שבעה עולים
א. בשבת עולים לתורה שבעה עולים, כדי שאם יארע לאדם אונס שלא בא לבית הכנסת כל שבעת ימי השבוע ולא שמע ברכו – יאזין מפי העולים שבע פעמים "ברכו" ויצא ידי חובתו, ועפ"י הסוד יש טעם – כי העולים בספר תורה ביום שבת הם שבעה כנגד שבע ספירות.
סדר העולים לתורה
ב. כהן קורא ראשון, לוי קורא שני, ישראל קורא שלישי.
מ"שלישי" ואילך
ג. לכתחילה מעליית רביעי ועד סוף שבעה עולים, עולה לתורה "ישראל".
חשיבות העליות
ד. עליית שישי הנה העלייה החשובה ביותר בין העליות. שנייה בחשיבותה היא עליית שלישי, אחריהן העליות בסדר חשיבות יורד: עליית כהן, לוי, רביעי, חמישי ושביעי.
העלו שישה במקום שבעה
ה. טעו והעלו לתורה שישה עולים במקום שבעה וסיימו לקרוא הפרשה, ונזכרו לפני שאמרו חצי קדיש – יעלו עולה נוסף "שביעי". ואפילו אמרו חצי קדיש – טוב להעלות עולה נוסף לפני ה"מפטיר". נזכרו אחרי שקראו עליית "מפטיר" – עולה ה"מפטיר" למניין שבעה.
עליית כהן
כהן עולה ראשון
ו. כהן עולה ראשון לתורה, ולכתחילה – אין מעלים אדם שאינו כהן לעליית ראשון.
דאורייתא או דרבנן
ז. יש אומרים שעליית כהן ראשון לתורה היא מצוה מדאורייתא. ויש אומרים שהיא מדרבנן [וקרא אסמכתא בעלמא], שתקנו חכמים להעלות כהן ראשון משום "דרכי שלום".
נאמן לומר: "כהן אני"
ח. בזמן הזה סומכים על האדם אם הוא אומר: "כהן אני".
כהן מכבד
ט. אין הכהן רשאי לכבד בעלייה ראשונה אדם שאינו כהן, ואינו רשאי לכבד אפילו תלמיד חכם, משום דרכי שלום.
כהן ראשון או שבעה עולים
י. למרות שרצוי לא להוסיף על שבעה עולים, מוסיפים על שבעה עולים בעת הצורך ולא מעלים "ישראל" במקום כהן. וטעם הדבר הוא, שחשיבות עליית כהן ראשון גוברת על הענין שלא להוסיף על שבעה עולים.
ראשון שאינו כהן
יא. במקרים מיוחדים מותר להעלות אדם שאינו כהן לעליית ראשון, כגון: במקומות בהם נוהגים למכור את העלייה הראשונה בשבת "בראשית" [והנוהגים כן יכולים להמשיך במנהגם משום שעושים לכבודה של תורה], וכן כאשר יש ביום שני או חמישי שני חתנים בבית הכנסת, כפי שיבואר לקמן.
מחילת כהן
יב. כאשר מעלים אדם שאינו כהן במקום כהן – יש לבקש מן הכהן למחול על עלייתו וראוי לכהן למחול על עלייתו ולאחוז במידתו של אהרון הכהן [אוהב שלום ורודף שלום]. אמנם, כהן שמסרב למחול על עלייתו – אי אפשר לחייבו למחול.
כהן שמחל אינו יוצא
יג. כהן שמחל על עלייתו – אינו צריך לצאת מבית הכנסת בעת שאדם שאינו כהן עולה ראשון במקומו.
מחילת כהן שליח ציבור
יד. היו בבית הכנסת ביום שני או חמישי שני חתנים ושניהם "ישראל" והיה שליח הציבור כהן – יכול אחד החתנים לעלות ראשון במקום כהן, משום שברור ומפורסם הוא שהקורא בתורה הכהן, מחל על עלייתו.
שני חתנים כוהנים
טו. היו בשני וחמישי שני חתנים כוהנים – יתפצלו לשני מניינים לקריאת התורה.
אין אפשרות להתפצל
טז. אם אין אפשרות להתפצל לשני מניינים, ועלול לצאת מחלוקת גדולה אם לא יעלו שניהם – יעלו ארבעה כסדר הבא: כהן[חתן] – ראשון, לוי – שני, ישראל – שלישי. כהן[חתן] – רביעי. ופתרון זה נכון גם לספרדים משום שזו שעת הדחק.
שני חתנים לווים
יז. היו בשני וחמישי שני חתנים לווים, ואין אפשרות להתפצל לשני מניינים, ועלול לצאת מחלוקת גדולה אם לא יעלו שניהם – יעלו ארבעה כסדר הבא: כהן – ראשון, לוי [חתן] – שני, ישראל – שלישי, לוי [חתן] – רביעי.
מנהג ישראל
יח. בבית כנסת בו נהגו שנים רבות להעלות ישראל במקום כהן בימי שני וחמישי כדי לאפשר למתפללים רבים ככל שניתן לעלות לתורה – אסור לגבאי לבטל את המנהג. ולמעשה, עליהם להמשיך לנהוג כמנהגם אלא אם יחליטו כל הגבאים או כל הקהל לשנות המנהג, ובמקרה כזה מותר להחזיר את המנהג לקדמותו ולהעלות כהן ראשון ולא ישראל.
קראו לכהן ואינו שם
יט. קראו לכהן פלוני לעלות לתורה בשמו ואינו בבית הכנסת – אין לקרוא לכהן אחר בשמו, משום פגמו של ראשון, אלא יעלה כהן אחר מעצמו.
סדר העליות במקום שאין כהן
אין כהן בבית הכנסת
כ. במקום שאין כהן: למנהג הספרדים – מעלים ישראל במקומו ואין מעלים לוי במקומו. וכשעולה ישראל במקום כהן מכריזים: "במקום כהן". ויש קהילות מן הספרדים שנהגו להעלות לוי במקום כהן. ובמקום שאין מנהג ידוע – יעלו ישראל במקום כהן ולא לוי במקום כהן. למנהג האשכנזים – מעלים לוי במקום כהן, ומכריזין: "אין כהן, לוי עולה במקום כהן".
עלה ישראל במקום כהן
כא. לא היה שם כהן ועלה ישראל ראשון [כמנהג הספרדים] – יעלה אחריו ישראל לעליית שני וכן יעלה ישראל לעליית שלישי, בין בשבת ובין בחול.
לוי במקום כהן
כב. במספר מקרים מעלים לוי במקום כהן [גם במקום שהמנהג להעלות ישראל במקום כהן]:
א. כאשר צפוי שתגרם מחלוקת אם לא יעלה הלוי ראשון.
ב. כאשר אין שם כהן והלוי הוא חתן בר מצוה.
אין שם כהן גדול
כג. אין כהן גדול בבית הכנסת – נחלקו הפוסקים אם מעלים כהן קטן או לא. אמנם, אם תגרם מחלוקת – אין לעמוד על כך שיעלה גדול בלבד, ואפשר להעלות כהן קטן [שהרי מעלים את הכהן ראשון בעיקר מפני דרכי שלום]. ולכן, במקום שנהגו להעלות כהן קטן – יעלו כהן קטן, ובמקום שנהגו להעלות ישראל גדול – יעלו ישראל גדול, וכל מקום ינהג כמנהגו, ובלבד שירחיקו מן המחלוקת.
קראו לכהן והוא בקריאת שמע
כד. קראו לכהן לעלות לתורה ולא הבחינו שהוא בקריאת שמע – צריך הכהן להשתדל להספיק לקרוא עד בין הפרקים הסמוך למקומו [בתוך קריאת שמע עצמה] ויעלה, וכשעולה מברך ברכת התורה.
קראו לכהן והוא בעמידה
כה. קראו לכהן לעלות לתורה ולא הבחינו שהוא בתפילת העמידה – קוראים לכהן אחר במקומו. וטוב להכריז שכהן זה אינו עולה משום שהוא בתפילת עמידה.
עלה ישראל והגיע כהן
כו. לא היה שם כהן ועלה ישראל במקומו, והתחיל לברך, והגיע כהן – אין מפסיקים אותו וממשיך ה"ישראל" בברכתו, ועולה ראשון אפילו שהכהן שם. אמנם, אם אמר רק: "ברכו את ה' המבורך" – מפסיקים אותו ועולה הכהן ראשון, וימתין הישראל במקום הס"ת עד שיעלה גם הלוי, ואח"כ הוא יעלה לשלישי.
כהן אבל
כז. אין קוראים לכהן אבל תוך שבעה לעלות לתורה, בין בחול ובין בשבת.
כהן אבל שנקרא לעלות
כח. קראו כהן אבל לעלות לתורה ביום חול – לא יעלה לתורה. קראוהו לעלות לתורה בשבת – עולה לתורה, משום שאין אבלות בשבת בפרהסיה.
עליית לוי
לוי עולה שני
כט. עלה כהן ראשון לתורה – עולה אחריו לוי.
אין שם לוי
ל. אין לוי בבית הכנסת – עולה הכהן שעלה לעליית ראשון גם לעליית שני.
היה שם לוי ואמר הכהן: "ברכו"
לא. חשבו שאין שם לוי והחל הכהן בעליית שני ואמר: "ברכו את ה' המבורך" [אך עדיין לא התחיל לברך] והתברר שיש שם לוי – מפסיקים את הכהן ועולה הלוי לעליית שני.
התחיל הכהן לברך
לב. חשבו שאין שם לוי והתחיל הכהן לברך, והתברר שיש שם לוי – אין מפסיקים אותו.
שאר עליות
משלישי ועד "מפטיר"
לג. לכתחילה עולה "ישראל" מעליית שלישי ועד "מפטיר". אמנם, למנהג הספרדים כאשר יש צורך – מותר להעלות כהן או לוי החל מעליית מרביעי ואילך. ולמנהג האשכנזים – מעלים כהן בעליית כהן ולוי בעליית לוי, ואינם עולים לשאר עליות אלא לעליית מפטיר. אמנם, בשמחת תורה נוהגים להקללו (אלא שיש להקפיד להעלותם כפי הסדר, וראה להלן סעי' ל"ו).
כהן או לוי בשאר עליות
לד. עלה כהן או לוי לאחת משאר העליות – אומרים: "אף על פי שהוא כהן", "אף על פי שהוא לוי".
כהן או לוי שנקרא לשאר עליות
לה. למנהג האשכנזים, שלא מעלים כהן ולוי לשאר עליות, יש אומרים שכהן או לוי שנקרא בטעות לתיבה לאחת משאר עליות והתברר שאינו "ישראל" – יעמוד אצל התיבה עד לעליית "מפטיר" ויעלה "מפטיר".
שני כהנים או שני לויים
לו. למנהג הספרדים, המעלים כהן ולוי בשאר עליות – לא יעלו שני כוהנים או שני לויים אחד אחרי השני, כדי שלא יאמרו שהראשון פגום, אלא יעלו ישראל ביניהם. וכשאפשר, יש להעלות כפי הסדר הראשון: כהן, לוי, ישראל ושוב כהן, לוי, ישראל וחוזר חלילה. והעושים כן – תבוא עליהם ברכת טוב.
שני כוהנים "משלים" ו"מפטיר"
לז. כאשר מוציאים שני ספרים וקוראים פרשה בספר אחד ועליית "מפטיר" בספר אחר – מותר להעלות כהן לעליית "מפטיר" גם אחרי שעלה כהן אחר לעליית "משלים". ויש מקילים להעלותם בזה אחר זה ל"מפטיר" ו"משלים" גם כאשר קוראים שניהם בספר אחד.
כהן יחיד לעליית "מפטיר"
לח. כהן הרוצה לעלות "מפטיר" בשבת אזכרה לקרובו והוא כהן יחיד בבית הכנסת – יצא מבית כנסת לפני עליית ראשון ויכול לעלות "מפטיר". אמנם, כאשר הקהל רוצה שדווקא כהן יעלה ראשון – מותר לו לעלות ראשון וגם "מפטיר". אין שם לוי – יכול לעלות ראשון, שני ו"מפטיר".
הוציאו שני ספרי תורה
לט. למרות האמור לעיל, כאשר מוציאים שני ספרי תורה, כהן שעלה ראשון בספר הראשון – אינו יכול לעלות "מפטיר" בספר השני, משום פגמו של ספר ראשון.
כהן יחיד וישראל לעליית "מפטיר"
מ. היו שם כהן וישראל, ושניהם רוצים לעלות "מפטיר", והכהן הוא כהן יחיד בבית הכנסת – יעלה הכהן ראשון ו"ישראל" יעלה "מפטיר", ויועיל לנשמת קרובו של הכהן כאילו עלה "מפטיר".
עליית "ישראל" פעמיים
מא. עלה ישראל לאחת מן העליות שבין שלישי לשביעי, ורוצה לעלות שוב ל"משלים" או ל"מפטיר" ויש לו סיבה – מותר להעלותו שנית. אמנם, ביום שמוציאים שני ספרי תורה, אדם שעלה לקרוא בספר אחד – לא יעלה שנית לקרוא בספר השני [ואפילו בשמחת תורה אדם שעלה לקרוא בספר אחד אינו עולה לקרוא בספר אחר.
מוסיפים
מב. נהגו הספרדים להוסיף עולים בשבת, ומכל מקום, לכתחילה ראוי לא להעלות יותר משבעה עולים אלא אם יש צורך מיוחד, וכן נוהגים האשכנזים. ויש מקומות שתיקנו לא להעלות יותר משלשה "מוסיפים" מפני טורח הציבור, ומנהג טוב הוא. ומנהג בית אל על פי הסוד לא להעלות שום "מוסיף".
מוסיפים אחרי שישי
מג. במקום שנהגו להוסיף על שבעה עולים, המנהג הוא להעלות את העולים הנוספים אחרי עליית "שישי".
מוסיפים בפרשת "האזינו"
מד. במקום שנהגו להוסיף עולים ורוצים להוסיף בשבת "האזינו" – יוסיפו אחרי עליית "שביעי" ולא אחרי עליית "שישי".
להוסיף בקריאה
מה. כאשר מוסיפים עולים לתורה – רצוי לקרוא בכל עליית "מוסיף" שלושה פסוקים שעדיין לא נקראו, ולכל הפחות שני פסוקים שלא נקראו ואחד שנקרא. ומכל מקום, כאשר אי אפשר לקרוא פסוקים חדשים – מותר לקרוא פסוקים שכבר נקראו.
פסוקים שנקראו ב"האזינו"
מו. בפרשת "האזינו", לכתחילה יקראו בכל עליית מוסיף שלושה פסוקים שלא נקראו עדיין, ובשעת הדחק – מותר לקרוא פסוקים שנקראו.
שני חתנים
מז. היו בבית הכנסת שני חתני בר מצוה שהכינו את אותו קטע לקריאה בתורה – יחלקו את הקריאה כך שכל חתן יקרא לפחות שלושה פסוקים מתוך קטע הקריאה השלם [אם הקטע ארוך מספיק]. אם אי אפשר לחלק את הקטע כך שכל אחד יקרא שלושה פסוקים [כשאין הקטע ארוך מספיק] – יקראו שניהם את אותו הקטע. ופתרון זה נכון גם לנוהגים כרמ"א.
הפסקות בין העולים
הפסקה בכל מקום
מח. ככלל מותר להפסיק בקריאה בין העולים בכל מקום שרוצה, ואין חובה להפסיק במקומות המסומנים בחומשים [שהרי ההפסקות המופיעות בחומשים אינן הלכה למשה מסיני], בתנאי שמפסיק לפחות שלושה פסוקים לפני סוף פרשייה [בין אם היא פתוחה ובין אם היא סתומה]. וכן, לכתחילה יש להיזהר לא לסיים פחות משלושה פסוקים לפני העליות המסומנות בחומשים.
פרשת "האזינו"
מט. בקריאת פרשת "האזינו" יש להפסיק במקומות שקבעו חז"ל, וסימנך בראשי תיבות: "הזי"ו ל"ך", דהיינו: כהן מתחיל ב"האזינו", לוי מתחיל ב"זכור ימות עולם", שלישי מתחיל ב"ירכיבהו על במותי ארץ", רביעי מתחיל ב"וירא", חמישי מתחיל ב"לו חכמו ישכילו", שישי מתחיל ב"כי אשא", והשביעי קורא מסוף השירה ועד סוף הפרשה.
הפסקות בשבוע שלפני "האזינו"
נ. למנהג הספרדים – יש להקפיד על הפסקות קבועות בקריאת התורה במנחת שבת שלפני שבת "האזינו" וכן בימים שני וחמישי שלפניה וסימנך בראשי תיבות: הז"י [האזינו, זכור, ירכיבהו], דהיינו: ראשון קורא מ"האזינו" עד "ויכוננך", שני קורא מ"זכור ימות עולם" עד "אל נכר", שלישי קורא מ"ירכיבהו" עד "מחוללך". ומנהג האשכנזים – לא להקפיד על הפסקות אלה דווקא.
פרשות מיוחדות
נא. נהגו להקפיד לקרוא ברצף וללא הפסקה פרשיות: שירת הים, עשרת הדברות, מ"ב מסעות ושמונה פסוקים אחרונים של התורה.
קדימויות בשאר עליות
כמה בעלי שמחה
נב. היו בבית הכנסת כמה בעלי שמחה וכולם רוצים לעלות לתורה – יעלו לפי הסדר, כדלהלן:
א. בעל ברית (סנדק).
ב. אבי הבן.
ג. חתן.
שני חתנים
נג. היו בבית כנסת שני חתנים ואחד מהם תלמיד חכם ואחד אינו תלמיד חכם – תלמיד חכם קודם לשאינו תלמיד חכם.
פוסק ולמדן
נד. היו בבית הכנסת שני חתנים ושניהם תלמידי חכמים, אך האחד "פוסק" והשני "למדן" – קודם ה"פוסק" ל"למדן". היו שני תלמידי חכמים שווים – יטילו גורל ביניהם.
יארצייט
נה. נהגו קרובי משפחת הנפטרים לעלות לתורה בשבת שלפני יום השנה לפטירה.
"משלים" או "מפטיר"
נו. עליית קרובו של נפטר ל"מפטיר" מועילה לנשמת הנפטר עד למאוד, ומועילה עליית "מפטיר" יותר מעליית "משלים".
שנה ראשונה ושאר שנים
נז. למנהג הספרדים – עולים בשנה הראשונה לפטירת קרוב משפחה ל"מפטיר" דווקא, ובשאר השנים עולים בין ל"מפטיר בין ל"משלים". למנהג האשכנזים – עולים בכל השנים ל"מפטיר".
יארצייט בשבת
נח. חל יום השנה בשבת, למנהג הספרדים – מקדימים לעלות לתורה בשבת שלפניה, ולמנהג האשכנזים – עולים באותה שבת.
יארצייט ובר מצווה באותו מקום
נט. היו בבית הכנסת חתן בר-מצווה שהכין את קריאת "מפטיר" ואת ה"הפטרה", ואדם אחר הרוצה לעלות לעליית "מפטיר" לרגל יארצייט – טוב יעשה העולה לרגל יארצייט אם יוותר על עליית "מפטיר", ויעלה "משלים" או כל עליה אחרת, וימנע עגמת נפש מחתן בר המצווה.
חלוקת המנין
ס. אם אין אפשרות לעשות כן – יחלקו את המניין לשניים לקריאת התורה [אם ניתן], ויעלו שניהם.
עליית קרובים זה אחר זה
סא. אין מעלים שני בני משפחה אחת לתורה זה אחר זה, משום עין הרע. ואפילו אם אחד העולים אומר שאינו חושש מעין הרע – אין שומעים לו.
סב. מעלים בני משפחה אחת לספר תורה אם עולה אחר מפסיק ביניהם, ובכהאי גוונא – אין לחוש.
שני ספרי תורה
סג. הוציאו שני ספרי תורה – מותר להעלות שני בני משפחה אחת בזה אחר זה לתורה, כאשר האחד עלה ל"משלים" בספר ראשון והשני עולה ל"מפטיר" בספר שני.
אחים
סד. אין מעלים לתורה אחד אחר השני שני אחים, בין אם הם אחים מן האב ובין אם הם אחים מן האם. אמנם, כאשר יש צורך גדול – מותר להעלות שני אחים מן האם אחד אחר השני. ובמקרה שיש שני אחים מן האם, והאחד כהן והשני לוי – ניתן להעלותם זה אחר זה, שלא ניכר שהם אחים.
אב ובנו
סה. אין מעלים לתורה אחד אחרי השני אב ובנו, בין אם עלה האב ואחריו רוצה לעלות הבן ובין אם עלה הבן ואחריו רוצה לעלות האב.
סב ונכדו
סו. אין מעלים לתורה אחד אחרי השני סב ונכדו כאשר הנכד הוא בן בנו. אמנם, מעלים נכד אחרי סבו כאשר הנכד הוא בן בתו.
חתן וחמיו
סז. רשאי אדם לעלות לתורה אחרי חמיו.
גיסים
סח. רשאים שני גיסים לעלות לתורה זה אחר זה.
מבקש הגבאי להזמין
סט. ביקש הגבאי להזמין אדם לעלות לתורה אחרי קרובו [מאותם שאינם עולים אחריו] – יסרב לעליה זו ויאמר שאינו רשאי לעלות.
קראו שני בני משפחה
ע. טעו וקראו לאדם לעלות לתורה אחרי בן משפחתו [שאינו עולה אחריו], אם קראוהו בשמו – לא יעלה, ואם קראוהו לא בשמו – יעלה.
קראו בטעות ועלה
עא. קראו לאדם לעלות לתורה אחרי בן משפחתו [שאינו עולה אחריו] ועלה לבימה – לא ירד אפילו קראוהו בשמו.
אחר מפסיק
עב. עלה אדם לתורה וביקשו להעלות בן משפחתו אחריו, והזמינו אדם שלישי לעלות ביניהם וכשהגיע זמן העלייה לא היה השלישי שם – יעלו אדם אחר ביניהם ואחריו יעלה בן המשפחה.
עליית קטן
קטן עולה לתורה
עג. נחלקו הדעות בדין עליית קטן לתורה בשבת בכמה נושאים: א. האם נמנה הקטן במניין שבעה עולים. ב. לאיזו מן העליות עולה קטן, כדלהלן:
• לדעת השו"ע ורמ"א – קטן עולה לתורה ונמנה למניין שבעה עולים בשבת.
ולמנהג הספרדים בארץ ישראל – קטן עולה לכל אחת מן העליות ומברך לעצמו. ולמנהג האשכנזים – קטן עולה ל"מפטיר" בלבד, וכך נהגו גם בחתן "בר מצוה".
• יש אומרים שקטן אינו עולה למניין שבעה אך עולה 'מוסיף'. ולמנהגם, עלה קטן בין שאר העולים – מעלים אחריו עולה נוסף להשלים למניין שבעה גדולים.
• דעת רבנו האר"י ז"ל שקטן לא עולה אלא לעליית "שביעי".
• מנהג התימנים להעלות קטן לעליית "שישי".
קטן הקורא להוציא אחרים
קטן קורא בתורה
עד. לדעת השו"ע – מותר לקטן לקרוא בתורה והוא מוציא אחרים ידי חובה בקריאה זו. אמנם לדעת החיד"א והמשנ"ב – אין קטן קורא בתורה, וכן נוהגים. ולכן, לכתחילה – לא יקרא קטן בתורה להוציא אחרים ידי חובה, אך בשעת הדחק – אפשר להקל, כדלהלן.
חתן בר מצוה קטן
עה. היה בבית הכנסת חתן בר מצווה שהוא בגדר קטן – יקרא עליה אחת ולא את כל העליות, אמנם בשעת הדחק, כגון כשהכין את קריאת כל הפרשה ורק אח"כ התברר שהוא בגדר קטן – יקרא את הפרשה מתחילתה ועד עליית "שישי" בעליית עולה אחד ואת יתרת הפרשה יחלקו לששה חלקים, ונמצא שקרא עליה אחת בלבד. ורק כשאין אפשרות אחרת מאפשרים לו לקרוא את כל הפרשה.
בר מצוה בפסח
עו. חתן בר מצוה ששבת חתן שלו חלה ב"פסח" ורוצים להקדים עליה לתורה לפני ה"פסח" מפני ההוצאות הגדולות שכרוכות בכיבוד כשר לפסח, הרי זו שעת הדחק. ועל כן, יעלה חתן הבר מצוה ויקרא את העלייה שלו למרות שהוא בגדר קטן.
אין קורא גדול
עז. אין בבית הכנסת גדול היודע לקרוא בתורה אך יש קטן היודע לקרוא בתורה – יקרא הקטן.
יש גדול שלא התכונן לקריאה
עח. יש בבית הכנסת קטן המכיר את הקריאה ויודע לקרוא כראוי בטעמים וגדול שלא הכין את הקריאה אבל יכול להיעזר באחר שיסמן לו את הטעמים [בלחש] – טוב יותר שיקרא הגדול הנעזר בסימני חברו ולא הקטן שמכיר את הקריאה.
קטן מתלמד
עט. מותר להעלות לתורה קטן המתלמד לקרוא בתורה, כדי להרגילו לקרוא בציבור. אמנם, כאשר עולה לקרוא – יברך הקטן ויקרא בעליית עצמו כעליית מוסיף.
עליית קטן בימים מיוחדים
"זכור" ו"פרה"
פ. מן הדין אין להעלות קטן ל"מפטיר" לקריאת פרשת "זכור" ו"פרה".
ימים נוספים
פא. נהגו לא להעלות קטן ל"מפטיר" לקריאת פרשת "שקלים" ופרשת "החודש", וכמו כן נהגו לא להעלות קטן למפטיר ב"שבת שובה", בשביעי של פסח, בשבועות, בראש השנה וביום הכיפורים. [וראה בהרחבה פרק ל"ה הלכות מפטיר והפטרה סעי' ל"ו-מ"ג].
חתן בר מצוה ב"שבועות"
פב. היה בבית הכנסת חתן בר מצוה בחג ה"שבועות" והוא בגדר קטן, יעלה לאחת מן העליות אך לא לקריאת "עשרת הדברות", משום שנהגו להעלות לקריאתן גדול ולא קטן.
קטן ביום טוב
פג. קטן אינו עולה למניין חמישה ביום טוב.
שני וחמישי ומנחת שבת
פד. קטן אינו עולה למניין שלושה, ולכן אין מעלים אותו בשני וחמישי ובמנחה בשבת. ובשעת הדחק אפשר לסמוך על המקילים.
