תחילת וסיום זמן איסור מלאכה
א. איסור עשיית מלאכה מתחיל בערב שבת ב"בין השמשות" ומסתיים בצאת השבת ב"צאת הכוכבים", אך יש מצוה להוסיף מחול על הקודש. ומשום כך, יש לקבל את השבת מעט לפני "בין השמשות" ולהוציאה מעט אחרי "צאת הכוכבים", (ועיין בפרק י"א סעי' ד'-ו' במנהגי ירושלים תל-אביב והצפון).
שיטת הגאונים ור"ת
ב. בקביעת זמן "בין השמשות" וזמן "צאת הכוכבים" ישנה מחלוקת בין הגאונים לבין רבנו תם. לפי שיטת הגאונים "בין השמשות" הוא מזמן שהשקיעה נראית לעינינו עד צאת הכוכבים, והוא כדי הילוך 3/4 מיל [כ-13.5 דקות, ולדעת הגר"א כ-18 דקות]. זמן זה נקרא: "בין השמשות", והוא ספק יום ספק לילה ומיד אחריו בא "צאת הכוכבים" [לילה וודאי]. גם לדעת ר"ת "בין השמשות" הוא שיעור של כדי הילוך 3/4 מיל ורק אחריו בא "צאת הכוכבים" [לילה וודאי], אך לשיטתו "בין השמשות" לא מתחיל בשקיעת החמה הנראית לנו, אלא אחר שיעור כדי הילוך ג' מילין ורביע (כשעה) אח"כ. נמצא, לפי שיטת ר"ת "צאת הכוכבים" שהוא לילה וודאי יהיה רק כשעה וחומש אחרי שקיעת החמה [כל החישובים נעשים בשעות זמניות. ובניסן ותשרי כ-72 דקות].
חישוב הזמנים למעשה
ג. משמעות חישוב זמני "בין השמשות" ו"צאת הכוכבים" על פי השיטות השונות להלכה היא, שלשיטת הגאונים: איסור מלאכה מתחיל בערב שבת מיד עם שקיעת החמה, ולשיטת רבנו תם: איסור מלאכה בערב שבת מתחיל מאוחר יותר – מעט פחות משעה אחרי שקיעת החמה, ומסתיים בצאת השבת, לשיטתו כ-30 דקות אחר זמני צאת השבת הכתובים בלוחות שלנו.
שיטת ר"ת באר"י
ד. למעשה באופק ארץ ישראל קשה להבין במציאות את שיטת ר"ת, מלבד זאת הרבה פוסקים נקטו להלכה כגאונים, ולכן בע"ש ששיטת ר"ת היא קולא – אין לנהוג כמותו כלל.
שיטת ר"ת במוצ"ש
ה. אמנם, בצאת השבת אדם שרוצה להחמיר על עצמו ולנהוג כשיטת רבנו תם – יכול לעשות כן, אך צריך להזהר לקבל על עצמו את החומרא בלי נדר, כדי שאם לא יוכל להחמיר על עצמו כשיטת ר"ת, יוכל להקל כגאונים [וראה בהרחבה עוד בפרק מ"א: "זמן צאת השבת"].
הזמנים לפי אותו מקום
ו. זמני כניסת ויציאת השבת וזמני תוספת השבת נקבעים בכל מקום ומקום בעולם על פי שקיעת החמה וצאת הכוכבים באותו מקום, ואין ירושלים קובעת זמן אחיד לכל הארץ, ואין ארץ ישראל קובעת זמן אחיד לעולם כולו.
ז. אסטרונאוט יהודי שנשלח לחלל – ישמור שבת ע"פ חישוב יום השבת באותו מקום שממנו יצא [וכן יחשב את זמני התפילה].
הכרזת כניסת שבת
ח. ראוי להנהיג שיכריזו על כניסת השבת, וכדברי הרמ"א: "וכן ראוי לנהוג בכל מקום". ומנהג זה הינו מנהג חשוב מאוד ואין לבטלו. ובכל מקום ומקום צריך להשמיע צפירה מיוחדת או שיר וכדו' כדי להפסיק את העם ממלאכתם ולזרזם להדליק נרות שבת. וכשאין אפשרות להשמיע צפירה – יכריזו ע"י חצוצרה או כלי זמר אחר שיישמע בכל רחבי העיר.
קבלת שבת בהדלקת נרות
מלאכה אחר הדלקה
ט. אשה מקבלת על עצמה שבת בהדלקת נרות ומאז אסורה במלאכה, אמנם אשה שעשתה תנאי שאינה מקבלת שבת בהדלקת הנרות – יכולה לעשות מלאכה גם אחרי ההדלקה.
תנאי בהדלקה
י. לא תתנה אשה שאינה מקבלת שבת בהדלקה אלא לצורך מיוחד ועל כן, אשה שצריכה לטבול בערב שבת או שרוצה לנסוע להתפלל בכותל המערבי וכדו' – יכולה להדליק נרות שבת ולברך, ובלבד שתתנה שאינה מקבלת שבת בהדלקה.
צורת ההתניה
יא. תנאי שאשה מתנה שאינה מקבלת שבת בהדלקה – יכולה להתנות בפיה או בליבה.
עד מתי התנאי מועיל
יב. מי שהתנתה שאינה מקבלת שבת בהדלקה, יכולה לעשות מלאכה אחרי שהדליקה נרות רק עד זמן הדלקת הנרות של רוב אנשי אותו מקום, וכשמגיע זמן הדלקת הנרות – אסורה במלאכה.
מינוי שליח בתנאי
יג. יכולה אשה להדליק נרות שבת ולהתנות שאינה מקבלת שבת בהדלקה רק אם מדליקה מ"פלג המנחה" ואילך. ואם אינה יכולה להדליק נרות שבת אחרי "פלג המנחה" – בעלה ידליק במקומה, וטוב שתמנה אותו בפירוש להיות שליח שלה להדלקה.
קיבלה שבת – חייבת בקידוש
יד. מי שהדליקה נרות וקיבלה שבת – התחייבה גם בקידוש, ואסורה באכילה ושתיה עד שתשמע קידוש.
שתיה סמוך להדלקת נרות
טו. אשה שהגיעה לזמן הדלקת נרות ומרגישה צורך לשתות, ואם תתעכב לשתות לפני ההדלקה יעבור זמן ההדלקה – יכולה להתנות לא לקבל שבת בהדלקת הנרות, עד אחרי שתשתה. ומכל מקום, תעשה כן רק באופן חד פעמי אך לא תתנה כן בכל שבת באופן קבוע.
קבלת שבת לגברים בהדלקה
טז. יש אומרים שרק נשים מקבלות שבת בהדלקת נרות שבת, אך גברים אינם מקבלים שבת בהדלקתם. ויש אומרים שגם גברים מקבלים שבת בהדלקתם. וטוב לחוש לדעה אחרונה. ולכן, לכתחילה גם גבר שרוצה לעשות מלאכה אחר שהדליק את הנרות – יתנה שאינו מקבל שבת בהדלקה. אמנם, בדיעבד גם אם לא התנה – מותר לו לעשות מלאכה אחר שהדליק.
קב"ש בפה לפני "פלג המנחה"
יז. האומר בצהרי יום שישי [לפני פלג המנחה]: "הריני מקבל עלי שבת" – דבריו בטלים ואינו אסור במלאכה. אבל אם אמר זאת ב"פלג המנחה" – חלה עליו קדושת שבת ואסור במלאכה.
אמירה ורמז לנכרי לעשות מלאכה
יח. ככלל: אסור לומר או לרמוז לנכרי לעשות מלאכה בשבת כפי שאומרת הגמ': "אמירה לנכרי – שבות". ואסור לומר או לרמוז לנכרי לעשות מלאכה אפילו מדרבנן [אמנם, מותר לומר לנכרי לעשות מלאכה דרבנן אם היא נצרכת לדבר מצווה בזמנה או לצורך חולה, ואפילו חולה שאין בו סכנה].
יט. אמנם מי שקיבל עליו שבת לאחר "פלג המנחה" – חלה עליו קדושת שבת ואסור במלאכה ואף אינו יכול לבקש מאשתו לעשות מלאכה, משום שהיא מקבלת שבת בקבלתו. אבל מותר לו לבקש משכנו שלא קיבל שבת עדיין, לעשות מלאכה עבורו, ויש מחמירים גם בזה.
כ. מי שקיבלה שבת מוקדם [בהדלקה או בתפילה] ועדיין רוב הציבור לא קיבל שבת – יכולה לומר אפילו לישראל (כגון בני משפחתה) שלא קיבלו שבת עדיין, לעשות עבורה מלאכה, כגון: להדליק אש תחת הסיר, או לשים את הסיר על האש וכדו'.
כא. מי שקיבל עליו את השבת מוקדם ורוצה לעשות מלאכה – אינו יכול לעשות התרת נדרים לקבלתו, משום שכאשר קיבל עליו את השבת נדר נדר גדול לאלוקי ישראל.
אמירה לישראל לעשות מלאכה
כב. ההיתר לומר לישראל שלא קיבל שבת לעשות מלאכה אחרי שהאומר קיבל שבת, הוא דווקא כשיש זמן רב עד השקיעה, אך אם נשארו דקות ספורות עד לשקיעה [עשר דקות או פחות] – אסור לומר לישראל לעשות מלאכה, מכיון שרוב הציבור כבר קיבל שבת, והיחיד נמשך אחרי הרוב.
קב"ש של הקהל
כג. בישוב או מושב שבו מקבלים את השבת בבית הכנסת במניין מוקדם [אחרי "פלג המנחה"] – אסור לעשות מלאכה מזמן שהקהל קיבל את השבת, אפילו לאדם שעדיין לא קיבל שבת ואפילו שעוד היום גדול (מיהו דוקא אחר "פלג המנחה"). אבל במקום שיש בה שני בתי כנסיות – אין אחד נגרר אחר חברו.
אשה אחר הבעל בקבלת שבת
כד. אשה אסורה במלאכה מרגע שבעלה קיבל שבת [או מרגע שהדליקה נרות שבת, המוקדם מבין השניים]. ועל כן, אשה שבעלה מקבל שבת ב"פלג המנחה" – צריכה להדליק נרות ולקבל שבת גם היא מיד ב"פלג המנחה".
קבלת שבת מתואמת בין הבעל לאשה
כה. כאשר הבעל מקבל שבת מוקדם – רצוי לתאם מראש את הזמן בו יאמר הבעל: "בואי כלה" [ויקבל שבת], כדי שהאשה תדע גם היא מתי הבעל קיבל שבת ולא תדליק נרות אחרי זמן זה. וע"כ מניין שבו מתפללים ערבית מוקדם – לא יקבלו שבת מיד ב"פלג המנחה", כיון שאז לא תוכל האשה להדליק נרות שבת אלא יקבלו שבת כמה דקות לאחר "פלג המנחה".
מנחה לפני הדלקה
כו. צריכה אשה להתפלל מנחה לפני הדלקת נרות שבת, משום שבהדלקת הנרות מקבלת שבת ולא תוכל להתפלל תפילת חול.
מנחה כשזמנה דחוק
כז. אשה שזמנה קצר ולא תספיק להתפלל מנחה לפני הדלקת הנרות – יכולה להתנות שאינה מקבלת שבת בהדלקת נרות עד אחרי תפילת מנחה, ואם התנתה כן – יכולה להדליק נרות ולהתפלל מנחה מיד אחר כך.
מנחה כשלא התנתה
כח. אשה שהדליקה נרות שבת ולא התנתה שאינה מקבלת שבת בהדלקה – אינה יכולה להתפלל מנחה, ותתפלל תפילת ערבית של שבת פעמיים, משום שזה כעין אונס.
תנאי למתפללת מנחה באופן קבוע
כט. הנוהגת להתפלל מנחה אחרי הדלקת הנרות באופן קבוע – נחשב הדבר כאילו התנתה לא לקבל שבת בהדלקת הנרות אלא אחרי תפילת מנחה. ולכן – מותר לה להתפלל מנחה גם אחרי הדלקת הנרות. ומכל מקום, טוב שגם אשה כזו תתפלל מנחה לפני ההדלקה.
תנאי בהדלקה ולא בתפילה
ל. קבלת שבת בתפילה חמורה מקבלת שבת בהדלקת הנר, משום שבתפילה מזכיר קדושת השבת ["ברוך אתה ה' מקדש השבת"] ובהדלקה אינו מזכיר קדושת השבת. ועל כן, למרות שמותר להתנות שאינו מקבל שבת בהדלקה – אינו יכול להתנות שאינו מקבל שבת בתפילה [גם כאשר זו תפילה מוקדמת], ומיד כשקיבל שבת בתפילה נאסר במלאכה.
עניית "ברכו" לפני שהתפלל מנחה
לא. מי שגר בסמיכות לביהכ"נ או שבא בע"ש לכותל המערבי ושומע את החזן [במניין המוקדם] אומר: "ברכו את ה' המבורך" והוא עדיין לא התפלל תפילת מנחה של חול, י"א שלא יענה על אמירת "ברכו", משום שאם יענה יקבל עליו את השבת ולא יוכל להתפלל מנחה. וי"א שיכול לענות, משום שכיום מקבלים שבת באמירת "בואי כלה" ולא באמירת "ברכו", ועל כן אם ענה "ברכו" בלא כוונה לקבל שבת – לא קיבל שבת ויכול להתפלל מנחה. ורק בזמנם כשקיבלו שבת ב"ברכו" הייתה בעיה לענות על "ברכו", אבל כיום שמקבלים שבת באמירת "בואי כלה" – יכול לענות. ולמעשה: לכתחילה – לא יענה, אך בדיעבד אם ענה – יכול להתפלל מנחה.
לב. יש נוהגים לקבל שבת אחרי פלג המנחה, ללכת לביתם לסעוד סעודת שבת, ואחר כך לחזור לבית-הכנסת ולהתפלל ערבית עם הציבור רק אחר צאת הכוכבים. ולא טוב עושים, מפני שאסור לאכול לפני תפילה וקריאת שמע, ואפילו שקיבלו שבת לפני הסעודה.
