הכנה בקריאת שמו"ת
א. צריך אדם להכין את עצמו בימות החול לקראת שבת, בשלושה דברים: במחשבה, בדיבור ובמעשה, כפי שכתב גאון עוזנו בעל ה"בן איש חי": "הנה נודע מדברי רבנו האר"י ז"ל דההכנות לכבוד שבת יש במחשבה, ויש בדיבור, ויש במעשה".
הכנה במעשה עושה האדם בכגון: קניית אוכל ושתיה, תיקון הנרות ובמעשים נוספים לכבוד שבת.
הכנה בדיבור עושה האדם בקריאת "חוק לישראל", כ"ו פסוקים וכן בקריאת "שניים מקרא ואחד תרגום", הכנה במחשבה עושה האדם בהכנת עצמו לקבלת תוספת שבת, וכמו שיתבאר להלן.
טעם לקריאת שניים מקרא
ב. הטעם לקריאת שניים מקרא ואחד תרגום הוא, שידע האדם מהן המצוות הכתובות בתורה.
קריאת שניים מקרא ואחד תרגום
מעלת שמו"ת
ג. מצוה לדרוש ברבים ולפרסם את מצות קריאת "שניים מקרא ואחד תרגום", ואמרו חז"ל שיש בה סגולה לאריכות ימים. וסגולה זו אינה ככל הסגולות מספרי הסגולות, משום שזו סגולה המפורשת בגמרא.
קריאת שמו"ת לשמה
ד. למרות שיש בקריאת הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום" סגולה לאריכות ימים, לא יאמר אדם: "הריני לומד שנים מקרא ואחד תרגום כדי שהקב"ה יאריך ימי ושנותי", אלא יאמר: "הריני לומד כי כך תקנו חז"ל".
לשם יחוד קודם הקריאה
ה. טוב לומר "לשם יחוד" קודם הקריאה: "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו, הנה אני בא לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום כמו שכתוב בגמרא… לעשות נחת רוח ליוצרנו…".
שמו"ת או הכנות שבת
ו. צריך אדם לעזור לאשתו בהכנות לקראת השבת ובפרט בימי החורף הקצרים, ורק אחר-כך לקרוא "שניים מקרא ואחד תרגום". ואם לא יספיק לקרוא לפני כניסת השבת – יוכל להשלים לפני סעודת שחרית וכדלקמן בסעי' י"ח – כ"א.
סדר ואופן הקריאה
דרך שמו"ת
ז. חייב אדם לקרוא בכל שבוע את הפרשה של אותו שבוע "שניים מקרא ואחד תרגום". וכלשון הרמב"ם "אע"פ שאדם שומע כל התורה כולה בכל שבת בצבור – חייב לקרות לעצמו בכל שבוע ושבוע סדר של אותה שבת שנים מקרא ואחד תרגום כלומר שיקרא כל פסוק מהפרשה פעמיים ועליו את פירושו של אונקלוס.
החייבים בקריאת שמו"ת
חיוב שמו"ת
ח. מצות קריאת "שניים מקרא ואחד תרגום" הנה חובה על כל אדם מישראל, בין בעלי בתים ובין בחורי ישיבה ותלמידי חכמים שלומדים כל היום. ואינה חומרא או מנהג שאפשר להקל בו לבחורי ישיבה ותלמידי חכמים.
אשה בשמו"ת
ט. נשים פטורות מקריאת "שניים מקרא ואחד תרגום", משום שפטורות מלימוד תורה.
סומא בשמו"ת
י. סומא פטור לגמרי מחיוב קריאת "שניים מקרא ואחד תרגום". ומכל מקום, טוב שיחמיר וישמע מאחר הקורא או קריאה מוקלטת. אמנם, כאשר שומע מאחר או הקלטה – לא יקרא עם המשמיע/הקלטה, משום שאסור לקרוא את הפרשה על פה.
חולה בשמו"ת
יא. חולה – לא צריך שיקראו לו שמו"ת, ולכשיבריא – ישלים הפרשה שחיסר.
אבל בשמו"ת
יב. אבל בשבת שתוך שבעת ימי השבעה: למנהג בני אשכנז – מותר לאבל לקרוא "שניים מקרא ואחד תרגום" ביום השבת עצמו (ואם רגיל לקרוא עם פירוש רש"י – יקרא גם בשבת זו), ולמנהג בני ספרד – אסור, וישלים אחרי גמר האבלות.
אבל בשביעי שחל בשבת
יג. כאשר חלה שבת ביום האחרון לשבעת ימי האבל – לכל הדעות קורא "שניים מקרא ואחד תרגום" אחרי התפילה בבוקר.
זמן קריאת שניים מקרא ואחד תרגום
זמני קריאת שמו"ת
יד. יש נוהגים לקרוא "שניים מקרא ואחד תרגום" במהלך ימי השבוע, ובכל יום קוראים קריאה אחת, על פי סדר העולים לתורה בשבת, וביום שישי משלימים את הפרשה עד סופה. אמנם אף שמהדין יכול להתחיל לקרוא שמו"ת מיום ראשון של אותו שבוע (וה"ה לאחר מנחה של שבת קודש), מ"מ טוב לקרוא "שניים מקרא ואחד תרגום" ביום שישי בבוקר מיד אחרי התפילה, ומצווה מן המובחר לקרוא כשהוא עטוף בטלית ומעוטר בתפילין.
שמו"ת אחר טבילה
טו. הטובל קודם חצות – צריך שיקרא קודם שמו"ת, אבל הטובל אחר חצות – אין זה משנה אם יקרא שניים מקרא ואחד תרגום קודם הטבילה או אחר הטבילה.
שמו"ת ביום שישי עד להדלקה
טז. מי שאינו יכול לקרוא ביום שישי אחרי התפילה – יקרא ביום שישי במהלך היום עד זמן הדלקת "נרות שבת".
שמו"ת או שיר השירים
יז. אם זמנו דחוק בערב שבת – מוטב שיקרא "שניים מקרא ואחד תרגום", משיקרא "שיר השירים", כיון שחייב מדינא בקריאת שנים מקרא, ואילו קריאת שיר השירים אינה חיוב אלא מנהג.
שמו"ת בשבת
יח. מי שלא קרא "שניים מקרא ואחד תרגום" ביום שישי – לכתחילה לא יקרא בליל שבת וכן לא בשבת בבוקר קודם עלות השחר, משום שכתבו גורי האר"י ז"ל שאין לקרוא תרגום בלילה, אלא יקרא ביום שבת לפני התפילה, או אחרי תפילת הבוקר לפני קידוש של שבת [אך לא יאחר את סעודת שבת עד אחרי חצות היום בשל כך]. ומכל מקום, אדם שחושש שלא יתאפשר לו לקרוא ביום שבת – יכול לקרוא גם בליל שבת.
זמני איחור שמו"ת
יט. לא קרא שמו"ת לפני קידוש היום – יקרא אחרי הסעודה לפני תפילת מנחה. לא קרא לפני תפילת מנחה – יקרא אחרי מנחה עד הערב, ואם לא קרא עד הערב – יכול לקרוא עד יום רביעי.
איחור שמו"ת בשמח"ת
כ. מי שלא קרא עד יום רביעי – רשאי בדיעבד להשלים במשך כל השנה עד יום שמחת תורה, והוא בכלל. ויש אומרים שאדם שלא קרא שמו"ת – יכול להשלים קריאתו עד שמחת תורה, ולכתחילה – ישלים עד הושענא רבא, כלומר עד לפני שמחת תורה, ובדיעבד – יקרא בשמחת תורה ולא הפסיד. ואם לא השלים קריאתו גם ביום שמחת תורה – אינו יכול להשלים יותר, משום שכבר עבר זמנו.
תזכורת לשמו"ת
כא. מי ששכח לקרוא ולא קרא "שניים מקרא ואחד תרגום" פעם אחת – ירשום זאת כדי שיזכור להשלים פרשה זו במשך השנה.
אופני קריאת שמו"ת
כב. סדר קריאת "שניים מקרא ואחד תרגום" משתנה על פי המנהגים השונים:
- מנהג א': קוראים את כל פרשת השבוע פעמיים מתחילתה ועד סופה, ואח"כ פעם אחת את התרגום על הפרשה מתחילתו ועד סופו.
- מנהג ב': קוראים על פי חלוקה לפרשיות פתוחה או סתומה. כלומר, קריאת פרשיה מתחילתה עד תחילת הפרשיה הבאה [פתוחה או סתומה] פעמיים, ומיד קריאת תרגום על אותה פרשיה, וכן על זה הדרך עד סוף פרשת השבוע.
- מנהג ג': קוראים כל פסוק פעמיים ומיד את התרגום עליו מתחילת הפרשה עד סופה.
למעשה מנהגינו, ע"פ דברי רבותינו המקובלים שהם דעה המוזכרת באחרונה. כלומר, קריאת כל פסוק פעמיים ואח"כ את התרגום שעליו, אמנם אם לא קראה בדרך זו – יצא ידי חובה.
כג. לא יקרא התרגום תחילה ואח"כ מקרא אלא יקרא שנים מקרא תחילה ואח"כ תרגום.
שמו"ת בטעמים
כד. ראוי להיות בקי בקריאת טעמי המקרא ולקרוא "מקרא" בטעמי ה"מקרא". ומי שאינו יודע לקרוא את ה"מקרא" בטעמיו – יקרא "מקרא" ללא טעמי המקרא, וישתדל לקרוא לכל הפחות את הטעמים המפסיקים: אתנח וסוף פסוק.
כה. יזהר שאת התרגום יקרא בלי טעמים.
סיום קריאת שמו"ת
כו. אחר שסיים לקרוא "שניים מקרא ואחד תרגום", יחזור על קריאת הפסוק האחרון פעם אחת ללא תרגום.
כז. מנהגנו שלאחר קריאת שמו"ת אנו אומרים "מזמור שיר ליום השבת".
סיום בדבר טוב
כח. כאשר פרשת השבוע אינה מסתיימת בדבר טוב – יש נוהגים להוסיף ולקרוא חוץ מפרשת השבוע גם את הפסוק הראשון של הפרשה הבאה, ולמנהגנו שאומרים לאחר הקריאה "מזמור שיר ליום השבת" – לא צריך לחזור ולקרוא עוד פסוק, כיון שמסיים בדבר טוב.
שמו"ת בעל פה
כט. ראוי לקרוא "שניים מקרא" מתוך החומש, אף אם יודע את הפסוקים בעל פה, אמנם אם קרא על פה – יצא.
שמו"ת בספר תורה
ל. מעיקר הדין יכול לקרוא שמו"ת מתוך חומש ולא מס"ת. אמנם יש מעלה בקריאת "שניים מקרא" מתוך ספר תורה, ומעלה נוספת יש בזה שבכך הקורא מגיה את ספר התורה תוך כדי הקריאה ומוודא שאין בו חסרות ויתרות או פסול אחר. אמנם, מכיון שצריך לקרוא "שניים מקרא" בטעמי המקרא, יעשה כך רק מי שמכיר את הטעמים בע"פ ויכול לקרוא מתוך ספר התורה, אך אדם שלא מכיר את הטעמים לפרשה בע"פ – עדיף שיקרא מהחומש בטעמים.
שומע כעונה בשמו"ת
לא. לכתחילה צריך לקרוא "שניים מקרא ואחד תרגום" בעצמו, ובדיעבד אם שמע מאחר וכיון לשמוע מילה במילה – יצא ידי חובתו.
שמו"ת בהאזנה
לב. השומע קריאת "שניים מקרא ואחד תרגום" ברדיו או בהקלטה – לא יצא ידי חובה, מכיון שאין כאן 'שומע כעונה'.
קריאת ההפטרה
לג. נוהגים לקרוא את ההפטרה פעם אחת "מקרא" ללא תרגום אחרי קריאת הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום", למרות שמן הדין אין חיוב לקרוא את ההפטרה (וראה עוד להלן סעי' מ"ח-מ"ט).
הפסק בקריאה
קריאה ברצף
לד. ישתדל לא להפסיק בשום דבר תוך כדי קריאת "שניים מקרא ואחד תרגום", ומכל מקום גם אדם שדיבר תוך כדי הקריאה ואפי' בדברים בטלים – יכול להמשיך בקריאתו.
הפסק לעניית דבר שבקדושה
לה. השומע ברכה או קדיש וכל דבר שבקדושה תוך כדי קריאת "שניים מקרא ואחד תרגום" – יפסיק ויענה, ויחזור מיד לקריאה.
שתיה בזמן הקריאה
לו. המרגיש צמא תוך כדי הקריאה – יכול להפסיק בקריאתו לברך, לשתות וכן לברך ברכה אחרונה.
לז. וכן אם יש הכרח לדבר באמצע הקריאה – יכול להפסיק.
פירוש במקום תרגום
לח. הסיבה שתיקנו חז"ל לקרוא תרגום היא, שבעבר היו כולם מבינים את התרגום. ומעבר לכך התרגום התקדש ע"י חכמת הקבלה. ע"כ גם מי שלא מבין את פירוש התרגום – צריך לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום.
לט. אין לקרוא תרגום לועז"י במקום אונקלוס.
קריאת תרגום נוסף
מ. אין לקרוא תרגום ירושלמי או תרגום של יונתן בן עוזיאל כתחליף לתרגום אונקלוס בקריאת "שניים מקרא ואחד תרגום".
קריאת רש"י במקום תרגום
מא. על פי הפשט מותר ללמוד פירוש רש"י במקום תרגום אונקלוס. ולפיכך מי שקרא פעמיים מקרא, ובמקום תרגום אונקלוס למד את פירוש רש"י – יצא ידי חובת "שניים מקרא ואחד תרגום". ובדרך זו, כשמגיע לפסוק שאין עליו פירוש רש"י – צריך לקרוא את הפסוק שלוש פעמים. אמנם, לפי הקבלה יש ערך מיוחד בקריאת תרגום אונקלוס דווקא. ולכן, ירא שמים יקרא גם תרגום אונקלוס וגם פירוש רש"י [או כל מפרש אחר, ראה להלן].
הפסק בקריאת רש"י
מב. מותר לעיין בפירוש רש"י בין פסוק לפסוק ואין בכך הפסק. אמנם, מכיון שעל פי הסוד עיקר מצות "שניים מקרא ואחד תרגום" הוא דווקא לקרוא פעמיים את הפסוק ופעם אחת את התרגום – לא יבטא את פירוש רש"י בשפתיו, אלא יעיין בעיניו. לחליפין, יכול ללמוד וגם לבטא בשפתיו את פירוש רש"י אחרי שסיים לקרוא את כל הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום".
קריאת פירוש נוסף
מג. טוב להוסיף לקריאת "שניים מקרא ואחד תרגום" ופירוש רש"י לימוד של מפרש נוסף ובכל שנה להוסיף מפרש, לדוגמא: בשנה הראשונה יקרא שמו"ת ופירוש רש"י ויוסיף את פירושו של ה"אבן עזרא". בשנה שאחריה יקרא שמו"ת ופירוש רש"י ויוסיף הפירוש של ה"ספורנו", וכן על זה הדרך.
מעלת פירוש רש"י
מד. הקורא פירוש "אור החיים" הקדוש על פרשת שבוע – צריך לקרוא גם את פירוש רש"י, כי פירוש רש"י הוא עיקר הפירוש, ויקרא את פירוש "אור החיים" הקדוש בנוסף לפירוש רש"י.
שמו"ת לימים מיוחדים
שמו"ת בפרשות מחוברות
מה. בשבוע שבו קוראים שתי פרשות מחוברות – צריך לקרוא את שתיהן "שניים מקרא ואחד תרגום", משום שכך סדר הקריאה, ולאחר מכן קורא בהפטרת הפרשה השנייה, משום שבה סיים.
שמו"ת בעשרת הדברות
מו. על פי המסורת קיימים טעמים עליונים וכן תחתונים לפסוקי "עשרת הדברות" [המופיעים בפרשת "יתרו" ובפרשת "ואתחנן"]. יש נוהגים לקרוא פסוקים אלה "שניים מקרא ואחד תרגום" בטעם עליון כאשר קוראים ביום השבת ובטעם תחתון כאשר קוראם ביום שישי. למנהגנו – רק הבעל קורא בזמן שקורא בבית הכנסת קורא בטעם עליון. ועל כן, בקריאת "שניים מקרא ואחד תרגום", בין אם קורא ביום שישי ובין אם ביום השבת – קורא בטעם תחתון (=טעם רגיל).
שמו"ת ביו"ט
מז. יש מבני אשכנז נוהגים לקרוא גם בחגים את קריאת החג "שניים מקרא ואחד תרגום", אולם אין זה מהדין אלא מנהג. ומנהגנו לקרוא רק את פרשות השבוע "שניים מקרא ואחד תרגום".
קריאת ר"ח או שבתות מיוחדות
מח. בראש חודש שחל להיות בשבת וכן בשבתות "שקלים", "זכור", "פרה" ו"החודש", שקוראים בהן בבית הכנסת הפטרה מיוחדת: נהגו הספרדים, שיקרא אחרי "שניים מקרא ואחד תרגום" את הפטרת פרשת השבוע ולא את ההפטרה המיוחדת [בין אם קורא ביום שישי ובין אם ביום השבת עצמו]. ולמנהג האשכנזים – יקרא אחרי שמו"ת את ההפטרה המיוחדת, זו שקוראים בבית הכנסת. ואדם שרוצה לקרוא את שתי ההפטרות – תבוא עליו ברכה.
קריאת הפטרת "מחר חודש"
מט. כמו"כ כשחל ראש חודש ביום ראשון – מפטירים בבית הכנסת את הפטרת "מחר חודש". כשקורא "שניים מקרא ואחד תרגום" – יש הנוהגים לקרוא את ההפטרה של הפרשה, ויש נוהגים לקרוא את ההפטרה אותה יקראו למחרת בבית הכנסת. וכל אחד יעשה כמנהגו.
שמו"ת ביו"ט שחל ביום שישי
נ. יום טוב שחל בערב שבת – אין קוראים בו "שניים מקרא ואחד תרגום" של אותו שבוע אלא יקרא בבוקר יום השבת עצמו, לפני הסעודה. ואם אינו יכול לקרוא ביום שבת בבוקר, כגון שהאריכו בבית כנסת בשבת בבוקר וחושש שמא יאחרו לאכול אחרי חצות היום של שבת – יאכל ואח"כ יקרא שנים מקרא ואחד תרגום, וישתדל לקרוא עד מנחה.
נא. אמנם, אדם שחושש שמא לא יוכל לקרוא ביום השבת – יכול לקרוא גם בליל שבת (אך בכל מקרה לא יקראנה ביום טוב עצמו).
שמיני עצרת לבני חו"ל
נב. כאשר חל שמיני עצרת ביום חמישי, ובני חוץ לארץ חוגגים יום טוב ביום חמישי וביום שישי – עליהם לקרוא "שניים מקרא ואחד תרגום" של פרשת "בראשית" או ביום השבת עצמו אך לא בחג עצמו, לא ביום טוב ראשון ולא ביום טוב שני של גלויות. ובמקום הצורך – יקרא בליל שבת.
שמו"ת ב'וזאת הברכה'
נג. קוראים שמו"ת של פרשת "וזאת הברכה" ביום "הושענא רבא", ורק אם שכח – יכול לקרוא גם ב"שמחת תורה", כפי שכתב גאון עוזנו בעל ה"בן איש חי": "שנים מקרא ואחד תרגום של פרשת 'וזאת הברכה' יקראנה ביום הושענא רבה ולא ביום שמיני עצרת מפני התרגום. ואם שכח ולא קראה ביום הושע"ר – יקראנה ביום שמיני עצרת אחרי מנחה". נמצאנו למדים מדבריו שלא קוראים תרגום ביום טוב. אמנם, בדיעבד כשאין לו ברירה: לבני א"י שעושים יום אחד יו"ט – יכולים לקרוא בשמחת תורה עד שעה שהש"צ יקרא פרשת בראשית, ולבני חו"ל, שיש להם שני ימים ובשמחת תורה קוראים את בראשית – יכולים לקרוא בשמיני עצרת אחרי מנחה ובשמחת תורה בבוקר עד שיקראו את פרשת בראשית ולצאת ידי חובה.
שמו"ת 'וזאת הברכה' בלילה
נד. יש נוהגים לקרוא שמו"ת של "וזאת הברכה" בליל הושענא רבה בלימוד הלילה, אך מנהגנו לקוראה ביום.
תזכורת לשמו"ת
נה. יש עדיפות לקרוא בבוקר מיד לאחר התפילה, אולם מי שקשה לו לקרוא שמו"ת ביום "הושענא רבא" אחרי התפילה משום שנשאר ער כל הלילה – יעשה סימן להזכיר לעצמו לקרוא לפני שיוצא מהסוכה.
קריאת חק לישראל
שמו"ת ב'חק לישראל'
נו. טוב לקרוא את סדר הלימוד כפי שמופיע ב'חק לישראל' וכפי שתיקן רבינו האר"י ז"ל, דבר יום ביומו, בין לבעלי בתים ובין לאברכים ובני תורה.
השלמת שמו"ת ב'חק לישראל'
נז. מי שהחסיר יום ולא קרא 'חק לישראל' – יקרא למחרת את פסוקי התורה של סדר היום הקודם ואחר כך יקרא את כל סדר הקריאה של אותו יום.
'חק לישראל' בפרשיות מחוברות
נח. שבת שקוראים בה שתי פרשות מחוברות – המנהג לקרוא ביום ראשון סדר 'חק לישראל' של פרשה ראשונה וביום שני של פרשה שניה וכן הלאה ביום שלישי של פרשה ראשונה וביום רביעי של פרשה שניה וכו'.
כ"ו פסוקים
שיעור שמו"ת בליל שישי
נט. צריך לקרוא "כ"ו פסוקים" מתוך הפרשה [כפי שנדפס ב'חק לישראל'] בליל שישי אחר חצות הלילה, וקוראם פעם אחת מקרא בלבד בלי תרגום, ולא יוסיף עליהם.
שמו"ת קודם חצות
ס. מי שאינו יכול להישאר ער עד אחרי חצות הלילה, ויודע בוודאות שלא יוכל לקום לפני עלות השחר לקרוא "כ"ו פסוקים" אלה – יכול לקראם לפני שישן, ואפילו שקורא קודם חצות.
שמו"ת בנאנס
סא. נאנס ולא קרא "כ"ו פסוקים" אלה בלילה וכבר האיר היום – יקרא אותם לפני קריאת "שניים מקרא ואחד תרגום".
חק לישראל לת"ח
סב. גם תלמיד חכם, טוב שיקרא 'חק ישראל', ובכל אופן אין צריך לקרוא את הזוהר שבסוגרים.
תוספת שבת במחשבה
סג. צריך אדם להכין עצמו במחשבה לקבל אור תוספת שבת. ועל כן, יכוון לקבל תוספת נפש מיום רביעי ותוספת רוח מיום חמישי ותוספת נשמה מיום שישי. ותוספת נשמה עוזבת את האדם בסוף יום ראשון, תוספת רוח בשני ונפש בשלישי. ומעלת תוספת הנשמה גדולה עד כדי כך שאנשי משמר לא היו מתענים ביום שישי וראשון בגלל תוספת הנשמה.
התרת נדרים בערב שבת
התרת נדרים בימי שישי
סד. טוב לעשות "התרת נדרים" בכל יום שישי לפני תפילת מנחה או אחרי תפילת שחרית, כדי להיכנס לשבת נקיים מנדרי השבוע החולף.
התרת נדרים
סה. צריך להשתדל להושיב עשרה כבית דין להתיר את הנדרים ובכללם תלמידי חכמים ויראי שמים, ואם אי אפשר להושיב עשרה – ישבו שלשה כבית דין. ויש נוהגים שכל הקהל אומר התרת נדרים זו ביחד, וכעניין התרת הנדרים ב"כל נדרי" שאין מושיבים בית דין.
זהירות בנדרים
סו. לא ירגיל אדם את עצמו לנדור, משום שהנודר ואינו משלם – נענש, ואפילו נודר ומשלם – נענש, כפי שאמרו רבותינו ז"ל: "אל תהי רגיל בנדרים" וכל הנודר אף על פי שמקיימו נקרא רשע ונקרא חוטא. ועוד אמרו: "בעוון נדרים – בנים מתים", רח"ל. ומי שמשהה נדרו ואינו מקיימו – גורם מיתה לעצמו, ומלאכים מזכירין עוונותיו, ופנקסו פתוח. ואם נדר ואינו משלם – מרחיק ישועה מעצמו. ואם אפשר לו להתיר נדרו ואינו מתירו – נקרא רשע.
תועלת ההתרה
סז. התרת נדרים זו וכיוצא בה מועילה רק לנדרים שאדם שכח, אבל נדרים שאדם זוכר ורוצה להתיר – צריך לפרטם לפני שלושת המתירים או לפני אחד מהם.
לא כלול בהתרה
סח. צריכים המתירים לדעת שיש נדרים שאין אפשרות להתירם [כגון: אדם שנדר לעשות מצוה וכדו'], וכן יש נדרים שצריך לדעת לפתוח "פתח" ו"חרטה" כדי להתירם, ולכן הנודר נדר מסוים ורוצה להתירו – לא יסמוך על התרה זו, אלא ישאל שאלת חכם אם אפשר להתיר את נדרו, ואם התברר שניתן להתיר את הנדר – יעשו לו התרה לאותו הנדר. ובהתרת הנדרים שעושים ביום שישי ובשכמותה יותרו רק הנדרים שאדם שכח.
סט. נוסח התרת נדרים:
נוסח התרת נדרים
יעמדו השואלים ויאמרו:
שִׁמְעוּ נָא רַבּוֹתֵינוּ. הֲרֵי אָנוּ מְבַקְשִׁים מִמַּעֲלַתְכֶם לְהַתִּיר לָנוּ וּלְנָשֵׁינוּ וּלְבָנֵינוּ ולִבְנוֹתֵינוּ וּלְכֹל הַנִּלְוִים לָנוּ, כֹּל נְדָרִים, שְׁבוּעוֹת, חֲרָמוֹת, נִדּוּיִים, נְזִיפוֹת, וּלְבַטֵּל כֹּל קְלָלוֹת, אָלוֹת, שְׁמִיתוֹת, וְכֹל דְּבָרִים רָעִים וַחֲלוֹמוֹת רָעִים, וְכֹל מִינֵי עַיִן הָרַע הֵן, וְכַיוֹצֵא בָּהֵן.
והמתירים אומרים:
בִּרְשׁוּת קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִֽינְתֵּיהּ וּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה וּבֵית דִּין שֶׁל מַטָּה. מֻתָּרִים לָכֶם. מֻתָּרִים לָכֶם. מֻתָּרִים לָכֶם. שְׁרוּיִים לָכֶם. שְׁרוּיִים לָכֶם. שְׁרוּיִים לָכֶם. מְחוּלִים לָכֶם. מְחוּלִים לָכֶם. מְחוּלִים לָכֶם. אֵין כָּאן נְדָרִים, אֵין כָּאן שְׁבוּעוֹת, אֵין כָּאן חֲרָמוֹת, אֵין כָּאן שְׁמִיתוֹת, אֵין כָּאן עַיִן הָרַע, אֵין כָּאן נִדּוּיִים, אֵין כָּאן קְלָלוֹת, בֵּין שֶׁקִּלַּלְתֶּם אֲחֵרִים, בֵּין שֶׁאֲחֵרִים קִלְּלוּ אֶתְכֶם, בֵּין שֶׁקִּלַּלְתֶם אֶת עַצְמְכֶם אוֹ שֶׁנִּתְחַיַּבְתֶּם שׁוּם קְלָלָה, אוֹ חֵרֶם אוֹ קוֹנָם, אוֹ שׁוּם גְּזֵרָה רָעָה, אוֹ חֲלוֹמוֹת רָעִים, אוֹ פִּתְרוֹנוֹת רָעִים, בֵּין שֶׁחֲלַמְתֶּם עַל אֲחֵרִים אוֹ אֲחֵרִים חָלְמוּ עֲלֵיכֶם, כֻּלָּם בְּטֵלִים וּמְבֻטָּלִים, כַּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר וּכְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ, וּכְשֵׁם שֶׁהִסְכִּימוּ וְהִתִּירוּ לָכֶם בֵּית דִּין שֶׁל מַטָּה, כָּךְ יַסְכִּימוּ וְיַתִּירוּ לָכֶם בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה, וְכֹל הַקְּלָלוֹת וַחֲלוֹמוֹת רָעִים, יִתְהַפְּכוּ עֲלֵיכֶם וְעָלֵינוּ לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, כְּדִכְתִיב: וַיַּהֲפוֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, וּכְתִיב: וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם. יִֽהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי–פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ. ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי.
