קדיש אחרי קריאת ספר תורה
קדיש בהוצאת ספר אחד
א. אומרים חצי קדיש אחרי ברכת "אשר נתן לנו" של העולה האחרון ולפני שקוראים למפטיר לעלות לתורה.
קדיש בהוצאת שני ספרים
ב. שבת שבה מוציאים שני ספרים: הספרדים – נוהגים להעלות שבעה עולים לקריאת פרשת השבוע בספר ראשון ולומר חצי קדיש אחריו, לקרוא "מפטיר" בספר השני ולומר שוב חצי קדיש. האשכנזים – נוהגים להביא ספר ראשון לתיבה, לקרוא בו שבעה עולים, לגלול אותו, להביא ספר תורה שני לבימה, לומר חצי קדיש כששניהם על הבימה ולקרוא "מפטיר" בשני.
קדיש בהוצאת שלושה ספרים
ג. שבת שמוציאים שלושה ספרי תורה: הספרדים – אומרים חצי קדיש פעמיים או שלוש, ואילו האשכנזים – פעם אחת, כדלהלן:
• מנהג הספרדים – להעלות ששה עולים לקריאת פרשת השבוע בספר הראשון ולא לומר קדיש, לקרוא עליית "שביעי" בספר השני ולומר חצי קדיש, לקרוא עליית "מפטיר" בספר השלישי ולומר חצי קדיש, ונמצא שאמרו שני קדישים.
• עלו שבעה עולים או יותר לקרוא בספר הראשון [עליית מוסיפין] – אומרים חצי קדיש אחרי הקריאה בספר בראשון, משום שנגמרה חובת היום, ואומרים עוד חצי קדיש אחרי הקריאה בספר השני, וכן חצי קדיש אחרי הקריאה בספר השלישי, ונמצא שאמרו שלושה קדישים.
כל האמור לעיל הוא מלבד בשמחת תורה, שאף שקוראים יותר משבעה עולים בספר ראשון – אין אומרים קדיש אחריו.
• מנהג האשכנזים – להעלות ששה עולים לקריאת פרשת השבוע בספר הראשון, להגביה ולגלול את הספר הראשון ולקחתו מן הבימה, ולא לומר אחריו קדיש. אחר כך, קוראים עליית "שביעי" בספר השני, מביאים את הספר השלישי לבימה ואומרים חצי קדיש כאשר שניהם על הבימה. אחרי אמירת קדיש מגביהים וגוללים את הספר השני ומסלקים אותו מן הבימה, ונשאר הספר השלישי על הבימה וקוראים בו עליית "מפטיר", ולא אומרים אחריו קדיש.
• יש אשכנזים שנוהגים להחזיר את ספר התורה הראשון לבימה ולהניחו לצד שני הספרים האחרים לאמירת הקדיש, ואחרי אמירת קדיש מגביהים וגוללים את הספר השני ומסלקים אותו מן הבימה, ונשאר הספר השלישי על הבימה וקוראים בו עליית "מפטיר", ואין אומרים אחריו קדיש.
ולמעשה ינהג כל אחד כמנהגו.
עולה לתורה בביהכ"נ שלא נוהג כמנהגו
ד. ספרדי שעלה לתורה בבית כנסת של אשכנזים – ינהג כמנהג האשכנזים, וכן אשכנזי שעלה לתורה בבית כנסת של ספרדים – ינהג כמנהג הספרדים, ועל זה דרשו חז"ל את הפסוק: "ויעש כן אהרון", מלמד שלא שינה.
סגירת תיק הספר
ה. העולה לעליית "מפטיר" לא יתחיל בברכת ה"הפטרה" לפני שסוגר את תיק ספר התורה.
הפטרה
מה היא "הפטרה"
ו. משמעות המילה "הפטרה" היא: סילוק, לומר שעם קריאת ההפטרה מסתלקת תפילת שחרית, כפי שנאמר לגבי קורבן פסח: "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן" שפירושו: סילוק קרבן הפסח.
טעמי קריאת "הפטרה"
ז. מספר טעמים ניתנו לקריאת "הפטרה" בשבת כדלהלן:
• "שבולי הלקט" כתב שמצא שתיקנו לקרוא "הפטרה" משום לימוד תורה. ובשבת דווקא, משום שבשבת אנשים מתענגים על מאכליהם ולא מוצאים זמן ללימוד תורה, ועל כן תיקנו להם לקרוא "הפטרה" על סדר התפילה וקריאת התורה.
• "אבודרהם" ותוספות יו"ט כתבו שהטעם לקריאת "הפטרה" הוא תקנת חז"ל בימי אנטיוכוס הרשע שגזר על ישראל איסור לקרוא בתורה ברבים, משום שידע שכוחם בתורתם ורצה להחלישם בכך. ומשום שאנטיוכוס חשב שרק חמישה חומשי תורה מחזקים את ישראל, ולא אסר על לימוד בנביאים, תיקנו חכמים לקרוא קטעים מן הנביאים. ותיקנו שיהיו קוראים קטעים שיש בהם מעניין הפרשה.
ברכות המפטיר
שבע ברכות
ח. תקנו חז"ל שהעולה עליית "מפטיר" מברך שבע ברכות [כנגד שבעה עולים שקראו בתורה לפניו]. שתי ברכות מברך ה"מפטיר" על הקריאה בתורה, ברכה אחת לפני הקריאה בתורה וברכה אחת לאחריה. חמש ברכות מברך ה"מפטיר" על קריאת ה"הפטרה" ברכה אחת לפניה וארבע ברכות לאחריה.
פסוק לאחר ההפטרה
ט. הספרדים נוהגים להוסיף אחרי קריאת ה"הפטרה" ולפני ארבע ברכות אחרונות את הפסוק בישעיה: "גואלנו ה' צבאות שמו קדוש ישראל".
ברכה לפני ה"הפטרה"
י. מברכים ברכה אחת לפני ה"הפטרה" ובה פעמיים הנוסח "ברוך אתה ה'", פעם אחת בתחילתה ופעם אחת באמצעה, כדלהלן: "ברוך אתה ה'… אשר בחר בנביאים טובים ורצה בדבריהם הנאמרים באמת, ברוך אתה ה' הבוחר בתורה ובמשה עבדו ובישראל עמו ובנביאי האמת והצדק". ולמרות שאומרים פעמיים את הנוסח "ברוך אתה ה'", אין אלו שתי ברכות אלא ברכה אחת.
הזכרת נוסח הברכה פעמיים
יא. טעם הזכרת נוסח הברכה "ברוך אתה ה' " פעמיים תוך ברכה אחת, פעם אחת על הבחירה בנביאים ופעם אחת על בחירת משה רבנו ע"ה, הוא רצונם של חז"ל להדגיש שמשה רבנו הינו ראש לכל הנביאים וגדול מכולם, ועל כן ייחדו לו נוסח ברכה בנפרד.
הזכרת משה רבינו
יב. מזכירים את משה רבנו באמצע הברכה ולא בתחילתה, משום שרצו חז"ל להבדיל תחילה את נביאי השקר מכל נביאי האמת, ורק אחר כך להוסיף ברכה מיוחדת לכבוד משה רבנו.
עניית אמן באמצע ברכה
יג. אין הציבור עונה "אמן" אחרי המילים: "הנאמרים באמת", למרות שמיד אחריהן אומר המברך שוב: "ברוך אתה ה'… ". משום שעדיין זו ברכה אחת.
אמירת "אמת" באמצע ברכה
יד. יש נוהגים לענות "אמת" אחרי המילים: "הנאמרים באמת" כדי לצאת ידי חובת כל הדעות, אך מכל מקום – אין לענות "אמן".
ברכות אחר ה"הפטרה"
טו. מברכים ארבע ברכות אחרי ההפטרה.
ברכה ראשונה: "צור כל העולמים"
טז. ברכה ראשונה פותחת ב"ברוך" ומסיימת ב"ברוך", ונוסחה: "ברוך אתה ה'… צור כל העולמים צדיק בכל הדורות הא-ל הנאמן האומר ועושה, מדבר ומקיים, כי כל דבריו אמת וצדק. נאמן אתה הוא ה' אלוקינו ונאמנים דבריך ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם כי א-ל מלך נאמן ורחמן אתה, ברוך אתה ה' הא-ל הנאמן בכל דבריו".
עניית אמן באמצע ברכה שאחר ההפטרה
יז. אין עונין "אמן" אחרי המילים: "אמת וצדק". ולפי שיש טועים ועונים שם "אמן", משום שחושבים שמסתיימת שם הברכה, טוב יעשה המפטיר אם לא יעשה שם שום הפסק ובכך ידגיש שאין שם סיום הברכה.
ברכה שניה: "רחם על ציון"
יח. ברכה שניה אינה פותחת ב"ברוך", משום שהיא סמוכה לחברתה שפתחה ב"ברוך", אך מסיימת ב"ברוך", ונוסחה: "רחם על ציון כי היא בית חיינו ולעלובת נפש תושיע במהרה בימינו, ברוך אתה ה' משמח ציון בבניה".
נוסח סיום ברכה
יט. מסיימים ברכה זו במילים: "משמח ציון בבניה" כדעת הראב"ד, ולא כדעת הרמב"ם שכתב לסיים במילים: "בונה ירושלים".
ברכה ג': "שמחנו ה' אלוקינו"
כ. ברכה שלישית אינה פותחת ב"ברוך", משום שהיא סמוכה לברכה השנייה הסמוכה לברכה ראשונה שפתחה ב"ברוך" ומסיימת ב"ברוך", ונוסחה: "שמחנו ה' אלוקינו באליהו הנביא עבדך ובמלכות בית דוד משיחך במהרה יבוא ויגל ליבנו על כסאו לא ישב זר ולא ינחלו עוד אחרים את כבודו כי בשם קדשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם ועד, ברוך אתה ה' מגן דוד".
ברכה ד': "על התורה ועל העבודה"
כא. ברכה רביעית אינה פותחת ב"ברוך", משום שסמוכה לברכה שלישית הסמוכה לשנייה הסמוכה לראשונה שפתחה ב"ברוך" ונוסחה: "על התורה ועל העבודה ועל הנביאים ועל יום השבת הזה שנתת לנו ה' אלוקינו לקדושה ולמנוחה לכבוד ולתפארת, על הכל ה' אלוקינו אנחנו מודים לך ומברכים אותך יתברך שמך בפי כל חי תמיד לעולם ועד, ברוך אתה ה' מקדש השבת".
ברכה רביעית בימים מיוחדים
כב. מזכירים ימים טובים וימים מיוחדים בברכה רביעית, כדלהלן:
• יום טוב – ביום טוב מזכיר בנוסח הברכה את אותו החג: "על התורה… ועל יום חג הסוכות/שמיני חג עצרת/מצות/שבועות הזה, ועל יום טוב מקרא קודש הזה", וחותם: "ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים".
• שבת ויום טוב – יום טוב שחל בשבת מזכיר בנוסח הברכה שבת וכן אותו החג, "על התורה… ועל יום השבת הזה ועל יום חג…", וחותם, "ברוך אתה ה' מקדש השבת וישראל והזמנים".
• כאשר חל יום טוב בשבת, מזכירים בחתימת הברכה תחילה את השבת, אחריה את ישראל ורק אחרי ישראל את הזמנים, משום שבלא ישראל [בית דין שמקדשים את החודשים] אין זמנים.
• שבת חול המועד – מנהגנו לא להזכיר בשבת חול המועד בברכה רביעית את החג, לא בשבת חוה"מ פסח ולא בשבת חוה"מ סוכות, משום שהפטרה זו נקראת בשל יום השבת ולא בשל חול המועד. ומנהג האשכנזים – להזכיר, ובמקום שנהגו להזכיר את החג בשבת חוה"מ – ימשיכו במנהגם ולא יעשו מזה מחלוקת.
• ראש השנה – בראש השנה מזכיר בנוסח הברכה את היום: "על התורה… ועל יום הזיכרון הזה…", וחותם: "ברוך אתה ה' מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזיכרון".
• שבת וראש השנה – חל ראש השנה בשבת, מזכיר בנוסח הברכה שבת וכן ראש השנה: "על התורה… ועל יום השבת הזה ועל יום הזיכרון הזה…", וחותם: "ברוך אתה ה' מקדש השבת וישראל ויום הזיכרון".
• יום הכיפורים – ביום הכיפורים מזכיר בנוסח הברכה את היום, "על התורה… ועל יום הכיפורים הזה ועל יום מקרא קודש הזה שנתת לנו ה' אלוקינו למחילה ולסליחה ולכפרה ולמחול בו את כל עוונותינו על הכל… וחותם, "ודברך מלכנו אמת וקיים לעד ברוך אתה ה' מלך מוחל וסולח לעוונותינו ומעביר אשמותינו בכל שנה ושנה מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הכיפורים".
• שבת וים הכיפורים – חל יום הכיפורים בשבת, מזכיר בנוסח הברכה: "על התורה… ועל יום השבת הזה ועל יום הכיפורים הזה… שנתת לנו לקדושה ולמנוחה ולמחילה ולסליחה…", וחותם: "ודברך מלכנו… ברוך אתה ה' מלך מוחל וסולח….מלך על כל הארץ מקדש השבת וישראל ויום הכיפורים".
חתימת הברכה כחתימה בתפילה
כג. למדנו הרמב"ם כלל בעניין חתימת ברכה רביעית של ה"הפטרה" בימים מיוחדים והוא, שנוסח חתימת ברכה רביעית של ה"הפטרה" כנוסח חתימת ברכה רביעית של תפילת העמידה באותו יום.
"אמן" על ברכת עצמו
כד. הספרדים נוהגים כדעת השו"ע, שהמברך עונה "אמן" על ברכת עצמו בסוף ברכה רביעית, משום שברכה זו מסיימת את ארבע הברכות שאחרי ה"הפטרה". האשכנזים נוהגים כדעת הרמ"א, שהמברך אינו עונה "אמן" אחרי ברכת עצמו בברכה רביעית של ה"הפטרה".
העולה מפטיר קורא ה"הפטרה"
כה. העולה לעליית מפטיר, קורא את ההפטרה, הוא – ולא אחר. ולכתחילה לא יקנה עליית מפטיר אדם שאינו יודע לקרוא את ה"הפטרה".
קריאתה על ידי אחר
כו. בשעת הדחק [כגון כאשר מכרו את המפטיר ועלה לקרוא אדם שאינו יודע לקרוא את ה"הפטרה"], רשאי אחר לקרוא את ההפטרה.
קריאת "הפטרה" ללא ברכות
כז. קוראים "הפטרה" בברכות אך ורק אחרי קריאה בתורה ובמניין עשרה, אבל בלאו הכי – אסור לקרוא "הפטרה" בברכותיה. אמנם, בלי ברכה – מותר לקרוא "הפטרה" גם ללא קריאה בתורה ומניין עשרה.
ברכת ההפטרה כשס"ת פסול
כח. נמצא פסול בספר התורה ואין להם ספר תורה כשר לקרוא בו את יתרת הפרשה – קוראים את ההפטרה ללא ברכות.
ברכות הפטרה כשעלו כל העולים
כט. גם כאשר נמצא פסול בספר התורה אחרי שקראו כל הקוראים כולם – קוראים את ההפטרה ללא ברכות.
ציבור השומע קריאת ה"הפטרה"
ל. בכתבי רבנו האר"י ז"ל כתוב שצריך הציבור לשמוע את ברכות ה"הפטרה" מן הקורא, אך צריך כל אחד לקרוא את ההפטרה בעצמו.
קריאת הציבור עם המפטיר
לא. ראוי שציבור שקורא את ה"הפטרה" יקראו בלחש, כדי שאדם שאינו בקי יוכל לשומעה מן הקורא. אמנם, במקום שכל הציבור בקיאים בקריאת ה"הפטרה" – יקראו את ה"הפטרה" עם הקורא בקול, והקורא יקרא בקול רם את הפסוקים האחרונים ואת הברכות.
קריאה מתוך ספרי הנביאים
לב. נחלקו הפוסקים אם יש חיוב לקרוא את ה"הפטרה" מתוך מגילת קלף או לא. הנוהגים כמנהג הגאון מוילנא – צריכים לקרוא את ההפטרה מתוך ספרי נביאים הכתובים על קלף בספרים נפרדים. הנוהגים כדעת המגן אברהם – יכולים לקרוא את ההפטרה מתוך תנ"ך שלם ואפילו הוא מודפס. כיום, למעשה יכולים לקרוא את ה"הפטרה" מתוך "ספר הפטרות" או מתוך החומש ויוצאים ידי חובה בזה.
גודל ספר ההפטרות
לג. צריכים להזהר שלא לקנות ספר הפטרות גדול, שלא ייראה כמו ספר תורה, אלא שיהיה קטן.
מעלת עליית מפטיר
יארצייט
לד. מובא באגדה שכאשר בן מפטיר בנביא יש בזה עילוי נשמה לנפטר. ולכן, טוב לעלות לעליית "מפטיר" בשבת שלפני יום השנה.
האמת והשלום אהבו
לה. אין לאדם להתקוטט עבור עליית "מפטיר", אפילו לא לפני היארצייט, ואין להקפיד על כך כלל, שהרי "מילה – בסלע, שתיקה – בתרין". וע"י השתיקה יהיה יותר נחת רוח לאביו מאשר אם יתקוטט ויעלה "מפטיר".
עליית קטן ל"מפטיר"
לו. מותר להעלות קטן [נקרא קטן כל שלא הגיע לגיל שלוש עשרה ויום אחד או אפילו הגיע לגיל שלוש עשרה ויום אחד אך לא הביא שתי שערות] לעליית "מפטיר" בכל השנה כולה, למעט להפטרת שבת "זכור" ושבת "פרה".
כשהעלו קטן להפטרת זכור
לז. אם העלו קטן לאחת ההפטרות הנ"ל, בהפטרת "זכור" – אם עלה ושמו לב – יורידוהו ויעלה גדול (ובשאר עליות – לא יורידהו), ולדעת הרמ"א – לא יורידוהו.
כשעלה קטן וכגבר קרא
לח. אם כבר עלה קטן וקרא בפרשת "זכור" או "פרה" – יצאו הציבור ידי חובה בקריאתו ואינם צריכים קריאה אחרת.
חתן בר מצווה בשבת "זכור"
לט. אם יש בבית הכנסת חתן בר-מצוה שהוא בגדר קטן, שהכין קריאת הפטרת "זכור" – לא יעלוהו לקריאת פרשת "זכור". וכדי למנוע ממנו עגמת נפש – יעלה מבוגר לקריאת "זכור" בברכותיה והקטן יעלה לקריאת ה"הפטרה" בברכותיה. ומכל מקום יש להימנע ממצב כזה ע"י תאום מראש עם הרב או הגבאי.
הפטרת "שקלים" או "החודש"
מ. לכתחילה אין להעלות קטן לקריאת הפטרת פרשת "שקלים" או הפטרת פרשת "החודש".
בר מצוה בשבת "שקלים" / "החודש"
מא. אם יש בבית הכנסת חתן בר-מצוה שהוא בגדר קטן, שהכין קריאת הפטרת "שקלים או "החודש" – טוב יותר להעלות גדול לקריאת עליית "מפטיר" ואת הקטן לקריאת ה"הפטרה". אמנם, אם תתגלע מחלוקת בשל כך – יתנו לקטן לקרוא גם את עליית ה"מפטיר".
הפטרת "שבת שובה"
מב. לכתחילה אין להעלות קטן לקרוא את הפטרת "שובה ישראל" בשבת "שובה".
עליית קטן בהפטרות חשובות
מג. נהגו שלא להעלות קטן להפטרות נוספות שנוהגים להעלות רבנים או אנשים חשובים לקריאת ה"הפטרה", וכמו: שביעי של פסח, שבועות, ראש השנה ויום הכיפורים.
ארבע פרשיות
ארבע שבתות מיוחדות
מד. בחודש אדר הסמוך לניסן ישנן ארבע שבתות מיוחדות בהן בכל שבת מוציאים שני ספרי תורה, וקוראים בראשון שבעה עולים בפרשת השבוע ובשני "הפטרה" מעניין היום, והן: "שקלים", "זכור", "פרה" ו"החודש".
פורים משולש
מה. כאשר ט"ו באדר חל ביום השבת, ובירושלים עושים "פורים משולש" קוראים בשני ספרי תורה משך חמשה שבתות רצופות, משום שב"פורים משולש" בשבת קוראים גם "ויבא עמלק".
שבת שקלים
פרשת "שקלים"
מו. שבת שלפני ראש חודש אדר או שבת ראש חודש אדר הסמוך לניסן – קורא המפטיר קריאת "שקלים" בפרשת "כי תשא" מתחילתה עד "לכפר על נפשתיכם". הטעם לקריאת פרשת "שקלים" לפני "אדר" – זכר לקריאת פרשת שקלים בזמן זה כשבית המקדש היה קיים. ויש טעמים נוספים.
שנה מעוברת
מז. אין קוראים פרשת "שקלים" בשבת ראש חודש או בשבת שלפני ראש חודש אדר א' בשנה מעוברת.
עמידה בקריאה
מח. יש נוהגים לעמוד בזמן קריאת פרשת "שקלים", ויש נוהגים לא לעמוד. וכל אחד ואחד יעשה כמנהגו.
"לשם יחוד"
מט. יש נוהגים לומר "לשם יחוד" מיוחד לפני קריאת פרשת שקלים כנוסח בית אל, ואין הנוסח מעכב.
שכחו פרשת "שקלים"
נ. קוראים אותה עד חצות היום. לא קראו עד חצות היום – יקראו אותה עד שקיעה בלי ברכה, לא קראו עד שקיעה – אין משלימים.
שבת זכור
פרשת "זכור"
נא. שבת שלפני פורים קורא המפטיר קריאת "זכור" בפרשת "כי תצא" מ"זכור את אשר עשה" עד "לא תשכח". הטעם לקריאת פרשת "זכור" לפני פורים – לסמוך את מחיית עמלק למחיית המן, כדכתיב: "והימים האלה נזכרים ונעשים".
גדר החיוב
נב. החיוב לקרוא פרשת "זכור" הנו חיוב מדאורייתא. ולכן בנוסח ה"לשם יחוד" אומרים: "הרי אנו באים לקיים מצות עשה".
ספר תורה מהודר
נג. יש להזהר לקרוא פרשת "זכור" בספר תורה המהודר ביותר, משום שזו מצווה דאורייתא [מה שאין כן בקריאת פרשת "שקלים", אז אפשר להסתפק בספר תורה כשר ומוגה].
חשיבות הקריאה
נד. כתב "תרומת הדשן" שאדם שיש לו אפשרות לשמוע אחת משתי קריאות, פרשת "זכור" בשבת או קריאת מגילה בליל פורים – ישמע קריאת פרשת "זכור" ולא קריאת מגילה.
"לשם יחוד"
נה. טוב לומר "לשם יחוד" לפני קריאת פרשת "זכור", ויש שאין אומרים, וכל אחד ואחד יעשה כמנהגו.
קריאה בקול רם
נו. יזהר הקורא לקראה בקול רם, כדי שכל הקהל ישמע את קריאתו.
כוונה לצאת ידי חובה
נז. הציבור צריך לכוון לצאת ידי חובה בקריאת השליח ציבור וגם הוא צריך לכוון להוציאם ידי חובה. ועל כן, טוב להכריז על כך לפני הקריאה.
סומך בקריאת "זכור"
נח. כאשר הקורא בבית הכנסת אינו מדייק במילות הקריאה בתורה – מותר לעמוד לידו ולקרוא את המילים בלחש גם בקריאת פרשת "זכור", אך רק באופן שלא יפריע לו.
קריאה בנוסח שלו
נט. טוב שכל אחד ואחד ישתדל לשמוע קריאת פרשת "זכור" בספר תורה ובניגון לפי מנהג עדתו. ובדיעבד יוצאים ידי חובה בכל ספרי תורה ובכל סוגי הקריאות.
קריאה בנוסחים שונים
ס. יש נוהגים לקרוא פרשת "זכור" כמה פעמים ובכל פעם על פי מסורת של עדה אחרת. וטעם הדבר הוא, שבפרשת זכור חיוב הקריאה הוא מדאורייתא אליבא דכו"ע.
סדר הקריאה בכמה נוסחים
סא. כאשר קוראים פרשת "זכור" בכמה נוסחים, רצוי שהעולה הראשון יברך ברכה ראשונה ויקרא על פי הנוסח שלו. אחריו יעלו השני והשלישי ויקראו כל אחד על פי הנוסח שלו, ובסוף יברך הקורא הראשון ברכה אחרונה.
"זכור" לנשים
סב. יש אומרים שנשים פטורות מקריאת "זכור", וכך נהגו הספרדים. ועל כן, נשים הבאות לשמוע קריאת פרשת "זכור" יחשבו בליבן שהן לא מקבלות עליהן דבר זה כנדר. יש אומרים שנשים חייבות לשמוע קריאת פרשת "זכור", וכך נהגו חלק מהאשכנזים.
עמידה בקריאה
סג. מובא בספר "אוצרות חיים" לגאון עוזנו בעל בן איש חי שיש לעמוד בקריאת פרשת "זכור", אך לא נהגו לעמוד בקריאת פרשת "זכור". אמנם, אדם שמכוון טוב יותר כשהוא עומד. יעמוד בקריאה, ואדם שמכוון טוב יותר כשהוא יושב – ישב. והעיקר – לא לעשות מזה מחלוקת.
שכחו לקרוא פרשת "זכור"
סד. לא קראו פרשת "זכור" בשבת שלפני פורים – יכוונו לצאת ידי חובת מצות "זכור" בקריאת זכור בפרשת "כי תצא", וי"א שיוצא ידי חובה גם בקריאת התורה של פורים.
שבת פרה
פרשת "פרה"
סה. שבת שלפני שבת אחרונה של חודש אדר קורא המפטיר קריאת "פרה" בפרשת "חוקת" מתחילתה עד "תטמא עד הערב". הטעם לקריאת פרשת "פרה" לפני ניסן – להזהיר את ישראל שיעשו את פסחיהם בטהרה.
כשר"ח ניסן בשבת
סו. חל ראש חודש ניסן בשבת – קוראים הפטרת "פרה" בשבת האחרונה של חודש אדר ולא בשבת שלפניו.
גדר החיוב
סז. יש אומרים שקריאת פרשת "פרה" הנה חיוב מדאורייתא, ולכן יזהר הקורא לקראה בקול רם כדי שישמעו כל הקהל.
כוונה לצאת ידי חובה
סח. כשם שבקריאת פרשת "זכור" צריך השליח ציבור לכוון להוציא את הקהל ידי חובה והציבור צריך להתכוון לצאת, כך גם כאן. ועל כן, טוב להכריז על כך לפני הקריאה.
קריאת "פרה" לנשים
סט. נשים לא חייבות לשמוע קריאת פרשת "פרה", וזה קל יותר משמיעת פרשת "זכור". אמנם, אשה שרוצה לשמוע פרשת "פרה" – תבוא עליה ברכה, ותקבל על עצמה בלא נדר לשנים הבאות.
שכחו לקרוא פרשת "פרה"
ע. לא קראו פרשת "פרה" בזמנה – יקראוה בשבת הבאה לפני שבת ה"חודש".
שבת החודש
פרשת "החודש"
עא. כאשר חל ראש חודש ניסן ביום חול, בשבת שלפניו קורא המפטיר קריאת "החודש" בפרשת "בא" מ"ויאמר ה' אל משה" עד "אני ה'".
ראש חודש ניסן בשבת
עב. חל ראש חודש ניסן בשבת – קוראים בשבת זו קריאת "החודש" ולא בשבת שלפניו. הטעם לקריאת פרשת "החודש" לפני הפסח – משום ששם פרשת הפסח.
שכחו לקרוא את פרשת החודש
עג. לא קראו פרשת "החודש" בזמנה – קוראים אותה עד חצות היום. לא קראו עד חצות היום – יקראו אותה עד שקיעה בלי ברכה. לא קראו עד שקיעה – אין משלימים.
סימן לזכירה
עד. חז"ל עשו סימן לזכירת הפסקות הקריאה בארבע השבתות: זט"ו ב"ו ד"ד ובי"ו. ופירושו כדלהלן: זט"ו – חל ראש חודש אדר בשבת מפסיקין בחמשה עשר בו. ב"ו – חל ראש חודש אדר ביום ב' מפסיקין בו' בו. ד"ד – חל ראש חודש אדר ביום ד' מפסיקין בד' בו. ובי"ו – חל ראש חודש אדר ביום ו' מפסיקין בשתי שבתות, ב ב' בו ובי"ו בו.
קריאת ארבע פרשיות ביחיד
עה. אין לקרוא ארבע פרשיות ביחיד. ועל כן מי שהיה בזמן קריאת ארבע פרשיות במקום שאין בו ספר תורה ולא קרא בזמנן או אפילו אם שכחו ציבור לקרוא פרשת שקלים או החודש – אין להוציא ס"ת ולקרוא ביחיד.
