תחילת זמן הדלקת נרות
הדלקה מפלג המנחה
א. הזמן המוקדם ביותר להדלקת נרות שבת הוא מ"פלג המנחה", כלומר, כשעה ורבע לפני צאת הכוכבים, ואין להדליק נרות לפני פלג המנחה.
הדלקה קודם פלג המנחה
ב. אשה שהדליקה לפני "פלג המנחה" – לא יצאה ידי חובה וצריכה לחזור ולהדליק נרות בברכה אחרי פלג המנחה, אפילו אם הדליקה לשם "נרות שבת" בברכה.
זמן ההדלקה בחו"ל
ג. בחוץ לארץ, במקומות שהשמש שוקעת מאוחר מאוד, מקילים להדליק לפני פלג המנחה, עד שעתיים לפני השקיעה [לכל המוקדם], וסומכים בזה על שיטת הרמ"א שמיקל להדליק שעתיים לפני השקיעה, וכן על שיטת הגאון מוילנא שמחשב את היום מהזריחה עד השקיעה [ולא מעלות השחר עד צאת הכוכבים], ולשיטתו "פלג המנחה" מתחיל שעה ורבע [זמנית] לפני שקיעת החמה [ולא שעה ורבע לפני צאת הכוכבים]. ומכל מקום, קולות אלה הינן רק לתושבי חו"ל שאינם יכולים לקיים את ההלכה כפשוטה, וכמובן שתקנתם לעלות לארץ ישראל.
הזמן הרצוי להדלקת נרות
תוספת מחול על הקודש
ד. מצווה להוסיף מחול על הקודש (ראה בהרחבה בפרק י"ד זמן איסור מלאכה), ועל כן מקדימים להדליק נרות שבת לפני שקיעת החמה.
תוספת שבת בערים השונות
ה. בחיפה ובצפון הארץ נוהגים להדליק נרות שבת – חצי שעה לפני השקיעה, ובתל אביב – עשרים וחמש דקות לפני השקיעה.
זמן ההדלקה בירושלים
ו. לדעת גאון עוזנו בעל ה'בן איש חי' וחכמים נוספים שעלו לארץ ישראל, מספיק להקדים ולהדליק חצי שעה לפני השקיעה, אך המנהג בירושלים להדליק נרות שבת – ארבעים דקות לפני השקיעה. והטעם למנהג בירושלים הוא, שירושלים בנויה על הרים וגבעות ובמקום אחד השקיעה נראית בזמן אחד, ובשני בזמן מאוחר יותר, וכדי לא לחלק בין המקומות בירושלים קבעו זמן אחיד לכולם, והוא – ארבעים דקות לפני השקיעה, ואין לשנות מן המנהג.
ירושלמי מחוץ לירושלים
ז. ירושלמי ששובת מחוץ לירושלים – יעשה כהרגלו וידליק נרות שבת ארבעים דקות לפני השקיעה כמנהג ירושלים.
זמן ההדלקה בדיעבד
ח. לכתחילה: יש להקפיד על זמני הדלקת הנרות המתפרסמים בלוחות ולא לשנות. ובדיעבד: אשה שלא הספיקה להדליק נרות בזמן – יכולה להדליק גם אחרי הזמנים המתפרסמים, אך צריכה להדליק לפחות עשר דקות לפני השקיעה. אשה שאינה יכולה להדליק בשום אופן, אפילו עשר דקות לפני השקיעה – יכולה להדליק גם אחרי כן (עד השקיעה), ומכל מקום לא תדליק אחרי הזמן שרגילים לקבל שבת בבית-הכנסת שבו בעלה רגיל להתפלל.
מקום שמתפללים בפלג המנחה
ט. בישוב או מושב, שישנו בית כנסת אחד ומקבלים בו את השבת מוקדם [בפלג המנחה] – אסור לנשים להדליק נרות מזמן שהקהל קיבל שבת בבית הכנסת. ואיסור זה נכון גם אם הקהל קיבל שבת בעוד היום גדול [מפלג המנחה]. וראה בהרחבה בפרק י"ד "זמן איסור מלאכה" סעי' כ"ג.
י. רצוי שהמקדימים להתפלל מנחה וקבלת שבת בפלג המנחה, יקבעו זמן לאמירת "בואי כלה בואי כלה", ואז האשה יודעת שבשעה זו הבעל מקבל שבת, ומאז והלאה לא תדליק, כי אם לפני כן.
יא. לא תתפלל אשה לאחר הדלקת נרות אלא תקדים להתפלל ואחר כך תדליק נרות שבת. [עוד בדין זה ראה בפרק י"ד "זמן איסור מלאכה" סעיפים כ"ג-כ"ו].
משך הזמן שהנר צריך להיות דולק
שיעור השמן בנר
יב. אדם שהולך לישון בלילה ואינו רגיל לקום במשך הלילה – צריך לתת מספיק שמן בנר או להדליק נר שבת שידלוק עד שהולך לישון.
תאורה בלילה
יג. הרגיל לקום בלילה [כגון שיש בבית תינוק או ילדים קטנים שצריך לטפל בהם, או שרגיל לקום בלילה לשתות תה או ללכת לנוחיות וכדו'] – צריך להשאיר אור דלוק משך כל הלילה במקום כל שהוא בבית, כדי שלא יכשל בחפץ המונח על הרצפה, וכדי שלא ידליק את אור החשמל מתוך בהלה. וטוב להשאיר אור דולק במטבח.
סוג תאורה בלילה
יד. כשמשאיר אור דולק כל הלילה – לא חייב להיות נר דווקא, ואפשר להשאיר תאורת חשמל דלוקה.
תאורה כשאינו צריך
טו. מי שאינו צריך לקום במהלך הלילה – לא ישאיר תאורה דולקת כל הלילה, וודאי שאין להשאיר תאורה דולקת משך כל השבת, משום שאין בה תועלת במשך היום אלא איבוד ממון שלא לצורך. ואדם שמשאיר תאורה דולקת גם ביום ללא צורך – עובר ב'בל תשחית'.
שיעור הדלקה בליל פסח
טז. בליל הסדר בפסח, שמסיימים את הסעודה מאוחר מן הרגיל – יש להקפיד שהנר ידלוק עד סוף הסעודה, ואם אין אפשרות – יקפיד שידלק עד תחילת הסעודה.
נרות שכבו
יז. יש אנשים המדמים בדעתם כי זה סימן רע כאשר הנרות נופלים או שהרוח מכבה אותם ודואגים במשך כל השבת, אך באמת אין בכך שום סימן רע ואין שום מקום לדאגה.
יח. לגבי זמן ומקום ההדלקה לאנשים המדליקים בביתם ואוכלים במקום אחר – ראה להלן פרק י"ב בדיני מקום ההדלקה.
הדלקת נרות בליל טבילה
זמן הדלקה בליל טבילה
יט. בעבר נהגו חלק מהנשים שליל טבילתן חל בערב שבת, לחפוף ולהכין את עצמן לטבילה בעודן בבית, ללכת לביהכ"נ [שהיה סמוך לבית הטבילה], להדליק נרות בבית הכנסת בברכה ואח"כ לטבול. והיו באות נשים אחרות ליהנות מאור הנרות בביהכנ"ס. מנהג זה בטל, וטוב שבטל, משום שהאשה שמדליקה צריכה ליהנות בעצמה מאור הנרות, ואם לא נהנית מן הנרות – קרובה ברכתה להיות לבטלה.
הדלקה בבית הטבילה
כ. מנהג אחר היה שחלק מן הנשים נוהגות להדליק ולברך בבית הטבילה עצמו, וליהנות מן הנרות בעצמן. אך גם מנהג זה לא טוב, משום שעיקר ההדלקה צריכה להיות במקום האכילה, ומלבד זאת חייבות להדליק נרות בביתן שלא יאכלו באפילה.
הדלקה למעשה בליל טבילה
כא. למעשה אשה שצריכה לטבול בערב שבת או שרוצה לנסוע להתפלל בכותל וכדו', מכיון שצריכה לסמוך את הברכה להדלקה, וכן לברך במקום ההדלקה – יש לנהוג שתדליק נרות שבת בביתה ותברך אפילו אם יש עדיין זמן רב עד לזמן הדלקת הנרות, אך תתנה שאינה מקבלת שבת בהדלקת הנרות. ובלבד שתדליק אחרי "פלג המנחה" ואחר כך תצא אל בית הטבילה, ומכל מקום תקבל שבת בזמן הדלקת הנרות.
באינה יכולה לאחר פלג המנחה
כב. אשה שטובלת בערב שבת ואינה יכולה להדליק נרות אחרי "פלג המנחה" – תמנה את בעלה להדליק נרות במקומה, וטוב שתמנה אותו להיות שליח להדלקה בפירוש.
הכנות בחילול שבת
כג. והוא הדין בכל מקרה שצריכה לעשות שם פעולות הכרוכות בחילול שבת – צריכה להתנות בפה או בלב, לפני ההדלקה שאיננה מקבלת שבת בהדלקת הנרות, וראה בהרחבה בפרק י"ד זמן איסור מלאכה סעי' ט'-י"ג.
הפסק טהרה בערב–שבת
זמן הפסק בערב שבת
כד. אשה שצריכה לעשות הפסק טהרה בערב-שבת – תעשנו לפני הדלקת הנרות, ותניח מוך דחוק מיד אחרי הפסק הטהרה עד אחרי צאת הכוכבים.
"הפסק" אחר הדלקה
כה. אשה שבדקה אחרי שהדליקה נרות וקבלה שבת אך לפני השקיעה – בדיקתה מועילה בדיעבד. ואף-על-פי שיש במעשיה סתירה [שהרי הפסק טהרה צריך להיות לפני תחילת היום הראשון לשבעת הנקיים, שבמקרה זה הוא שבת, ואשה זו כבר קבלה עליה את השבת] – בדיקתה מועילה, לפי שבקבלת-שבת אין מתחדש לאשה יום חדש, אלא נאסרים עליה כל איסורי השבת.
"הפסק" אחר תפילת ערבית
כו. אשה שהתפללה ערבית של שבת (מבעו"י) ועשתה הפסק טהרה אחרי התפלה אך לפני השקיעה – בדיקתה מועילה בדיעבד. ואפילו אם כל הצבור התפלל ערבית וקבל עליו את השבת – מועילה הבדיקה מהסיבה דלעיל [וכן הדין ביום חול, כשהתפללה ערבית של חול לפני השקיעה].
בדיקה בשעת הדחק
כז. אולם מכיון שיש חולקים על דין זה ואומרים שאחרי שקבלה עליה שבת או אחרי שהתפללה ערבית אינה יכולה לעשות הפסק טהרה, על כן לא תעשה כך אלא מחוסר ברירה, כגון כאשר בדקה לפני ערבית או לפני קבלת שבת ולא נמצאה נקיה ועכשיו מבקשת לבדק עצמה שנית, וכל כיוצא בזה.
בדיקה בנחת אחר הדלקה
כח. כאשר זמנה של האשה לפני הדלקת הנרות דחוק, ויש חשש שאם תבדוק לפני הדלקת הנרות לא תהיה בדיקתה יסודית, אלא בחיפזון ובקוצר רוח – עדיף שתדליק נרות-שבת לפני הבדיקה ותתנה לפני ההדלקה שאינה מקבלת שבת בהדלקה זו ואחר כך תעשה הפסק טהרה בנחת ובמתינות, ותסיים לפני השקיעה. וכשתגמר את הבדיקה תקבל עליה את השבת באמירת "מזמור שיר ליום השבת" או שתאמר: "הריני מקבלת עלי את קדושת השבת".
זמן ההדלקה בחגים
זמן הדלקה ביו"ט
כט. לכתחילה תדליק האשה נרות "יום טוב" בזמני הדלקת הנרות לערב שבת, כלומר, ארבעים דקות לפני השקיעה בירושלים או חצי שעה בחיפה ובצפון או עשרים וחמש דקות לפני השקיעה בשאר חלקי הארץ, כפי שמתפרסם בלוחות השנה [למרות שמותר להעביר מאש לאש ביום-טוב – ראוי להדליק את נרות יום-טוב לפני השקיעה].
איחור בהדלקת יו"ט
ל. אשה שלא הדליקה נרות ביו"ט (שאינו חל בשבת) בזמן ההדלקה – יכולה להדליק גם אחר כך, אך תשתדל להדליק לפני שיגיע בעלה מבית הכנסת, ולכל הפחות לפני הקידוש, ואם לא הדליקה – תדליק כל זמן שעדיין הם אוכלים ויכולים להנות מאור הנרות.
מלאכה במדליקה מוקדם
לא. אשה שמדליקה נרות אחרי הזמנים שמתפרסמים בלוחות, ולא קיבלה על עצמה עדיין את קדושת יום טוב, ועדיין לא הגיע זמן השקיעה – יכולה להבעיר אש כדי להדליק את הנרות אחרי כן.
מלאכה במדליקה בשקיעה
לב. אבל אם קיבלה על עצמה קדושת "יום טוב", או שמדליקה אחרי השקיעה – אינה יכולה להבעיר אש כדי להדליק את הנרות וצריכה להדליק נרות ע"י העברה מאש לאש, וכן אם קיבלו כבר יו"ט בבית כנסת, שהיא או בעלה רגילים להתפלל בו – אינה יכולה עוד להבעיר אש, ואע"פ שהיא עצמה עדיין לא קיבלה יו"ט, כיון שקבלת היו"ט של הציבור מחייבת גם אותה.
הנחת הגפרור אחר הדלקה
לג. המדליקה נרות אחרי שקיעת החמה או שקיבלה על עצמה קדושת "יום טוב" ומדליקה נרות בהעברה מאש לאש – צריכה להזהר לא לכבות את גפרור ההעברה. ולכן, אחרי ההדלקה תניח את הגפרור בעדינות על מגש מתכת או על הרצפה, אך לא תזרוק אותו, שמא יכבה.
זמן ההדלקה כשחג ושבת יחד
לד. זמן הדלקת הנרות בחג שחל בשבת, וכן ביום הכיפורים, הינו כזמן הדלקת הנרות בכל ערב שבת.
יום טוב שחל להיות במוצאי שבת
זמן הדלקה ביו"ט שחל במוצ"ש
לה. יום טוב שחל במוצאי שבת – אסור להדליק נרות יום טוב לפני זמן צאת השבת. ועל כן, תדליק האשה את נרות יום טוב רק אחרי זמן צאת השבת עפ"י הלוח.
צאת השבת לפני הדלקת נר יו"ט
לו. המדליקה נרות יום טוב במוצאי שבת – צריכה להבדיל בתפילה או בברכת הבדלה. וצריכה להיזהר להעביר מאש דולקת, ולכן תכין מערב שבת נר נשמה גדול שידלוק עד מוצאי שבת, וממנו תעביר אש. וכן צריכה להזהר לא לכבות את הגפרור או את הנר שבידה אחרי הדלקת הנרות.
לז. בתפילה אומרת "ותודיענו", ואם לא אמרה "ותודיענו" בתפילה, תאמר: "ברוך המבדיל בין קודש לקודש" בלי שם ומלכות ותדליק נרות יום טוב.
לח. יו"ט שני של ראש השנה או ביו"ט שני של גלויות – תדליק האשה נרות חג במוצאי יום טוב ראשון אחרי זמן צאת החג עפ"י הלוח. וצריכה להיזהר להעביר מאש דולקת, ולכן תכין מערב שבת נר נשמה גדול שידלוק עד מוצאי יו"ט ראשון, וממנו תעביר אש. וכן צריכה להזהר לא לכבות את הגפרור או את הנר שבידה אחרי הדלקת הנרות.
נרות שבת ונר חנוכה
מנחה בשבת חנוכה
לט. בערב שבת חנוכה יש להזהר להתפלל מנחה לפני הדלקת הנרות, והביאו הפוסקים כמה טעמים לדבר.
הדלקה לפני שקיעה
מ. בערב שבת חנוכה ידליק את נרות החנוכה [וכמובן נרות שבת] לפני השקיעה, אפילו אם בשאר הימים נוהג להדליק נרות חנוכה בצאת הכוכבים.
הדלקת נרות חנוכה לפני נרות שבת
מא. הדלקת נרות חנוכה קודמת להדלקת נרות שבת, ועל כן בערב שבת חנוכה ידליק האיש נרות חנוכה, ומיד אחר כך תדליק האשה נרות שבת.
זמן הדלקת נרות חנוכה בער"ש
מב. הזמן הראוי ביותר להדלקת נרות חנוכה בכל הארץ הוא כדקה לפני זמן הדלקת נרות שבת כפי שמופיע בלוחות. ומ"מ מותר להקדים ולהדליק נרות חנוכה לפני כן, אבל אין להקדים ולהדליק נרות חנוכה לפני "פלג המנחה". ובירושלים יש מאחרים להדליק נרות חנוכה כחמש דקות אחרי זמן הדלקת נרות שבת.
כשמדליק חנוכיה מאוחר
מג. כאשר מדליקים נרות מאוחר והזמן דחוק – יכולה האשה להדליק נרות שבת אחרי שבעלה הדליק נר אחד מנרות החנוכה ולא צריכה לחכות עד שיסיים להדליק את הנרות כולם.
בודד שהקדים נר שבת
מד. אדם הנמצא לבדו – ידליק גם הוא את נרות החנוכה לפני נרות שבת. טעה והדליק נרות שבת לפני שהדליק נרות חנוכה ולא התכוון לקבל שבת בהדלקת נרות השבת – יכול להדליק נרות חנוכה. ואם התכוון לקבל שבת בהדלקת נרות השבת – אינו יכול להדליק נרות חנוכה, וצריך לבקש מאדם אחר להדליק נרות חנוכה עבורו.
הדליק חנוכיה בער"ש וכבו
מה. המדליק נרות החנוכה וכבו הנרות תוך חצי שעה מזמן ההדלקה, אם עדיין לא שקעה החמה והוא עוד לא הלך להתפלל – טוב לחזור ולהדליקם שנית בלא ברכה. ואף על פי שהדלקה עושה מצווה, ולכאורה יצא ידי חובה בהדלקה הראשונה – טוב להדליקם שנית. והטעם לכך הוא, שיש אומרים שמכיון שעדיין לא שקעה החמה – לא יצא ידי חובה בהדלקה זו. וכדי לצאת ידי חובה-אליבא דכו"ע ידליק שנית.
בודדה שהקדימה נר שבת
מו. אשה הנמצאת לבדה ומדליקה בעצמה נרות שבת וגם נרות חנוכה, וטעתה והדליקה נרות שבת לפני נרות חנוכה וקיבלה שבת בהדלקת נרות השבת – לא תדליק נרות חנוכה בעצמה, וצריכה לבקש מאדם אחר שידליק עבורה את נרות החנוכה (כל עוד היום גדול). וכמו כן, אשה שהדליקה נרות חנוכה ונרות שבת, וכבו נרות החנוכה – צריכה לבקש מאחר שידליק את נרות החנוכה שנית, כנ"ל בסעיף מ"ד.
נרות גדולים לחנוכיה
מז. נר חנוכה צריך לדלוק לפחות חצי שעה אחרי צאת הכוכבים. ולכן, בערב שבת חנוכה שמדליקים נרות חנוכה מוקדם יותר מימות החול – צריך להכין נרות גדולים או לתת בנרות החנוכה שמן בכמות גדולה כך שידלקו עד חצי שעה אחרי צאת הכוכבים. ובירושלים, שהמנהג להדליק נרות שבת כארבעים דקות לפני השקיעה – צריך להדליק נרות גדולים במיוחד שידלקו לפחות שעה וחצי. ואין להשתמש בנרות הצבעונים שדולקים במשך כ-40 דקות בלבד, ובמיוחד כשמדליקים אותם סמוכים זה לזה שאז הם מתחממים יותר ונכבים כעבור זמן קצר יותר.
נר המצווה גדול
מח. המדליק נרות חנוכה בערב שבת חנוכה ואין לו נרות גדולים להדלקת כל נרות החנוכה – יקפיד שיהיה לפחות הנר הראשון גדול וידלוק עד חצי שעה אחרי צאת הכוכבים. ואם אין לו נר שדולק יותר מחצי שעה, אך יש לו נר הדולק חצי שעה – ידליק בלא ברכה.
נר שבת או נר חנוכה
מט. אדם שיש לו שני נרות גדולים שזמן בעירתם כשיעור הנצרך, הן לשבת והן לחנוכה, אך אין לו נרות גדולים לשאר נרות החנוכה ולשאר נרות השבת - ידליק נר אחד לחנוכה ונר אחד לשבת [ולשאר הנרות שבת וחנוכה ידליק נרות קטנים], משום שגם בנר שבת וגם בנר חנוכה יוצא ידי חובה בהדלקת נר אחד.
