חינוך קטן לתפילה
א. חובה על האב לחנך את בנו להתפלל, ומצוה להביא ילדים קטנים לבית-הכנסת כדי לחנכם להתפלל בבית הכנסת לפחות בשבת.
קטנים בבית הכנסת בחול ובשבת
ב. בעבר נהגו להביא את הבנים לבית הכנסת גם בימות החול, אך משום שכיום נהוג לקיים תפילה בבתי הספר בימות החול, אין חובה להביאם לבית הכנסת ביום חול, אך יש להביאם לבית הכנסת בשבת.
קטן המפריע לתפילה
ג. ילדים קטנים שיש חשש שיפריעו לתפילה – מותר ליתן להם שקיות של ממתקים כדי שלא יפריעו. אמנם, ילדים קטנים שבוכים או מסתובבים בבית הכנסת ומפריעים לתפילה – אסור להביאם לבית הכנסת.
תפילת מנחה של ערב שבת
תפילין במנחת ער"ש
ד. בתפילת מנחה של ערב שבת – אין להניח תפילין כלל, וגם הנוהגים להניח תפילין של "שימושא רבא" בימות החול – לא יניחום בתפילת מנחה של ערב שבת.
וידוי וי"ג מידות
ה. אין אומרים וידוי וי"ג מידות בתפילת מנחה של ערב שבת.
"ה' מלך גאות לבש"
ו. אומרים את מזמור התהילים: "ה' מלך גאות לבש" לפני קדיש "יהא שלמא" במקום מזמור: "למנצח בנגינות מזמור שיר" שנהוג לומר בימות החול.
מנחה של חול אחרי שהציבור קיבלו שבת
ז. המגיע לבית הכנסת ומצא שהציבור קיבלו עליהם את השבת מוקדם ורוצה להתפלל מנחה ביחיד – יתפלל מחוץ לבית הכנסת. אבל אם התחיל להתפלל מנחה בתוך ביהכ"נ ורק אז קיבלו הציבור שבת עליהם – אינו חייב לצאת תוך כדי תפילה וימשיך בתפילתו בתוך בית הכנסת [וראה עוד מש"כ בפרק י"ד סעי' כ"ח].
ח. לגבי תפילת מנחה בערב שבת לנשים – עיין לעיל פרק י"ד "זמן איסור מלאכה" סעי' כ"ו-כ"ט.
תפילת מנחה בערב שבת בימים מיוחדים
עשרה בטבת
ט. עשרה בטבת בחל ביום שישי – יש להתפלל מנחה מוקדם מספיק כדי להספיק לקרוא בתורה ולברך "ברכת כהנים" לפני השקיעה.
נשיאת כפיים
י. מותר לכהנים לשאת כפיהם לכתחילה אם מתפללים כחצי שעה או ארבעים דקות לפני השקיעה, ובמקום הצורך יכול להקדים לפני כן, ובלבד שהגיע זמן פלג המנחה.
מנחה בפלג
יא. הרוצה להתפלל מנחה מוקדם לפני פלג המנחה – יכול להתפלל מנחה, אבל אין נושאים הכהנים כפיים לפני פלג המנחה.
זריזות לאחר ערבית
יב. אחרי תפילת ערבית ימהרו ללכת לביתם, כדי שהצמים יוכלו לאכול מיד כשמותר, ולא יאריכו את התענית ללא צורך.
ערבית לפני צאת הכוכבים
יג. אם מסיימים ערבית לפני צאת הכוכבים יש להזכיר למתפללים שלא לאכול לפני "צאת הכוכבים", ויזכרו לומר "קריאת שמע" בשלמותה אחרי צאת הכוכבים שזהו זמנה. ובכל מקרה טוב להזכיר לציבור שלא לשתות אחרי הקידוש לפני המוציא יותר מרביעית מים, כדי לא להכנס לספק ברכה אחרונה. ואחרי המוציא ישתו כרצונם.
ערב שבת חנוכה
יד. בערב שבת חנוכה יש להקפיד להתפלל מנחה לפני הדלקת הנרות, וכמה טעמים לדבר ראה פרק י"ד סעי' ל"ט ואילך.
ערב "שבת שובה"
טו. בתפילת מנחה בערב "שבת שובה" אומרים "אבינו מלכנו" אחרי חזרת הש"ץ לפני קדיש תתקבל.
"שיר השירים" בשמחה ובקול נעים
טז. נוהגים לומר בערב שבת "שיר השירים" שהוא קודש קדשים. ויש נוהגים לאומרו רק בערבי שבתות בימי ספירת העומר. "וטוב לומר כל ערב שבת בשמחה ובקול נעים".
זמן אמירת "שיר השירים"
יז. טוב לאמר "שיר השירים" לפני "קבלת שבת", ובתנאי שיספיקו לקבל שבת בזמנה לפני השקיעה. אם לא יספיקו לקבל שבת לפני השקיעה – יקבלו שבת באמירת "לכה דודי" או באמירת: "הרינו מקבלים עלינו תוספת שבת" ואחר כך יאמרו "שיר השירים".
סדר קבלת שבת
מזמורים לפני "לכה דודי"
יח. מנהג ירושלים להתחיל "קבלת שבת" באמירת "מזמור לדוד", שיש בו ז' קולות והוא כנגד יום השבת.
מזמורים כנגד ימי בראשית
יט. יש נוהגים לומר לפני "מזמור לדוד הבו לה' בני אלים" שבעה פרקי תהלים ["לכו נרננה" וכו'] כנגד שבעת ימי בראשית. אמנם אם רואים שהשקיעה מתקרבת או שכבר עברה – יאמרו מיד קבלת שבת, כיון שאדם חייב להוסיף מן החול על הקודש ולקבל שבת לפחות כמה דקות קודם השקיעה.
"מזמור שיר ליום השבת"
כ. אחרי "לכה דודי" אומרים: "מזמור שיר ליום השבת" ומזמור: "ה' מלך גאות לבש". ואומרים "כל ישראל" ו"במה מדליקין" ואחריו קדיש "על ישראל".
"מזמור שיר" פעמיים
כא. יש נוהגים לומר: "מזמור שיר" פעמיים – פעם אחת אחרי "לכה דודי" ופעם נוספת אחרי "במה מדליקין", ומנהג טוב הוא.
אמירת "במה מדליקין"
כב. אומרים "במה מדליקין" לפני ערבית, ויש נוהגים לומר "במה מדליקין" לפני קבלת שבת.
"מזמור שיר" לאחר "כל ישראל"
כג. יש נוהגים להקדים לומר "כל ישראל", "במה מדליקין", "אמר רבי אלעזר" וקדיש, ואח"כ אומרים: "מזמור שיר ליום השבת". והנוהגים כן כשאומרים "בואי כלה" בפעם השלישית, פונים לצד מזרח.
פסוקים לפני "מזמור שיר ליום השבת"
כד. יש מוסיפים מספר פסוקים לפני "מזמור שיר", אשר ראשי התיבות שבתחילת כל פסוק הוא המילה: "יעקב". הפסוקים הם: "יִ'שָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן; ע'וּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן הָפִיחִי גַנִּי יִזְלוּ בְשָׂמָיו יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו: ק'וֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת: בָּ'אָתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים". ויש מוספים לפני "מזמור שיר" את הפסוק: "ה' בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה".
קבלת שבת בזמנה
כה. יש לומר "קבלת שבת" לפחות כמה דקות לפני שקיעה, משום שמצוה להוסיף מחול על הקודש. וע"כ אם לא קיבלו שבת ורואים שהשקיעה מתקרבת – יקבלו שבת מיד, כדי להוסיף מן החול על הקודש ולקבל שבת לפחות כמה דקות לפני השקיעה. וכן יעשו כאשר כבר עברה שקיעה [וכן ינהג אדם שמתפלל במנין סמוך מאוד לשקיעה ובאמצע חזרת הש"ץ רואה שתיכף זמן השקיעה, יאמר שהוא מקבל עליו שבת].
לימוד כשהציבור אומרים את פרקי התהילים
כו. מותר לאדם לעיין בספר בשעה שהציבור אומרים שבעה פרקי תהילים אלה ["לכו נרננה" וכו'] עד שיגיעו "למזמור לדוד". ומכל מקום, צריך לעיין בספר שגודלו כגודל סידור כדי שלא יראה כפורש מן הציבור.
קבלת שבת בשדה
כז. מצווה מן המובחר לומר "קבלת שבת" בשדה, ואין בכך יהירות. והעושים כן – תבוא עליהם ברכת טוב.
רוב ומיעוט בקבלת שבת בשדה
כח. כאשר רוב הציבור מעוניין לקבל שבת בשדה ומיעוטו מתנגד – יכול הרוב לכפות דעתו על המיעוט ולומר "קבלת שבת" בשדה.
סדר העמידה ב"קבלת שבת"
כט. בעת שאומר "קבלת שבת" יעמוד עם הפנים למערב ויסגור עיניו, וישים יד שמאל על החזה ויד ימין על יד שמאל, ויכוון באימה ויראה כאילו עומד לפני המלך לקבל תוספת קדושת שבת, ובעודו עומד כשפניו למערב ועיניו עצומות יאמר: "מזמור לדוד", "לכה דודי", "מזמור שיר ליום השבת" ו"ה' מלך גאות לבש", ואחר כך יפתח עיניו ויסתובב לצד מזרח.
פניה לצדדים ב"בואי כלה"
ל. הפיוט "לכה דודי" מסתיים באמירת: "בואי כלה" שלוש פעמים. כשאומר בפעם הראשונה: "בּוֹאִי כַלָּה" – יפנה לימין. וכשאומר בפעם השנייה: "בּוֹאִי כַלָּה" -יפנה לשמאל. ואח"כ יפנה למרכז ויאמר בלחש: "בואי כלה שבת מלכתא" פעם שלישית, ויכוון לקבל תוספת הנפש.
קבלת שבת בשמחה
לא. כשאומר הפיוט: "לכה דודי", יהא שרוי בשמחה כמי שהולך לקראת חתן וכלה.
פניה למזרח
לב. הנוהגים לומר "מזמור שיר ליום השבת" אחרי "במה מדליקין" – אינם פונים למזרח אחרי "ה' מלך גאות לבש", אלא אומרים "מזמור לדוד" ו"לכה דודי", ובסיומו פונים לצד מזרח כשאומרים: "בואי כלה" בפעם השלישית.
תפילה עם ציבור שאינו פונה למערב
לג. המתפלל עם ציבור שאינו פונה למערב בקבלת שבת – לא יפנה למערב, משום שנראה כשתי רשויות, אבל יכול לכוון את לבו למערב, כשם שהמתפלל שמונה עשרה ואינו יכול לכוון את פניו למזרח, מכוון את לבו למזרח ודיו.
עמידה ב"קבלת שבת"
לד. בעת אמירת: "בואי כלה" ב"לכה דודי" – יכוון לקבל תוספת נפש יתירה. בעת אמירת "ברכו" שלפני קריאת שמע – יכוון לקבל תוספת רוח יתירה. ובעת אמירת "ופרושׂ עלינו" שבברכת "השכיבנו" – יכוון לקבל תוספת נשמה יתירה. ובעת אמירת שלושתם – טוב לעמוד. ולכן נהגו לעמוד גם בעת אמירת הקדיש שקודם תפילת ערבית.
קבלת שבת ובמה מדליקין בימים מיוחדים
יום טוב שחל בשבת
לה. יום טוב חל בשבת או בערב שבת [כגון: פסח, ר"ה וכדו'] – אומרים "קבלת שבת" כסדרה אך אין אומרים "במה מדליקין", לא ביום טוב שחל בערב שבת ולא ביום טוב שחל בשבת.
יום הכיפורים
לו. יום הכיפורים שחל בשבת – אומרים "קבלת שבת" ("מזמור לדוד", "לכה דודי", "מזמור שיר", "אמר רבי אלעזר") אחרי החזרת ספרי התורה שהוצאו לאמירת "כל נדרי", אך אין אומרים "במה מדליקין" ושאר מזמורים.
שבת חול המועד
לז. אומרים "קבלת שבת" בשבת חול המועד, אך אין אומרים "במה מדליקין".
שבת חנוכה
לח. אומרים "קבלת שבת" בערב שבת שחל בחנוכה או בערב חנוכה, אך אין אומרים "במה מדליקין".
ראש חודש
לט. בשבת ראש חודש – אומרים "קבלת שבת" וכן "במה מדליקין" כסדרן. ויש מוסיפין לומר [גם בשבת] מזמור: "ברכי נפשי" לפני תפילת ערבית של שבת. ומנהג האר"י שלא לאומרו בראש חודש שחל בשבת.
בית האבל
מ. אומרים "קבלת שבת" בבית האבל, אך אין אומרים "במה מדליקין".
כשאין אומרים "במה מדליקין"
מא. כאשר אין אומרים "במה מדליקין" – אומרים: "כל ישראל" וכו' "אמר רבי אלעזר" וכו' וקדיש "על ישראל".
זמן ערבית של שבת
זמנה
מב. מותר לכתחילה להתפלל ערבית של שבת מ"פלג המנחה" [אך יאחר מעט להתפלל ע"מ שאשתו תוכל להדליק נרות שבת אחר "פלג המנחה" לפני שקיבל עליו שבת], אך אין להקל ולהקדים תפילת "ערבית" לפני "פלג המנחה", ולכל הדיעות אינו יוצא ידי חובת ערבית קודם "פלג המנחה".
ערבית לפני שקיעה
מג. יש נוהגים להתפלל ערבית של שבת לפני השקיעה. אמנם, כאשר מתפללים ערבית לפני השקיעה – לכתחילה יש להקדים גם את תפילת המנחה ולהתפלל מנחה לפני "פלג המנחה", כדי שלא יהיה תרתי דסתרי. אמנם, בשעת הדחק – מותר להתפלל גם מנחה וגם ערבית אחרי "פלג המנחה" [ולפני השקיעה], וכל שכן שמותר להתפלל מנחה אחרי "פלג המנחה" וערבית אחרי השקיעה, אך ביחיד – לא יעשה כן.
זמן אמירת "קבלת שבת" כשמתפללים ערבית מוקדמת
מד. יש להקפיד לומר "קבלת שבת" אחרי "פלג המנחה" גם כאשר מתפללים ערבית של שבת ב"פלג המנחה", משום שאדם שקיבל שבת לפני "פלג המנחה" אין בקבלתו כלום, וכפי שכתב הרב כף החיים: "המקדימים להתפלל ערבית בליל שבת מ'פלג המנחה' צריך להיות גם 'קבלת שבת' אחר 'פלג המנחה', דקודם לכן אינה כלום".
מה. אדם שקיבל שבת מוקדם אם יכול לבקש מאחר שיעשה מלאכה – ראה לעיל פרק י"ד "זמן איסור מלאכה" סעי' כ'.
מו. בעניין עשיית מלאכה לנשים אחרי שהציבור קיבלו שבת ראה בהרחבה בפרק י"ד "זמן איסור מלאכה" סעי' כ"ג-כ"ה.
חישוב זמן פלג המנחה
שעות זמניות
מז. חישוב הזמנים המקובל בידינו הוא חישוב של שעות זמניות מעמוד השחר עד צאת הכוכבים, דהיינו עד עשרים דקות אחר השקיעה. ו"פלג המנחה" הינו שעה ורבע זמניות לפני "צאת הכוכבים".
שעות זמניות בשעת הדחק
מח. בשעת הדחק יש מקום להקל בשיטת חישוב השעות הזמניות כדי להקדים את זמן "פלג המנחה" לעניין קבלת שבת כדעת הלבוש, דהיינו מהזריחה ועד השקיעה.
חישוב לפי המקום בו נמצאים
מט. זמן תחילת היום וסיום היום משתנים ממקום למקום, ועל כן יש לחשב את זמן "פלג המנחה" בכל מקום על פי תחילת היום וסיום היום במקום בו נמצאים.
תפילת ערבית של שבת
אמירת "והוא רחום"
נ. אין אומרים "והוא רחום" לפני תפילת ערבית של שבת, וכן לא בערב יום טוב. ובערב יום הכיפורים – אין אומרים "והוא רחום" אפילו אם חל בחול.
"ברכו את ה' המבורך"
נא. מקבלים שבת בענייה על "ברכו". ולכן, מי שלא התפלל מנחה בערב שבת ושמע "ברכו" מהחזן וענה עם הקהל – יש אומרים שאינו יכול להתפלל מנחה, משום שכבר קיבל שבת. אמנם יש אומרים שרק בזמנם היו מקבלים שבת ב"ברכו" אך היום מקבלים שבת ב"בואי כלה". לדעה זו אם ענה "ברכו" בלא כוונה לקבל את השבת, יכול להתפלל מנחה. וכן ההלכה, וכשמתפלל מנחה מחוץ לבית הכנסת. מיהו אם כבר התחיל להתפלל מנחה בתוך ביהכ"נ ואז קיבלו הציבור שבת – אינו חייב לצאת וימשיך בתפילתו.
ברכת "השכיבנו"
נב. בברכת "השכיבנו" – אין חותמין כמו בחול: "שומר עמו ישראל", כיון שברכה זו היא על כללות עם ישראל, וכללות עם ישראל אינם צריכים שמירה בשבת כי השבת מגין עלינו, אלא אומרים: "ופרוס", וחותמין: "ברוך אתה ה' הפורס" וכו', וכן ביום טוב.
טעה בחתימת "השכיבנו"
נג. טעה וחתם את ברכת "השכיבנו" במילים: "שומר עמו ישראל לעד. אמן" במקום: "הפורש סוכת שלום … ועל ירושלים, אמן" – יאמר: "ופרושׂ עלינו ועל ירושלים" וכו' עד סוף הברכה בלי שם ומלכות, ויש אומרים דאם נזכר מיד לאחר תיבת לעד – יאמר מיד: "הפורס סכת שלום" וכו', אבל אם לא נזכר עד לאחר כדי דיבור – אין צריך לאמרו עוד.
"ושמרו"
נד. אחר ברכת: "הפורש סוכת שלום" וכו' מוסיפים שני פסוקי שבת מפרשת "כי תשא": "ושמרו בני ישראל את השבת" וכו' "וביום השביעי שבת וינפש".
פסוקי יו"ט ויו"ט שחל בשבת
נה. ביו"ט אומרים אחרי ברכת: "הפורש סוכת שלום" וכו' שני פסוקי המועדות מפרשת "אמור", פסוק: "אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם" ופסוק: "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל". ובשבת ויו"ט אומרים גם את פסוקי השבת: "ושמרו" וכו' וגם את פסוקי המועדות: "אלה מועדי" וכו' "וידבר משה" וכו'.
פסוק יום הכיפורים
נו. ביוה"כ אומרים אחרי ברכת: "הפורש סוכת שלום" וכו' פסוק יוה"כ מפרשת "אחרי מות": "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתכם לפני ה' תטהרו". וביום הכיפורים שחל בשבת אומרים גם את פסוקי השבת: "ושמרו" וכו' וגם את פסוק יוה"כ: "כי ביום" וכו'.
אחר תפילת הלחש
"ויכולו השמים והארץ"
נז. אחרי תפילת הלחש אומר הש"ץ עם הקהל שלושה פסוקי שבת מפרשת בראשית: "ויכולו השמים והארץ" וכו', עד "אשר ברא אלוקים לעשות" בקול רם ומעומד.
"ויכולו" עם הציבור
נח. טוב להשתדל לסיים את תפילת הלחש לפני שהחזן מתחיל לומר: "ויכולו" כדי לאומרו עם הציבור, מכיון שאמירתו בעשרה עדיפה.
"ויכולו" כשנמצא בתפילת לחש
נט. היה באמצע תפילת הלחש והחזן התחיל לומר: "ויכולו" – לא יפסיק בתפילתו כדי לומר: "ויכולו" עם הציבור, אלא ימשיך בתפילתו, ויאמר: "ויכולו" אחרי תפילת הלחש, ביחיד. ויש נוהגים שיחיד האומר: "ויכולו" יאמר בטעמים.
"ויכולו" למתפלל ביחיד
ס. המתפלל תפילתו ביחיד גם אומר: "ויכולו".
"ויכולו" בעמידה או בישיבה
סא. יש אומרים שהמתפלל ביחיד יאמר "ויכולו" בעמידה, ויש אומרים שיכול לאומרו בישיבה. ומנהגינו לאומרו בעמידה.
"ויכולו" לנשים
סב. נשים המתפללות ערבית של שבת – יאמרו "ויכולו" גם בתפילה וגם לאחריה. ואשה המקדשת – תאמר "ויכולו" שוב בקידוש (וראה עוד בדיני אמירת "ויכולו" בהלכות קידוש פרק ט"ז, ל"ד- ל"ה)
ברכת מעין שבע
חשיבות ברכת "מעין שבע"
סג. חשיבותה של ברכת "מעין שבע" רבה ויש בה צורך גדול על פי הסוד, והיא במקום החזרה. כיצד? "מגן אבות בדברו" – כנגד ברכת "מגן אברהם" "מחיה מתים במאמרו" – כנגד ברכת "מחיה המתים". "האל הקדוש שאין כמוהו" – כנגד ברכת "האל הקדוש". "המניח לעמו" – כנגד "רצה נא במנוחתנו". "לפניו נעבוד ביראה ופחד" – כנגד "רצה" בעבודה. "ונודה לשמו" – כנגד "מודים". "אדון השלום" – כנגד "שים שלום".
"מגן אבות"
סד. מנהגנו שהציבור לא אומר עם החזן "מגן אבות" וכו'. אמנם, במקום שנהגו הציבור לומר "מגן אבות" וכו' עם החזן – ימשיכו במנהגם, משום שתקנו כך כדי שלא יבואו לדבר בזמן זה.
הפסק בברכת "מעין שבע"
סה. צריך כל אדם להיזהר לא לדבר בשעת ברכת "מעין שבע", כפי שכתב בשו"ע: "אין לדבר בשעה שאומרים: 'ויכלו', ולא בשעה שאומר ש"צ ברכה 'מעין שבע'".
זהירות באמירת "מעין שבע"
סו. במקומות שהציבור אומר עם החזן חלק מברכת "מעין שבע" – צריכים להיזהר מאוד לא להימשך בזה ולומר את הברכה החותמת: "ברוך אתה ה'", כדי לא להוציא שם שמים לבטלה.
בעמידה
סז. עומדים בשעת אמירת ברכת "מעין שבע".
ביחיד
סח. המתפלל ביחיד – אינו אומר ברכת "מעין שבע" או חלק ממנה.
בעשרה
סט. אומרים ברכת "מעין שבע" בכל מקום שיש בו עשרה.
כשאין ס"ת
ע. אומרים ברכת "מעין שבע" גם במקום שאין בו ספר תורה, וכן פשט המנהג בירושלים לאומרה אף על פי שאין שם ספר תורה. וכן ראוי לנהוג בכל המקומות. ובכל מקרה – אין לעשות על כך מחלוקת.
ברכת "מעין שבע" בשדה וכדו'
עא. ספרדים והנוהגים כדעת המקובלים – אומרים ברכת "מעין שבע" גם כאשר מתפללים בשדה וגם בבית חתנים או בבית האבל וכיו"ב, אפילו שאין שם ספר תורה, בתנאי שיש שם מניין.
ברכת "מעין שבע" בחוץ לארץ
עב. גם בחו"ל צריכים בני קהילות הספרדים, והנוהגים כדעת המקובלים, לומר ברכת "מעין שבע", אפילו במקום שאין בו ספר תורה, ובתנאי שיש שם מניין.
שינוי מנהג
עג. קהילות הספרדים, והנוהגים כדעת המקובלים בחו"ל, שנהגו לא לומר ברכת "מעין שבע" כשאין ספר תורה – צריכים לשנות מנהגם ולומר ברכת "מעין שבע".
ברכת מעין שבע בימים מיוחדים
"שבת שובה" ויום כיפור
עד. אומרים ברכת "מעין שבע" ב"שבת שובה" וביום הכיפורים, ואומרים: "המלך הקדוש שאין כמוהו" במקום: "האל הקדוש שאין כמוהו".
חזן שטעה ב"שבת שובה"
עה. חזן שטעה ואמר: "האל הקדוש" והמשיך עד לחתימת הברכה ואמר: "ברוך אתה", אך עדיין לא הזכיר שם ה' – חוזר ואומר: "המלך הקדוש שאין כמוהו" וממשיך על הסדר עד לסוף הברכה.
נזכר לאחר שאמר תיבת "ה'"
עו. אמר: "האל הקדוש" והמשיך עד לחתימת הברכה, והזכיר שם ה' [אמר: "ברוך אתה ה'"] ולא סיים: "מקדש השבת" – יאמר: "למדני חוקיך" ויחזור ויאמר: "המלך הקדוש שאין כמוהו" וימשיך על הסדר עד לסוף הברכה.
סיים ברכת "מעין שבע"
עז. אמר: "האל הקדוש" והמשיך עד לחתימת הברכה, וחתם: "ברוך אתה ה' מקדש השבת" – יחזור לתחילת ברכה "מעין שבע".
פסח
עח. חל ליל יו"ט ראשון של פסח בשבת, לדעת המקובלים (וכן הוא גם ע"פ הפשט) – אומרים ברכת "מעין שבע", אך בכל מקרה אין לעשות מחלוקת בשל כך.
"יהי שם ה' מבורך"
עט. יש מוסיפים לפני קדיש "תתקבל" ארבעה פסוקי תהילים: "יהי שם ה'" וכו', "ממזרח שמש" וכו', "רם על כל גויים" וכו', וכן: "ה' אדוננו" וכו'.
"יגדל אלוקים חי"
פ. יש נוהגים לומר אחר התפילה את הפיוט: "יגדל אלוקים חי", ומנהג רבינו האר"י ז"ל לא לאמרו.
קידוש בבית הכנסת אחרי ערבית
פא. בזמן הקדום נהגו לעשות קידוש אחרי תפילת ערבית של שבת בבית הכנסת, לצורך האורחים האוכלים בבית הכנסת. אבל טוב יותר להנהיג שלא לעשות קידוש בבית הכנסת, וכן מנהג ארץ ישראל. אמנם, יש מקומות בחו"ל בהם עדיין ממשיכים במנהג זה.
שתיית רביעית
פב. המקדש בבית הכנסת צריך להיזהר לשתות רביעית לפחות כדי לצאת ידי חובת קידוש במקום סעודה.
לימוד מקרא בליל שבת
פג. לפי חכמי המקובלים אין ללמוד מקרא בלילה בימות החול וכן לא קוראים תרגום בלילה, אך נוהגים לקרוא תהילים אחר חצות לילה.
כשאינו יודע ללמוד תורה שבעל פה
פד. למרות שאין קוראים מקרא בלילה בימות החול – מותר לאדם שלא יודע ללמוד תורה שבעל פה לקרוא תהילים בלילה גם לפני חצות לילה.
מקרא בליל שבת ויום טוב
פה. בליל שבת ויום טוב – מותר לקרוא מקרא, תורה נביאים וכתובים, אבל בלילי ר"ח – אסור.
וידוי בק"ש שעל המיטה
פו. בשבת בקריאת שמע על המיטה לא יאמר וידוי.
