הכנה לקריאת התורה
לימוד הקריאה
א. טוב יעשה העולה לתורה אם ילמד את קטע הקריאה של עלייתו לפני העלייה לתורה, כדי שבעת העלייה תהיה משמעות המילים מובנת לו. ומכל מקום, לא נהגו להקפיד בכך.
הכנת הקריאה
ב. שליח הציבור וכן עולה הקורא בתורה צריך להכין את הקריאה כהלכה, בדקדוקיה ניגוניה וטעמיה.
לא הכינו את הקריאה
ג. שכחו ולא הכינו את הקריאה מבעוד מועד – יעמוד אדם ליד שליח הציבור ויקרא את הפרשה בלחש ואחריו יקרא החזן בקול רם, ואין בזה משום: "תרי קלי לא משתמעי".
אין גדול שיודע לקרוא
ד. אין שם גדול שיודע לקרוא בתורה אך יש שם קטן שיודע לקרוא – יקרא הקטן [ועיין בפרק ל"א "מניין העולים" סעי' ע"ז-ע"ח].
אין קורא כלל
ה. אם אין מי שיודע לקרוא בתורה בטעמי המקרא – יקראו את הפרשה ללא טעמים.
שקף טעמים
ו. אין לקרוא בתורה באמצעות שקף טעמים [ניילון ועליו מסומנים טעמי המקרא], ואפילו אין שם אדם שיודע לקרוא בטעמים.
שקף ניקוד
ז. אם אין מי שיודע את ניקוד האותיות, ורואה הרב שאין ברירה – אפשר להקל בשעת הדחק לקרוא באמצעות שקף ניקוד [ניילון ועליו מסומן ניקוד האותיות].
תיקון טעות של שליח הציבור
תיקון תוך כדי קריאה
ח. יש להעמיד לצד שליח הציבור אדם הבקי בכללי הדקדוק לתקן את הקריאה בעת הצורך. ויש להקפיד שרק אותו בקי יתקן את הקריאה, ואילו שאר הציבור לא יתקנו ולא יפריעו ולא ירעישו בשעת הקריאה.
החזרת שליח ציבור
ט. מחזירים את שליח הציבור על הקריאה בכמה מקרים, כדלהלן:
א. דילג או השמיט אות או תיבה.
ב. טעה בקריאת הניקוד באופן שמשנה את משמעות המילה.
ג. טעה בקריאת הטעמים באופן שהשתנתה משמעות הקריאה.
פסוק ובו שם ה'
י. טעה בקריאת פסוק שיש בו שם ה' [טעות שחוזרים עליה] ותיקנו אותו אחרי שכבר הזכיר שם ה' – יעצור שם ויחזור לקרוא מתחילת הפסוק.
ברך ברכה אחרונה
יא. דילג או השמיט פסוק או תיבה אחת וכבר ברך העולה ברכה אחרונה – חוזר לקרוא אותו פסוק או תיבה בברכה עם שני פסוקים נוספים.
נשמע רעש
יב. נשמע רעש חזק בשעת הקריאה, עד כדי כך שלא שמעו את שליח הציבור, והחסירו פסוק שלם – נוהגים להקל ולהמשיך בלא חזרה על הקריאה, משום שזה לא נחשב דילוג. אמנם, לכתחילה צריך הקורא להמתין עד שיחלוף הרעש.
נמצא שטעו אחרי שסיים לקרוא
יג. טעו בקריאת תיבה אחת [טעות שחוזרים עליה], ונודעה הטעות רק אחרי שסיימו לקרוא – יקראו תיבה זו תוך שלושה פסוקים בלא ברכה.
נמצא שטעו אחרי שהוחזר הספר
יד. טעו בקריאת תיבה אחת [טעות שחוזרים עליה], ונודעה הטעות רק אחרי שהכניסו את ספר התורה להיכל – לא יוציאוהו שוב. מיהו, אם דילג פסוק שלם – חוזרים לקרא פסוק זה עם עוד שני פסוקים.
נשתתק שליח הציבור
טו. נשתתק שליח הציבור במהלך הקריאה ואינו יכול לגמור את הקריאה [כגון: שנצטרד או "בר מצוה" שמתרגש] – יעלה קורא אחר ויקרא ממקום שפסק הראשון.
נשתתק העולה
טז. עולה לתורה שהתחיל לקרוא את עליית עצמו ונשתתק, ואינו יכול להמשיך את הקריאה וכן אינו יכול לברך ברכה אחרונה – יעלה אחר במקומו ויברך תחילה וסוף, ויקרא ממקום שהתחיל קודמו.
נשתתק בעצמו
יז. קרא קריאת עצמו ונשתתק ואינו יכול להמשיך לקרוא בתורה, אך יכול לברך ברכה אחרונה, נחלק הדין: אם קרא שלושה פסוקים – רשאי לברך ברכה אחרונה, והעולה אחריו מברך תחילה וסוף וקורא ממקום שפסק קודמו. לא קרא שלושה פסוקים – אינו מברך ברכה אחרונה, והעולה אחריו מברך תחילה וסוף וקורא ממקום שהתחיל קודמו.
עולה קורא בלחש
יח. בעת ששליח הציבור קורא את הפרשה צריך העולה לתורה לקרוא את הפרשה יחד איתו בלחש, אך יחד עם זאת צריך להיזהר לא להשמיע לאוזניו וכל שכן לא לאחרים.
קריאה מתוך הספר
יט. צריך העולה לתורה לקרוא את הקריאה [בלחש] מתוך ספר התורה דווקא, ולא לשמוע מפי שליח הציבור ולומר את הפסוקים בעל פה. וטעם הדבר הוא ש"דברים שבכתב אין אתה רשאי לאמרם על פה".
דיבור בין ברכה לקריאה
כ. אסור לשליח הציבור לדבר בין ברכת העולה לבין תחילת הקריאה. ובדיעבד, אם דיבר שליח הציבור בעניין הקריאה – אין העולה חוזר ומברך. ואפילו אם דיבר שליח הציבור שלא בעניין הקריאה – אין העולה חוזר ומברך, מדין ספק ברכות להקל.
דיבור באמצע הקריאה
כא. לכתחילה טוב ששליח הציבור לא ידבר במהלך הקריאה אפילו בעניין הקריאה (כגון: במילה שכתיבתה חסר וקריאתה מלא – לא ישאל לקהל אם היא "חסרה"), אלא, ירמוז בעת הצורך בידיו או בעיניו. וכשאין ברירה – יאמר את דברו בקצרה אחרי שהתחיל לקרוא.
"אקדמות" באמצע הקריאה
כב. מנהג האשכנזים לקרוא בחג השבועות "אקדמות", ופעם היה המנהג לאמרן לאחר שהעולה בירך וקרא פסוק אחד. ולמעשה הסכימו הפוסקים שקודם שיברך הכהן יאמרו האקדמות ואח"כ יברך ויקרא הכל.
קריאת שלושה פסוקים לכל עולה
שלושה פסוקים
כג. אין קוראים פחות משלושה פסוקים לכל עולה, בין בשבת ובין ביום חול.
קראו שני פסוקים בשבת
כד. טעו וקראו בשבת בעליית עולה אחד שני פסוקים בלבד, ועדיין לא ברך ברכה אחרונה - יקראו פסוק נוסף ויברך ברכה אחרונה.
ברך ברכה אחרונה
כה. טעו וקראו בשבת שני פסוקים בלבד וברך ברכה אחרונה – אינו מברך שנית, ובלבד שיעלו שבעה עולים מלבדו.
קראו שני פסוקים ב"מפטיר"
כו. טעו וקראו בשבת שני פסוקים בלבד בעליית "מפטיר" וברך ברכה אחרונה, ועדיין לא התחיל לברך ברכות ההפטרה – יקראו פסוק שלישי בלא ברכה.
התחיל לברך ברכות "הפטרה"
כז. טעו וקראו בשבת שני פסוקים בלבד בעליית "מפטיר" והתחיל לברך ברכות "הפטרה" – ימשיך לברך ויקרא "הפטרה", ומה שנעשה – נעשה.
קראו שני פסוקים ביום חול
כח. טעו וקראו ביום חול בעליית אחד העולים שני פסוקים בלבד, ועדיין לא ברך ברכה אחרונה – יקראו פסוק נוסף ויברך ברכה אחרונה.
ברך ברכה אחרונה
כט. טעו וקראו ביום חול שני פסוקים בלבד וברך ברכה אחרונה, ועדיין לא ירד מן הבימה – חוזרים וקוראים שלושה פסוקים [בלי ברכה ראשונה] ומברך ברכה אחרונה שנית.
ירד מן הבימה
ל. טעו וקראו ביום חול שני פסוקים בלבד וברך ברכה אחרונה וירד מן הבימה ועלה אחר אחריו ועדיין לא התחיל לברך – ישוב הראשון אל הבימה ויברך ברכה ראשונה, ויקראו שלושה פסוקים, ויברך ברכה אחרונה, ואחריו יעלה העולה השני.
עלה אחר והתחיל לברך
לא. טעו וקראו ביום חול שני פסוקים בלבד וירד העולה הראשון ועלה אחר לבימה והתחיל לברך – יסיים ברכתו וקריאתו כרגיל ואחריו יעלה הראשון או אדם אחר ויברך ברכה ראשונה, ויקראו שלושה פסוקים, ויברך ברכה אחרונה, ונמצא שעלו ארבעה עולים.
מעבר מעמודה לעמודה
שליח ציבור גולל
לב. סיימו לקרוא עמודה בספר תורה וצריך להמשיך בעמודה הבאה – יגלול שליח הציבור את הספר בעצמו ולא העולה לתורה, כדי שלא יגלול מוקדם מדי ושליח הציבור יקרא בעל פה. ואם קשה לשליח הציבור לגלול בעצמו – יכול לרמוז לעולה לסייע לו.
נגיעה בספר תורה
לג. אין לאחוז את יריעות ספר התורה ביד. ועל כן, הגולל את הספר יאחז את היריעות באמצעות מטפחת [או בבד העוטף את הספר] או יגלול באמצעות עמוד העץ.
זהירות בספר תורה
לד. שליח ציבור הקורא בתורה ופניו מזיעות עד כדי כך שניכרים אגלי זיעה על פניו – ינגב את פניו במטפחת ולא ביד חשופה, שמא תקלקל הלחות שעל ידו את אותיות הספר.
כיבוד ספר התורה
בין העולים
לה. ספר תורה המונח בתיק המיוחד לו – משאירים את הספר פתוח בין עולה לעולה ומכסים את קלף הספר במפה בעת שמתחלפים העולים.
הפסקה ארוכה
לו. גמרו לקרוא בתורה או שמפסיקים הפסקה ארוכה בקריאה (כגון שרוצים לקרוא פסוקים לחתן וכדו') – סוגרים את תיק הספר.
יציאה מבית הכנסת
לז. אסור לצאת מבית הכנסת ולהשאיר את ספר התורה פתוח, אבל בין גברא לגברא – מותר.
ציבור השומעים קריאת ספר תורה
שמיעה בלבד
לח. אין קהל המתפללים בבית הכנסת קורא את הפרשה עם שליח הציבור. ולכן, בעת קריאת ספר תורה – ישתוק הקהל וישמע את הקריאה מפי שליח הציבור, ויש מן האשכנזים שקוראים בלחש עם השליח ציבור מילה במילה.
ישיבה או עמידה בקריאה
לט. למנהג הספרדים ורוב האשכנזים – אין הציבור צריך לעמוד בשעת קריאת ספר תורה, וכך היה מנהג רבנו האר"י ז"ל לשבת בעת קריאת התורה. אמנם, למנהג חלק מן האשכנזים – יש להחמיר ולעמוד בשעת הקריאה.
עמידה בברכות
מ. יש אומרים שגם מי שאינו עומד משך כל קריאת התורה – צריך לעמוד בשעה שהעולה מברך ברכות התורה. ומנהג רבנו האר"י ז"ל וכן מנהג הספרדים לשבת בשעה שהעולה מברך ובשעת הקריאה. ומכל מקום, הרוצה להחמיר ולעמוד בשעת הברכות – רשאי להחמיר.
בטלו קריאה בתורה
בטלו קריאתה בשבת שחרית
מא. לא קראו בתורה בשבת שחרית עד חצות – על פי הסוד אין משלימים קריאתה ב"מנחה", משום שאין קוראים פרשה שלמה ב"מנחה" ואין עולים שבעה ב"מנחה", ועל כן ישלימו אותה בשבת שאחריה.
השלמה בשבת שאחרי
מב. המשלימים בשבת שחרית קריאת שבת שלפניה – יקראו את כל פרשת השבת שלפניה בעליית ראשון ויוסיפו שלושה פסוקים מפרשת השבת הזו, ושאר עולים – יקראו בפרשת השבת הזו.
בטלו פרשה בסוף ספר
מג. בטלו קריאת הפרשה האחרונה בספר [אחרונה ב"בראשית" – "ויחי", אחרונה ב"שמות" – "פקודי" וכו'] – יקראו בשבת שאחריה את הפרשה שעברה ופרשת חובת היום למרות שהן בשני ספרים שונים.
השלמת קריאת פרשות מחוברות
מד. בטלו קריאה בשבת שקוראים בה שתי פרשות מחוברות, יקראו בשבת שאחריה את שתי הפרשות המחוברות שבטלו בשבת שעברה ויוסיפו שלושה פסוקים מפרשת השבת הזו, ושאר העולים – יקראו בפרשת השבת הזו.
השלמת כמה שבתות
מה. בטלו קריאת התורה בכמה שבתות – אין משלימים את כל השבתות שביטלו אלא את פרשת השבת האחרונה בלבד.
קראו פרשה אחרת
מו. טעו וקראו בשבת שחרית פרשת שבת אחרת – משלימים קריאת הפרשה בעליית שבעה עולים בברכה, עד חצות היום. נודעה טעותם אחר חצות היום – אינם יכולים להשלים קריאתה בשבת זו ומשלימים בשבת הבאה, כדין פרשה שנתבטלה קריאתה.
בטלו קריאתה במנחת שבת
מז. לא קראו בתורה ב"מנחה" של שבת – משלימים קריאתה עד השקיעה. לא קראו עד השקיעה, אין לה תשלומין.
בטלו קריאתה בשני וחמישי
מח. לא קראו בתורה בתפילה בשני או בחמישי, למנהג הספרדים משלימים עד חצות היום בלבד. ולמנהג האשכנזים – משלימים באותו יום עד השקיעה.
השלמת הקריאה למתפלל יחיד
מט. אנוס שהתפלל יחיד בביתו – יכול להשלים קריאת התורה במניין אנשים וכאמור לעיל, ומכל מקום, בין אם משלימים ביחיד ובין בציבור – רצוי שהקריאה תהא לפני סוף זמן תפילה המפורסם בלוחות.
קראו אחת במקום שתיים
נ. היו צריכים לקרוא שתי פרשות מחוברות ובטלו קריאת פרשה אחת מתוך השתיים – יקראו את זו שבטלו, עד חצות היום. נודעה טעותם אחרי חצות היום – יקראו את זו שהחסירו בשבת שאחריה כדין פרשה שנתבטלה קריאתה.
נא. בשבת שבה קוראים פרשיות "נצבים וילך" מחוברים, וטעו וקראו את פרשת נצבים לבד – יקפידו לקרוא לעולה הראשון בשבת הבאה את כל פרשת וילך ומתחילת האזינו עד "זכור" ויסיימו כרגיל.
קראו שתיים במקום אחת
נב. טעו וקראו שתי פרשות "מטות" ו"מסעי" בשבת אחת והיו אמורים לקרוא "מטות" בלבד – אין הם צריכים לקרוא שוב "מטות" לבד בעליית שבעה עולים, ובשבת שאחריה יקראו "מסעי" בלבד.
שמעו רוב המתפללים במקום אחר
נג. בטלו קריאת הפרשה בבית כנסת אחד, אולם רוב המתפללים שמעו קריאתה במקום אחר – אינם צריכים להשלים קריאתה באותו בית הכנסת, משום "דבתר רובא אזלינן".
טעו בקריאת שבת "ראש חודש"
נד. שבת ו"ראש חודש" – קורא ה"מפטיר" קריאת "ראש חודש" בפרשת "פנחס" החל מ"וביום השבת". טעו והתחילו לקרוא מ"ובראשי חודשיכם" [והשמיטו שני פסוקי "וביום השבת"] ונזכרו לפני שברך ברכה אחרונה – יקראו שם את שני פסוקי "וביום השבת", ואחריהם יברך העולה ברכה אחרונה. נזכרו אחרי שברך ברכה אחרונה – אין חוזרים לקראם.
שונות
המתפלל ביחיד
נה. אדם המתפלל ביחיד בשבת – צריך לקרוא את כל פרשת השבוע מתוך החומש לפני תפילת מוסף, אע"פ שקרא את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום" בערב שבת.
אשה מאחרת
נו. הגיעה אשה לבית הכנסת בזמן קריאת התורה בשבת, והיא רוצה להתפלל שחרית – תמתין עד לסיום קריאת התורה ואחר כך תתפלל שחרית.
