"שבת בראשית"
א. שבת בראשית – יש נוהגים לפתוח את קריאת חמישה חומשי תורה בסימן מזל טוב ולומר לפני קריאת פרשת "בראשית" את המילים: "בסימנא טבא". ונחלקו המנהגים מי הוא האומר: "בסימנא טבא" ומתי אומרו. יש נוהגים שכהן העולה לקריאת פרשת "בראשית" אומר: "בסימנא טבא" ואומרו לפני שמברך ברכת התורה. יש נוהגים ששליח ציבור אומר: "בסימנא טבא" ואומרו אחרי ברכת הכהן ולפני שמתחיל לקרוא. ויש נוהגים שאחד הגבאים או המתפללים אומר: "בסימנא טבא" ואומרו אחרי ברכת הכהן ולפני ששליח הציבור מתחיל לקרוא.
ולמעשה המנהג הטוב ביותר הוא שאדם שאינו עולה לתורה וכן שאינו משמש כבעל קורא יאמר: "בסימנא טבא". ובדיעבד, גם אם שליח הציבור אמר: "בסימנא טבא אחרי ברכת הכהן [ובוודאי אם אמר הכהן לפני שברך] – אין זה הפסק.
שבת חנוכה ור"ח טבת
ב. שבת שחל בר"ח טבת – אם חל ר"ח טבת בשבת, מוציאין ג' ספרים וקורין ו' בפרשת השבוע, ובשני קורא אחד בשל ר"ח, ומתחיל "וביום השבת", ובג' קורא מפטיר בשל חנוכה והפטרה "רני ושמחי". ואם חל ר"ח בחול – מוציאין ב' ספרים וקורין בספר תורה ראשון ג' עולים בשל ר"ח, ובשני קורא אחד בשל חנוכה. ונהגו בקהילות הספרדים לקרוא בשעת פתיחת ההיכל בשבת שמוציאם שלושה ספרים, את הפסוקים של "מי לא ייראך", והכל לכבוד המעמד המיוחד.
פרשיות התוכחה והקללות
קללות וברכות
ג. נהגו להזמין את הרב לעלות לתורה בקריאת פרשת הקללות והתוכחה, וכן בעשרת הדברות ובשירת הים, ויש מקומות שהש"ץ עולה לקריאת הקללות, ויש מקומות שעולה המשרת בקודש.
חשש קללות
ד. אין לחשוש לעלות לתורה לקריאת פרשת הקללות, למרות שרבים חוששים ונמנעים מלעלות לתורה בפרשה זו, ועל זה נאמר: "ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה". ולכן, אדם שהוזמן לעלות לקריאת פרשת הקללות – יעלה ולא יחשוש.
תוספת פסוקים
ה. מוסיפים פסוקים לפני ואחרי קריאת פרשיות התוכחה בפרשת "בחוקתי" ובפרשת "כי תבוא". ומתחילים לקרוא שלושה פסוקים לפני הפרשה ומסיימים שלושה פסוקים אחריה.
קול נמוך
ו. נוהגים לקרוא פרשיות התוכחה והקללות בעוצמת קול נמוך יותר מעוצמת הקול שקוראים את שאר הפרשות.
עולה אחד
ז. אין מחלקים את קריאת פרשיות התוכחה והקללות בין כמה עולים, לא בפרשת "כי תבוא" ולא בפרשת "בחוקותי", אלא קוראים את הפרשה מתחילתה ועד סופה בעליית עולה אחד.
תוכחה ומוסר
ח. יש נוהגים לומר דברי תוכחה ומוסר בפרשיות "בחוקותי" וב"כי תבוא", ומנהג טוב הוא. יש נוהגים לאומרם לפני קריאת התוכחה, ויש נוהגים לאומרם אחרי הקריאה, ומכל מקום – כל אחד ימשיך במנהגו.
ברכה לקהל
ט. יש קהילות בהן נוהגים שהשליח ציבור מברך את הקהל ב"מי שברך" בתום קריאת התוכחה והקללות.
סגירת הספר
י. כאשר אומרים דברי תוכחה או ברכה לקהל בין העולים לתורה – יש לסגור את ספר התורה, כדי שהציבור לא יטעה לחשוב שהדברים כתובים בספר התורה עצמו.
קריאת עשרת הדברות
חשיבותה
יא. בשעת קריאת "עשרת הדברות" צריך כל אחד מן השומעים לתת אל ליבו את גודל המעמד, בבחינת: "וירא העם וינועו", ולחשוב שהוא עומד בהר סיני ומקבל תורה בקדושה ובטהרה באימה ובזיע.
תרגום
יב. יש נוהגים לקרוא לפני קריאת "עשרת הדברות" את תרגומו של רבנו סעדיה גאון, ויש נוהגים לומר לפני הקריאה אקדמת "כל עמא דבית ישראל אציתו ושמעו".
העולה לקריאה
יג. יש נוהגים להזמין את הרב או תלמיד חכם או זקן הנמצאים במקום לקריאת "עשרת הדברות". ויש נוהגים למכור את העלייה למרבה במחיר, ויש בזה משום כבוד התורה ולומדיה וכן סיוע בהוצאות השוטפות של בית הכנסת, וכל מקום ימשיך לנהוג כמנהגו.
קריאתם על ידי הציבור
יד. בחג השבועות נהגו בקצת קהילות, שכל הקהל קורא בקול רם את עשרת הדברות, החל מן הפסוק: "וידבר אלוקים" ועד לסוף "עשרת הדברות". אולם בשאר שבתות השנה – לא נהגו לעשות כן. וכפי שכתב הרב שלמי חגיגה: "בשאר שבתות השנה כשקורין עשרת הדברות בפרשת יתרו – יש לבטל המנהג לאומרם בציבור", ובימינו לא נוהגים הקהל לקרוא "עשרת הדברות" בקול רם לא בחג השבועות ולא בשאר שבתות השנה.
עולה אחד
טו. מעלים עולה אחד לקריאת "עשרת הדברות" מתחילתן ועד סופן, ואין מחלקים את קריאת "עשרת הדברות" לכמה עולים, ואפילו אם יש שם הרבה מתפללים המבקשים לעלות לתורה באותה שבת, עולה אחד עולה לקריאה זו מתחילה ועד סופה.
[וכן אין מפסיקים בקריאת "שירת הים" להעלות עולים נוספים אלא עולה אחד קורא מתחילתה ועד סופה, וכן בפרשת אלה מסעי בסדר המ"ב מסעות, שאין להפסיק בהם].
טעמי המקרא
טז. ישנם שני סוגי טעמים לקריאת "עשרת הדברות" המכונים: "טעם תחתון" ו"טעם עליון". טעמי "טעם תחתון" הם טעמי המקרא הרגילים על פיהם קוראים בתורה כל השנה כולה. טעמי "טעם עליון" הם טעמים מיוחדים על פיהם מתחלקת הקריאה כך שכל דיבור "מעשרת הדברות" הוא פסוק אחד בפני עצמו [למעט שתי הדברות הראשונות שנקראות שתיהן כפסוק אחד]. חלוקה זו משפיעה גם על הטעמים המופיעים בפסוקים וגם על ניקוד הפסוקים.
זמני "טעם עליון"
יז. בחג השבועות נוהגים לכל הדעות והעדות והמנהגים לקרוא את "עשרת הדברות" ב"טעם עליון". בפרשת "יתרו" ובפרשת "ואתחנן" נוהגים הספרדים לקרוא ב"טעם עליון" וחלק מן האשכנזים נוהגים לקרוא ב"טעם תחתון".
בדיעבד
יח. מן הדין אין זה משנה אם קראו ב"טעם עליון" או ב"טעם תחתון". כמו כן קריאה ב"טעם עליון" אינה מעכבת אפילו לא בחג השבועות. ועל כן, בין אם קראו ב"טעם עליון" ובין ב"טעם תחתון" – יצאו ידי חובת הקריאה, ואין צורך לקרוא שוב.
נזכר תוך כדי קריאה
יט. שליח ציבור שהתחיל לקרוא בטעם תחתון ונזכר תוך כדי הקריאה שיש לקרוא בטעם עליון – ימשיך בטעם עליון. התחיל ב"טעם עליון" והחליף בטעות ל"טעם תחתון" ונזכר שיש לקרוא ב"טעם עליון" – יסיים את הקריאה ב"טעם עליון".
יחיד
כ. מנהגנו לקרוא "עשרת הדברות" ב"טעם עליון" דווקא כאשר קוראים מתוך ספר תורה בציבור. אמנם, יחיד הקורא את "עשרת הדברות" – קורא ב"טעם תחתון" אפילו אם קורא מתוך ספר תורה.
עמידה או ישיבה בעשרת הדברות
מנהגים שונים
כא. יש נוהגים לעמוד בזמן קריאת "עשרת הדברות", ונחלקו המנהגים בעניין זה. יש נוהגים לעמוד בקריאת "עשרת הדברות" בפרשת "יתרו" ובפרשת "ואתחנן" אך לא ב"חג השבועות" ויש נוהגים לעמוד רק ב"חג השבועות". ויש נוהגים לעמוד ב"חג השבועות", ובפרשת "יתרו" אך לא בפרשת "ואתחנן". ויש מתנגדים בתוקף לעמידה ב"עשרת הדברות" בכל זמן, ואכן מעיקר הדין – אין לעמוד בקריאת "עשרת הדברות" בכל אחד מן הזמנים דלעיל.
ביטול המנהג
כב. במקום שכל הצבור נוהגים לעמוד – אפשר לבטל מנהג זה בתנאי שניתן לבטל את המנהג כך שכל הציבור ישבו. אמנם, אם עלולה להתגלע מחלוקת בשל כך או שבסופו של דבר יעמדו חלק מן הציבור וחלק ישבו – אין למחות בידם, משום שיש להם על מי לסמוך.
פסק מרא דאתרא
כג. בית כנסת ובו רב מכהן שפסק הלכה בעניין זה, בין אם פסק שיש לשבת בקריאה ובין אם פסק שיש לעמוד – חייב כל הציבור לעשות כהוראת הרב.
עומד עם הציבור
כד. הנמצא בשעת קריאת "עשרת הדברות" במקום שבו כל הציבור עומדים בקריאת "עשרת הדברות" – לא יפרוש מן הציבור אלא יעמוד עמהם, וכמה טעמים לכך: א. מא יחשבו שהוא מזלזל בתורה ויהיה חילול ה'. ב. שמא יהיה בגדר של פורש מן הציבור בכך שיהיה יושב בין העומדים וכו' [ובפרט שאין פורשים מן הציבור].
כה. הנוהגים לעמוד בקריאת התורה כל השנה – יעמדו גם בקריאת "עשרת הדברות" בפרשיות "יתרו" ו"אתחנן" וגם ב"חג השבועות".
זהירות ממחלוקת
כו. פעמים שאנשים נגררים למחלוקת סביב שאלת העמידה בקריאת "עשרת הדברות" ודבר זה חמור מאוד. וצריכים להיזהר מאוד מן המחלוקת ומשנאת חינם [בפרט בשבת ואתחנן-נחמו, שבעוון שנאת חינם חרב בהמ"ק, וכן ראוי שבשבת שקוראים בתורה "ויחן שם ישראל" – באחדות, ולא לעשות מזה מחלוקת] ולזכור שעם ישראל נענש על כך שעמדו על מידת הדין ולא דנו לפנים משורת הדין. ובפרט יש להיזהר בעניין זה, משום שלכל אחד מן המנהגים יש מקור ומסורת. ועל כן, יש להעדיף את השלום על פני קיום מנהג זה או אחר, ובכל מקרה לא להגיע לידי ריב ומחלוקת בשל כך.
הודעה מראש
כז. בבית כנסת בו מתפללים אנשים מעדות שונות ולהם מנהגים שונים – יש להודיע לפני קריאת "עשרת הדברות" שכל אדם רשאי לעשות כמנהגו, והנוהג לעמוד – יעמוד והנוהג לשבת – יישב, ולמרות שיש חילוקי מנהגים – אין בכך איסור "לא תתגודדו".
הזמנת הרב
כח. מנהג טוב הוא להזמין את רב הקהילה לעלות לתורה לקריאת "עשרת הדברות" כך שהצבור יעמדו בעליה זו ממילא.
זמן העמידה
כט. הנוהגים לעמוד בזמן קריאת "עשרת הדברות" – נכון שיעמדו בעת שהעולה מתחיל לברך ברכת התורה ולא בעת שהש"ץ מתחיל לקרוא בתורה, ותבוא עליהם ברכת טוב.
