חפשו כאן מילה או מונח הלכתי למצוא במאגר ההלכות שתחתית הדף...

צדיק תמים

"אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ:" (בראשית ו', ט׳)

"יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק, ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום" (רש"י בשם הגמ׳ סנהדרין ק״ח ע״א)

עצם השוואת נח לאברהם אבינו מעידה על כבודו של נח ועל מעלתו, ואשרי מי שמייחסים אותו למי שגדול הימנו. צריך להבין שאף אלו שדורשים אה נח לגנאי מודים בצדקותו של נח, אלא שביחס לדורו של אברהם אבינו חשיבותו פחותה.

דוגמה לכך שכל מעלה ושבח הינם יחסיים מוצאים אנו בהמשך הפרשה. נאמר בפרשתנו (ח' י״א): "והנה עלה זית טרף בפיה", והביא רש״י מדרש אגדה (עיין עירובין ח״י ע״ב): "אמרה: יהיו מזונותיי מרורין כזית בידו של הקב״ה, ולא מתוקין כדבש בידי בשר ודם". וצריך לשאול: האם כך ראוי לה ליונה לומר לנח? נח כל כך טרח בכל משך ימי המבול להאכיל את החיות, וכך נוהגת היונה בכפיות טובה?! ביותר יקשה, שהרי היונה מסמלת את הטוהר והצניעות, עד כדי כך שעם ישראל נמשלו ליונה, כמאמר חז״ל (שבת ק״ל ע״א) על הפסוק (תהלים ס״ח, י״ד): "כנפי יונה נחפה בכסף" – "מה יונה זו כנפיה מגינות, אף ישראל מצוות מגינות עליהן". אם כן איך אפשר להבין את תשובת היונה? התשובה לכך היא שהכל יחסי: ביחס לקב״ה, נכון יהיה לומר שמזונותיו של נח הינם בגדר ׳מרורים׳, אך אין זה מוריד מחשיבות המזונות שנתן לה נח ביחס לשאר בני האדם, לכן אין כאן כפיות טובה.

[עוד יש לבאר את טענת היונה, על פי דברי רש״י משם מדרש אגדה (תנחומא ט׳), שנח איחר לתת מזון לארי, ועל כך הכישו הארי. היונה התלוננה: אמנם טרחת ועמלת, אבל איחרת בחלוקת המזון. אני מעדיפה מזונות מרורין, אבל בעיתם, ולאמ מזונות מתוקים שלא בעיתם. על כך אנו מתפללים להשי״ת: "כלם אליך ישברון לתת אכלם בעתו" (תהלים ק״ד, כ״ז); ואכן ה׳ שומע בקולנו (שם קמ״ה, ט״ו): "עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו"].

אכן, צדיק היה נח, גם אם בהשוואה לאברהם אפשר לדרוש אותו לגנאי. ההוכחה לצדקותו של נח היא מכך שאמר לו הקב״ה (ז׳, א׳): "כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה". כתב על כך רש״י (בשם הגמ׳ עירובין ח״י ע"ב): "ולא נאמר ׳צדיק תמים׳, מכאן שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו". הרי לנו שאכן נח היה צדיק.

שבחו של נח בכך שהיה ״תמים״ – אין הכוונה ל״תם" המוזכר בהגדת פסח, אלא לאדם תמים ושלם ביראת ה' המקיים את המצוות בדבקות ובשלמות. "אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת השם" (תהלים קי״ט, א׳).

ואכן, הקב״ה מבקש מנח לבנות תיבת עץ במשך מאה ועשרים שנה, כדי לאפשר לבני דורו לשוב בתשובה, ולמרות לעג הבריות, למרות הזלזול והקושיות המלגלגות של האנשים על נח: "מדוע אתה בונה את התיבה מעץ ולא מברזל? הלא המים יהרסו את התיבה!״ – עם כל זה הוא מתמיד במצוה שנצטווה, ככתוב (ו׳, כ״ב): "ויעש נח ככל אשר ציוה אותו אלהים כן עשה". בפסוק זה מדגישה התורה, שלמרות כל הצער והביזיון שהיו לו – "כן עשה".

גם אברהם ויעקב אבותינו נקראו "תמימים". ומ״מ היה הבדל בין נח לאברהם: נח בנה תיבה. אנשי דורו לעגו לו, אך הוא המשיך במלאכתו, שמא יראו וישובו. אצל אברהם אבינו נאמר שהוא "הלוך ונסוע" (י״ב, ט׳). אברהם לא נשאר במקומו, אלא הלך ממקום למקום כדי לעשות נפשות ולקרוא בשם ה׳ אל עולם. זו מדרגה עליונה יותר מאשר זו של נח.

למדרגה זו של תמימות צריך כל אדם לשאוף. הדרך להגיע לשלמות זו היא אך ורק על ידי לימוד התורה. כשאדם לומד תורה, הוא יודע את המעשה אשר יעשה, ויודע לפלס את מעשיו על פי מאזני התורה הקדושה. אלו הן התמימות והשלמות המיוחלות.

הוא שנאמר בפסוק (דברים י״ח, י״ג): "תמים תהיה עם ה׳ אלוקיך" (ועיין מפרשי התורה על פסוק זה).

את חשיבות מעלת התמימות רואים אנו מדברי רש״י על הפסוק (ז; א׳): "כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה", שכתב (בשם הגמ׳ עירובין ח׳׳י ע׳׳ב): "ולא נאמר ׳צדיק תמים׳. מכאן שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו". ומדוע זה מקצת שבחו? שהרי נאמר: "איש צדיק תמים", ושלושה שבחים נאמרו כאן: איש, צדיק, ותמים. ואילו כאן נאמר: "צדיק לפני", הרי זה מקצת שבחו [אמנם לפי רש״י ׳איש׳ כמשמעו אינו שבח, ורק ׳צדיק תמים׳ זהו שבח], למדים אנו כי "צדיק" הוא מקצת שבח לעומת "תמים"!

ביאור נוסף מדוע בתחילה נקרא "צדיק תמים", ואילו אחר כך נקרא "צדיק" בלבד? אומר בעל הב״י – מהר״י קארו זצ״ל (עיין פני דוד להחיד״א פר׳ נח אות ז׳): ״צדיק תמים״ – היה בדורותיו, ״צדיק״ – בדור הזה. הגדרה של ״צדיק״ – זה הפורש מעריות, והגדרה של ״תמים״ – זה הפורש מע״ז. נח היה בשני דורות, בדור המבול שהיו שטופין בזימה – היה ״צדיק״, ובדור הפלגה שהיו עובדי ע״ז – נאמר ״תמים״. ״צדיק״ – בדור הזה, ״תמים״ – בדור הבא.

ועפ״ז ביאר מדוע בתחילת הפרשה הוזכר נח כצדיק ״בדורותיו״ – בלשון רבים, ואילו בהמשך הפרשה הוזכר כצדיק ״בדור הזה״ – בלשון יחיד? משום שה״צדיק" מתיחס לדור המבול וה״תמים" מתיחס לדור הפלגה.

error: אזהרה:© תוכן האתר מוגן בזכויות יוצרים