קידוש במקום סעודה
א. "אין קידוש אלא במקום סעודה", דכתיב: "וקראת לשבת עונג". ודרשו חז"ל: "במקום שקראת לשבת", דהיינו במקום שמקדשים את השבת "שם יהיה העונג", שם תהיה הסעודה. ולכן, צריך אדם לקדש במקום הסעודה (ובגדר סעודה ראה להלן סעי' ט"ו), ומי שקידש ולא סעד – לא יצא ידי חובת קידוש. וכן אם קידש בבית זה ורוצה לאכול במקום אחר (יבואר לקמן) – לא יצא ידי חובת קידוש, וצריך לחזור ולקדש קודם שיאכל בבית השני.
קידוש בבית הכנסת
ב. כיון שאין קידוש אלא במקום סעודה, השומע קידוש בביהכנ"ס – לא יוצא ידי חובת קידוש, אא"כ יאכל שם שיעור סעודה [כדלקמן].
מקום הקידוש והסעודה
ג. למרות שהכלל הוא: "אין קידוש אלא במקום סעודה", אין הכוונה לחייב את האדם לשבת בזמן הארוחה על אותו כסא עליו ישב בזמן הקידוש, אלא מותר להחליף כסאות סביב אותו השולחן.
קידוש וסעודה בחדר גדול
ד. המקדש בפינה אחת בחדר גדול והתכוון לאכול שם ושינה דעתו ורוצה לאכול בפינה אחרת באותו החדר, אפילו אם מדובר בחדר גדול מאוד – אינו צריך לחזור ולקדש, ומ"מ לכתחילה – יאכל כזית לחם או ישתה רביעית יין באותו מקום שקידש.
שינוי חדר בסעודה לחדר שאינו נראה
ה. המקדש בחדר אחד וחשב לאכול שם, ורוצה לשנות מקום ולאכול בחדר אחר שאינו נראה מן החדר הראשון – צריך לקדש פעם נוספת [בין אם עבר מאונס ובין אם מרצון]. וכשמקדש פעם נוספת – צריך לחזור על כל הקידוש, בין בלילה ובין ביום.
שינוי חדר בסעודה לחדר נראה
ו. המקדש בחדר אחד וחשב לאכול שם, ושינה דעתו ורוצה לשנות מקום ולאכול בחדר אחר או במרפסת, והחדר שרוצה לעבור אליו נראה מהחדר בו קידש – יש אומרים שצריך לקדש פעם נוספת, ויש אומרים שאין צריך לקדש פעם נוספת [למרות שלכתחילה לא טוב לעבור אפילו למקום שנראה ממקום הקידוש], וכן ההלכה. ומ"מ לכתחילה – יאכל כזית לחם או ישתה רביעית יין באותו מקום שקידש.
קידש ודעתו לאכול בחדר אחר
ז. המקדש בחדר אחד ובשעת הקידוש חשב המקדש לעבור ולאכול בחדר אחר באותו בית – אין צריך לחזור ולקדש פעם נוספת, אך לא יעשה כן לכתחילה.
שינוי בית
ח. המקדש בבית אחד ובזמן הקידוש חשב לאכול באותו הבית, ושינה דעתו ורוצה לאכול בבית אחר – לא יצא ידי חובת קידוש, וצריך לחזור ולקדש לפני שיאכל בבית האחר. ואפילו אם חשב בזמן הקידוש לאכול בבית השני – לא יצא ידי חובת קידוש, וצריך לחזור ולקדש בבית השני [מיהו אם הוא רואה את הבית השני ממקום הקידוש – בדיעבד יצא י"ח אבל לכתחילה – אין לעשות כן]. לכן השומע קידוש בבית הכנסת וחשב לצאת ידי חובת קידוש על מה שיאכל בביתו, אם לא אכל בבית הכנסת שיעור סעודה – צריך לחזור ולקדש בביתו.
ט. במקום הצורך, כאשר שומע אדם קידוש ונאלץ ללכת אחר הקידוש בלא שיאכל ורוצה לצאת יד"ח קידוש – ישתה רביעית יין לאחר הקידוש ואז יוכל ללכת למקום אחר.
כמו"כ בחג הסוכות – אם קידש בסוכה, וירד גשם ונאלץ להיכנס לביתו – יקפיד לשתות רביעית יין מיד לאחר הקידוש בסוכה ורק אח"כ יכנס לביתו.
לצאת ידי חובת קידוש על ידי אכילה
י. השומע קידוש מאחרים – לא יצא ידי חובת קידוש במקום סעודה במה שהמקדש אכל או שתה וכנ"ל, אלא צריך שהשומע בעצמו יאכל או ישתה.
קידוש במקום סעודה – בלילה וביום
יא. אין הבדל בין קידוש היום לקידוש הלילה בעניין קידוש במקום סעודה, למרות שקידוש היום יותר קל מקידוש הלילה לעניינים אחרים, בעניין קידוש במקום סעודה – דיניהם שווים.
קידוש בזמן סעודה
קידוש סמוך לסעודה על הפת
יב. מלבד החיוב לקדש במקום סעודה, יש לקדש גם בזמן סעודה, כלומר מיד לפני שאוכל. לכן אם שומע קידוש ומתכוון לאכול מאוחר יותר – יחזור ויקדש לפני שיאכל. אמנם, אם היה על דעת לאכול מיד, ונתעכב ואכל לאחר זמן, וכן אם היה על דעת לאכול לאחר זמן ואכל מיד, אף שלא עשה כראוי - אינו צריך לחזור ולקדש. ויש אומרים שבכל הנ"ל – יחזור ויקדש בלי שם ומלכות, וכן ראוי לעשות בקידוש של הלילה, אולם בקידוש היום – יכוון בברכת המוציא למצות קידוש כאדם שמקדש על הפת, ויאמר פסוקי קידוש היום לפני נטילת ידים.
קידוש סמוך לסעודה ביום ובלילה
יג. החיוב לקדש סמוך לאכילה חל בין בקידוש היום ובין בקידוש הלילה [ועיין בפרק ט"ז סעי' י"ז-י"ח לגבי המתפלל בערב שבת בפלג המנחה בימי העומר, כיצד ינהג לענין סעודה].
שיעור הפסק בין קידוש לאכילה
יד. שיעור הזמן בין קידוש לאכילה, שנחשב הפסק ושבגינו חייב לחזור ולקדש – קשה להגדירו. ומכל מקום, כל הפסק הקשור לסעודה – לא נחשב הפסק, אולם גם אם הפסיק בדברים שאינם קשורים לסעודה – אינו צריך לחזור ולקדש.
קידוש לאחרים שאינו אוכל איתם
טו. יכול לקדש לאחרים אף שאינו אוכל עמהם, ואין בזה חשש משום קידוש שלא במקום סעודה, כיון שלשומעים היוצאים י"ח הוא מקום סעודה.
סעודה לגבי קידוש
שיעור אכילה בסעודה
טז. המקדש שאכל במקום הקידוש כזית פת – יצא ידי חובת אכילה במקום סעודה לכל הדעות. וחידשו הגאונים וקבעו, שמי שאין לו כזית פת – יכול לצאת ידי חובה באכילת כזית מזונות [אפויים או מבושלים, כל שמברכים אחריהם ברכה מעין שלוש]. ואם אין לו כזית מזונות – יוצא ידי חובה אפילו בשתיית רביעית יין שמברכים אחריו ברכה מעין שלוש.
סעודה – רק בפת
יז. למרות שיוצא ידי חובת קידוש במקום סעודה באכילת מיני מזונות – אינו יוצא ידי חובת סעודת שבת באכילת מיני מזונות אלא חייב לאכול פת ממש.
עוגיות ללחם משנה
יח. המקדש ואוכל מיני מזונות לפני הסעודה הקבועה – אינו צריך לקחת שתי עוגות כנגד לחם משנה.
סעודה – ביין
יט. היוצא ידי חובת סעודה במקום קידוש בשתיית רביעית יין – ישתה לכתחילה רביעית יין בנוסף לזו ששתה בקידוש. ובדיעבד – רשאי לסמוך על רביעית היין ששתה בקידוש.
רביעית היין של הקידוש – כסעודה
כ. כאמור יכול לסמוך על רביעית יין ששתה בקידוש לעניין סעודה במקום קידוש במקום הצורך, והיינו, כגון: כאשר אין שם יין אחר, או כאשר היין חזק מאוד ואינו יכול לשתותו, או כאשר מתארח אצל אחרים ולא נעים לו לבקש מהם יין נוסף. וכן מנהג ירושלים להקל במקום ברית או במקום כבוד הרבים.
רביעית יין של אחר
כא. השומע קידוש ויוצא ידי חובה בקידוש של אחר ולא שתה רביעית יין – אינו יוצא ידי חובת קידוש במקום סעודה, אפילו אם המקדש שתה רביעית יין. וכדי לצאת ידי חובת קידוש במקום סעודה ברביעית יין – צריך לשתותה בעצמו.
פירות אינם סעודה
כב. אין אדם יוצא ידי חובת קידוש במקום סעודה באכילת פירות כי אין הפירות נחשבים סעודה לענין זה. ואפילו אם אוכל פירות "שבעת המינים" – אינו יוצא ידי חובת קידוש במקום סעודה באכילתם.
אכילה פחות מכשיעור
כג. השומע קידוש בביהכ"נ וכדו' ואין בכוונתו לאכול לפחות כשיעור [ראה סעי' ט"ז-י"ט] – לא יאכל כלום, מכיון שלא יצא ידי חובת קידוש, כי אין קידוש אלא במקום סעודה, ואם אין סעודה אין קידוש, ונמצא אוכל בלא קידוש.
אכילה מרובה
כד. השומע קידוש בבית הכנסת ואוכל שם שיעור סעודה זמן רב לפני שאוכל סעודת שבת בביתו, וכן המקדש בביתו ואוכל שיעור סעודה וממתין זמן רב עד לסעודה עצמה [כגון שממתין לאורחים וכדו'] – יזהר לא לאכול הרבה מדי בין הקידוש לסעודה ולא ישבע, כדי שיאכל סעודת שבת לתיאבון.
סעודה לפני חצות
כה. יש להזדרז לאכול סעודת שבת של הבוקר לפני חצות היום, כלומר שיספיק לבוא לביתו ולקדש שוב לבני ביתו ולהתחיל לאכול לפחות כזית לפני חצות היום.
קידוש בברית מילה
קידוש בברית מילה בשבת
כו. "ברית מילה" ביום השמיני החלה בשבת – מלים אחר תפילת מוסף. ויש נוהגים שהמברך בברית מילה שותה מן הכוס, מתכוון לצאת גם ידי חובת קידוש היום. אבל הציבור צריך לעשות קידוש אחר, משום שלא עושים מצוות חבילות חבילות.
שתיית שתי רביעיות
כז. המברך על היין בברית המילה ומתכוון לצאת ידי חובת קידוש היום – ישתה לכתחילה שתי רביעיות יין, כדי לצאת ידי חובת קידוש במקום סעודה, ואם אינו יכול – ישתה רביעית אחת.
דוגמאות מעשיות בדין קידוש במקום סעודה
כח. ישנם מקרים בהם עלול להיכשל והקידוש לא יהיה במקום סעודה, ונזכיר כמה מהם:
אורחים
המְתנה לאורחים
כט. החוזר מבית הכנסת וממתין לאורחיו – לא יקדש וימתין להם, כיון שהקידוש צריך להיות בזמן סעודה, אלא ינהגו באחד מהאופנים הבאים: א. יאמרו "שלום עליכם", "אשת חיל" ויעשו קידוש. והמקדש ובני ביתו ישתו שיעור רביעית יין, או יטעמו מהיין ויאכלו כזית מזונות ואחר כך ימתינו לאורחים. ב. כשיבואו המארחים לביתם, יאמרו: "שלום עליכם", ,אשת חיל", וימתינו כשיבואו המארחים לביתם, יאמרו: "שלום עליכם", "אשת חיל", וימתינו לאורחים, ובינתיים אסור לאכול ולשתות, ובזמן הזה – במקום לדבר דברים בטלים, יאמרו דברי תורה ויקדשו רק כאשר יגיעו האורחים.
קידוש למתארחים
ל. אורחים שסיימו להתפלל מוקדם ורוצים לקדש בביתם לפני הליכתם לבית מארחם – יקדשו האורחים כשיבואו לביתם מיד (המקדש ישתה רביעית של יין, והשאר יטעמו מהיין), ויאכלו כזית מזונות, ורשאים לשתות ולברך ברכה אחרונה, ומאוחר יותר כשיבואו לבית המארחים – נפטרו כבר מחובת קידוש.
קידוש בביהכ"נ לאחר התפילה
קידוש בבית הכנסת
לא. בשמחות שעורכים בבתי הכנסת 'קידושים' ביום שבת בבוקר, יש להזהר בכמה דברים, כדלהלן:
- • המקדש יתכוון להוציא את השומעים ידי חובה וגם השומע יתכוון לצאת.
- • המקדש, לא יטעם מהיין אלא אם כן הוא שותה רביעית או אוכל לפחות כזית מזונות, ואינו מועיל שיאכל שאר פירות. ויש סוברים שבשעת הדחק, מספיק שישתה המקדש רביעית של יין ויוכל לאכול פחות מכזית מזונות או פירות.
- • השומע מהמקדש ולא טעם מהיין – מותר לו לאכול ובלבד שיאכל כזית מזונות, ואח"כ יאכל שאר פירות וכיו"ב.
- • אין לשומע לשתות מים או משקה אחר, כל עוד לא טעם מיין הקידוש או אכל כזית מזונות, כגון: עוגה או קוגל.
- • אחר שקידשו בבית הכנסת – אין חובה לשוב ולקדש בבית, אך טוב לשוב ולקדש כדי שיצאו מספק ברכת המשקים הבאים בתוך הסעודה, שהזכרנו לעיל, ויוכלו לשתות יין או שאר משקים ללא ברכה.
- • בעל שהלך לקידוש בבית הכנסת ללא אשתו – האשה יכולה לקדש לעצמה, לאכול ולשתות. כשבעלה ישוב – יוכל לקדש בשנית ואין בכך כל בעיה.
לא להרבות באכילה בבית הכנסת
לב. לא ירבה באכילת מזונות – עוגות, בורקס או קוגל – בשעת הקידוש בבית הכנסת. מכמה טעמים:
- • טעם מוסרי – מדין חסד עם בעל השמחה ועם שאר המוזמנים: שהרי לרוב אין מביאים מזונות רבים, ואם אחד ירבה באכילת המזונות – רעהו לא יאכל אפילו חצי מנה… וגם בעל השמחה יתבזה.
- • יש מי שאומר שבאכילת קוגל או עוגה בשיעור מאה ושמונים גרם (כשלוש פרוסות) – כבר חייב בברכת המזון, כי הוא אכל שיעור של "קביעת סעודה". אמנם לגבי קוגל יש מי שאומר שמאחר והוא איננו אפוי אלא מבושל – לעולם תהא ברכתו האחרונה "מעין שלוש" כדין האטריות, אולם כדי להימנע ממחלוקת – לא ירבה באכילת קוגל.
- • מטעם של שלום בית שאם ירבה באכילת מיני מזונות יגיע לביתו שבע ולא יאכל ממאכלי אשתו לתיאבון.
