת "החודש" בר"ח ניסן
מד. אם חל ראש חודש ניסן בשבת שקוראים בה פרשת "החודש" – מפטירים הפטרת "החודש" ["בראשון באחד לחודש"] ולא הפטרת שבת וראש חודש ["השמים כסאי"], והספרדים מוסיפים פסוק ראשון ופסוק אחרון מהפטרת שבת וראש חודש.
שבת הגדול
מה. ב"שבת הגדול" יש מפטירים הפטרת: "וערבה" בספר מלאכי, והספרדים נוהגים להפטיר הפטרת: "וערבה" רק כאשר ערב פסח חל בשבת.
בין י"ז בתמוז לתשעה באב
"תלתא דפורענותא"
מו. בשלושת השבועות שבין י"ז בתמוז לתשעה באב, מפטירים הפטרות: "תלתא דפורענותא" העוסקות בענייני החרבן. הפטרת: "דברי ירמיהו" בספר ירמיה, הפטרת: "שמעו דבר ה'" בספר "ירמיה", והפטרת: "חזון ישעיהו" בספר ישעיה.
ר"ח אב
מז. אם חל ראש חודש אב בשבת, יש בזה כמה מנהגים. למעשה: כיום בארץ ישראל נוהגים להפטיר הפטרת: "שמעו דבר ה'" בספר "ירמיה". הספרדים וחלק מהאשכנזים - מוסיפים פסו' ראשון ופסו' אחרון מהפטרת שבת וראש חודש. אמנם, חלק מן האשכנזים – ממשיכים מנהג שנהגו בחו"ל ומפטירים: "השמים כסאי". ומכל מקום כל קהילה תנהג כמנהגה.
בין תשעה באב לראש השנה
"שבעה דנחמתא"
מח. בשבע השבתות שבין תשעה באב לראש השנה, קוראים הפטרות: "שבעה דנחמתא" העוסקות בגאולה ובנחמת ישראל, וכולן מהספר ישעיה. הפטרת: "נחמו נחמו עמי", הפטרת: "ותאמר ציון", הפטרת: "עניה סוערה", הפטרת: "אנכי אנכי הוא מנחמכם", הפטרת: "רני עקרה", הפטרת: "קומי אורי כי בא אורך", הפטרת: "שוש אשיש בה".
ר"ח אלול
מט. כאשר חל ראש חודש אלול יומיים בשבת ובראשון – הספרדים מפטירים הפטרת: "עניה סוערה" בספר ישעיה ומוסיפים פסוק ראשון ואחרון מהפטרת "שבת וראש חודש" ["השמים כסאי"], וכן פסוק ראשון ואחרון מהפטרת ערב ראש חודש ["מחר חודש"]. האשכנזים מפטירים הפטרת שבת וראש חודש ["השמים כסאי"] ואינם מפטירים הפטרת: "עניה סוערה" [ומשלימים אותה בהפטרת שבת כי תצא וקוראים גם את ההפטרה של "עניה סוערה" עם הפטרת "רני עקרה"], וכמו כן אינם אומרים פסו' ראשון ופסו' אחרון מהפטרת: "מחר חודש".
חתן
חתן בשבת
נ. בקהילות אשכנז יש נוהגים כשיש חתן מפטירים 'שוש אשיש', ואין דוחין מפניה שום אחת מהפטרות המיוחדות לזמניהן, ולא של ר"ח ומחר חודש, חנוכה, שבת שירה.
נא. בקהילות ספרד יש נוהגים שלאחר שמפטיר את הפטרת השבוע, אומר 'שוש אשיש' עד 'ישיש עליך אלוהיך', ואחר כך מברך.
הוצאת ס"ת לחתן
נב. כיום לא נוהגים להוציא לחתן ס"ת מיוחד, אלא לאחר הברכה על התורה או אם עולה מפטיר, קוראים לו את הפסוקים של "ואברהם זקן" עם תרגום.
