נוסח הברכה
א. נוסח ברכת הדלקת נרות בשבת הוא: "ברוך… אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר של שבת". ביום-טוב נוסח הברכה: "… להדליק נר של יום-טוב". וכאשר חל יום-טוב בשבת מברכים: "ברוך… להדליק נר של שבת ויום-טוב" [וראה להלן סעי' כ"ב].
ציווי על ההדלקה
ב. החובה להדליק נר שבת ויו"ט היא חובה מדרבנן, ואעפ"כ אומרים בנוסח הברכה: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו", משום שהקב"ה ציווה אותנו לשמוע בקול דברי חכמים ולגזרותיהם ולתקנותיהם והם שתיקנו להדליק נרות אלו.
נוסח הברכה לפני כניסת שבת
ג. בשעת ההדלקה, אומרים בנוסח הברכה: "להדליק נר של שבת", למרות שעדיין לא נכנסה שבת ועדיין לא נהנים מאור הנרות בשבת עצמה, משום שאין אפשרות להדליק נרות בשבת עצמה.
תוספת המילה: "קודש"
ד. אין להוסיף בנוסח הברכה את המילה: "קודש" כך שיהיה נוסח הברכה: "להדליק נר של שבת קודש".
הדלקה לאשה שאינה טהורה
ה. אשה שאיננה טהורה – יכולה להדליק ולברך על נרות שבת וכן על נרות חנוכה, ויכולה להתפלל ולקרוא בתורה כמנהגה. ולמרות שיש אומרים שאינה יכולה להדליק ולברך על נרות שבת וחנוכה – אין הלכה כמותם.
כוונה על אור החשמל
ו. בברכת הדלקת נרות שבת צריך לכוון גם על אור החשמל שבחדרים השונים ובמטבח.
מתי מברכים על הדלקת הנרות
זמן הברכה
ז. יש אומרים שכדי שהברכה תהיה "עובר לעשייתן" צריך לברך ואח"כ להדליק את הנרות, כמו בכל המצוות שבהן מברכים לפני מעשה המצווה. ויש חולקים ואומרים שצריכה להדליק ורק אחר כך לברך, משום שבברכה על הנרות האשה מקבלת שבת ואז אסור לה להדליק את הנרות. אמנם, כדי שתהיה הברכה "עובר לעשייתן", אחרי ההדלקה צריכה לכסות את הנרות בכפות הידיים או לעצום עיניים [כדי לא להנות מאור הנרות], ואחרי הברכה להסיר את הידיים או לפקוח את העיניים ובכך יתקיים "עובר לעשייתן". אנו פוסקים שבליל שבת אשה קודם תדליק נרות שבת, ותעצום את עיניה ותשים את כפות ידיה מול הנרות ותברך, ואחר-כך תפקח עיניה ותראה את הנרות [ותתפלל על כל משפחתה], מכיון שכך פסק הבא"ח, על-פי הסוד.
ומעבר לכך, על פי הסוד דבר טוב הוא שאשה המדליקה נרות שבת תעצום את העיניים בשעת הברכה, מלבד עניין "עובר לעשייתן". וכך נהגו אמותינו ואמות אמותינו, וברכת טוב תבוא על המחזיקות במנהגן, ואין לשנות.
ברכה לבעל שמדליק
ח. כאשר הבעל מדליק נרות שבת [כגון כאשר אשתו אינה יכולה להדליק מסיבות רפואיות וכדו'] – אינו נוהג כמנהג הנשים להדליק ולכסות את הנרות ולעצום את עיניו ואח"כ לברך, משום שאינו מקבל שבת בהדלקה זו אלא בבית הכנסת. ולכן – יברך ואח"כ ידליק.
ברכה סמוך להדלקה
ט. אשה המדליקה נרות שבת כמנהג גאון עוזנו בעל ה"בן איש חי" ומברכת אחרי ההדלקה – צריכה להיזהר לברך מיד אחרי ההדלקה ולא לעשות שום פעולה אחרת בינתיים. וכן אשה שעושה כמנהג אימה ומברכת ואחר כך מדליקה – צריכה להיזהר לא לדבר אחרי הברכה עד שמסיימת להדליק את כל הנרות, כדי שהדיבור לא יהווה הפסק בין הברכה למעשה המצווה.
התרה – שינוי מנהג
י. אשה שנהגה לברך אחרי הדלקת נרות שבת, כפי שכתב בעל ה "בן איש חי", ושינתה ממנהגה והייתה מברכת לפני ההדלקה ורוצה לחזור למנהג ה"בן איש חי" ולברך אחרי ההדלקה – אינה צריכה התרת נדרים.
כיבוי הגפרור אחר ההדלקה
יא. לאחר שתסיים הדלקת כל הנרות – תיכף ומיד תניח את הגפרור, או את הנר שהדליקה בו את הנרות, כדי שיכבה מאליו. ותניח ידיה על עיניה ותעצום עיניה ותברך, ומיד אחרי הברכה, תפתח עיניה ותראה זריחת אור הנרות והתפשטות אורן במקום ההוא.
תנאי בכיבוי הגפרור
יב. אשה החוששת שהנחת הגפרור מידה תגרום שריפה וכדו' – יכולה להתנות לפני ההדלקה שאינה מקבלת שבת [או חג] עד אחרי שתכבה את הגפרור, ותפנה את צורכי ההדלקה המוקצים.
, אשה ששכחה לברך או להדליק –
ברכה בנרות דולקים
יג. אשה ששכחה לברך על הדלקת הנר – יכולה לברך כל זמן שלא קבלה עליה שבת ועדיין היא יכולה להדליק (מעט לפני השקיעה).
הדלקה אחר ציבור שקיבל שבת
יד. אשה ששכחה להדליק נרות שבת ונזכרה לפני שקיעה, אך אחרי שבעלה או רוב הציבור קיבל שבת – יכולה לומר לנכרי להדליק עבורה את הנרות, ותברך על נרות אלה.
הדלקה בבין השמשות
טו. שכחה להדליק נרות שבת ונזכרה אחרי ששקעה החמה ולפני צאת הכוכבים [כ-13.5 דקות אחר השקיעה, והוא זמן הנקרא: בין השמשות] – יכולה לומר לנכרי להדליק עבורה את הנרות, אך לא תוכל לברך על נרות אלה [והתירו לה לומר לנכרי להדליק את הנרות, משום שאמירה לנכרי הינה "שבות", ולא גזרו "שבות" בבין השמשות אם זה לצורך מצוה].
הדלקה אחר צאת הכוכבים
טז. שכחה להדליק נרות שבת ונזכרה אחרי צאת הכוכבים – אסור לה לומר לגוי להדליק עבורה את הנרות.
ברכת שהחיינו על נרות שבת
"שהחיינו" בהדלקת הנר
יז. לא נהגו לברך "שהחיינו" על קיום מצוה ראשונה, ולכן גם כלה המדליקה נרות בפעם ראשונה – לא תברך "שהחיינו". אבל אם יש לה פמוטים חדשים ושמחה בהם – תברך "שהחיינו" לפני שמדליקה את הנרות. וכמו כן, יכולה ללבוש בגד חדש ולברך עליו "שהחיינו" ולכוון לפטור את ההדלקה הראשונה של נרות שבת. ומכל מקום, גם הנוהגות לברך "שהחיינו" על ההדלקה הראשונה – יש להן על מה לסמוך.
נר של יום-טוב
סדר הדלקת הנר ביו"ט
יח. אשה המדליקה נר של יום-טוב – מברכת ואחר כך מדליקה, משום שאפילו שקיבלה קדושת יום-טוב בברכת הנר, מותר להדליק (ע"י העברה מאש לאש). וצריכה להזהר לא לדבר אחרי הברכה עד שתסיים להדליק את כל הנרות, כדי שהדיבור לא יהווה הפסק בין הברכה למעשה המצווה.
קבלת יו"ט בהדלקה
יט. אשה המדליקה נרות של יום-טוב לפני השקיעה מקבלת קדושת יום טוב בברכה, ואחרי שברכה אסור לה לכבות את גפרור ההדלקה. ועל כן, אשה המדליקה נרות בערב יום טוב [מברכת ואחר כך מדליקה] – לא תכבה את גפרור ההדלקה אלא תניחו מידה.
זמן הדלקת נר יו"ט
כ. בדיני זמן הדלקת נרות יום טוב ראה לעיל בפרק י"ב.
"שהחיינו" בהדלקה
כא. ביו"ט שמברכים "שהחיינו" בקידוש, מברכים בהדלקת הנר שתי ברכות: "להדליק נר של יום-טוב" וכן "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" [ובשביעי של פסח שלא מברכים "שהחיינו, בקידוש גם בהדלקת הנרות – לא תברך]. ומ"מ אם מדליקה נרות אחר הקידוש – אינה מברכת "שהחיינו".
כב. גם בראש השנה יש לברך: "להדליק נר של יום טוב", ולא "של יום הזכרון" (מלבד מנהג חב"ד), ואם ברכה "של יום הזיכרון" – יצאה ידי חובה.
כג. ביום הכיפורים מדליקים נרות כמו בשבת, ומברכים על הנרות (אחר ההדלקה): "להדליק נר של יום הכיפורים".
