חפשו כאן מילה או מונח הלכתי למצוא במאגר ההלכות שתחתית הדף...

ענני הכבוד

כניסה בטהרה לסוכה

דעת רבי אליעזר (סוכה י״א ע״ב) שכוונת הפסוק (ויקרא כ״ג, מ״ב) "כי בסוכות הושבתי״ – הינה לענני הכבוד. הקשה על כך רבינו יעקב בעל הטורים (או״ח סי' תרכ״ה): מכיון שענני הכבוד היו בצאת ישראל ממצרים, מדוע אנו עושים להם זכר בחג הסוכות – בתשרי, ולא בניסן – מועד יציאתנו ממצרים? (וראה שם מה שתירץ).

ליישב זאת על פי דברי הזוהר הקדוש (ויקרא, אמור ק״ג ע"א), שהסוכה היא צילא דמהימנותא, וקדושתה חלה אפילו על עצי הסוכה, אשר שם שמים עליהם (עיין סוכה ט' ע״א). כיון שכך, אין ראוי לאדם שייכנס לצילא דמהימנותא עליונה זו אלא אם כן עברו עליו ימי אלול, ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים. רק אז – אחרי טהרתו, יוכל לבוא אל הסוכה.

דעת ר׳ אליעזר המבוארת בגמרא (סוכה דף י״א ע״ב) היא שהסוכות הן זכר לענני כבוד. ענני כבוד אלו הגנו על עם ישראל עד כדי כך, שכאשר נפטר אהרן ונסתלקו ענני הכבוד חשבו העמלקים שיוכלו לנצח את עם ישראל ובאו להילחם עימם. כך פירש רש״י את הפסוק: "וישמע הכנעני מלך ערד", וזו לשונו: "כאן לימדך שמיתת אהרן היא השמועה שנסתלקו ענני הכבוד, וכסבור שניתנה רשות להילחם בישראל". אלא שהם חששו מתפילת עם ישראל, ולכך החליפו את בגדיהם לבגדי הכנעניים, בחושבם שעם ישראל יכוון בתפילתו כנגד הכנעניים, ולא ידעו את האמת שהעם שנלחם עימם הינו העמלקי. העמלקים מאמינים בכוחה של תפילת עם ישראל, אך חושבים שיוכלו לרמות את הקב״ה.

עוד בשעה שהיו ענני כבוד לישראל, באו העמלקים להילחם עם כל מי שמחמת חטאו נפלט מחסות ענני הכבוד, וכפי שפירש רש״י על הפסוק (דברים כ״ה, י״ח): "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, ואתה עייף ויגע ולא ירא אלהים".

כן מצינו בבלעם שרצה ליתן את עינו הרעה בעם ישראל, ויצא בגאווה כנגד הקב״ה. הוא אמר לשרי מואב: ראו, ה׳ חושש ממני ומכסה את עם ישראל בענני כבוד כדי שלא אוכל לתת את עיני בהם. מה עשה ה׳? הוציא את העננים מלמעלה, ואז נגלה העם לעיני בלעם: "וירא את העם שוכן לשבטיו" (במדבר כ״ד, ב׳). אמר לו הקב״ה: הנה, עתה שהנך רואה את העם, נראה אם תוכל לשים את עינך הרעה עליהם.

אך מעבר לכך שענני הכבוד הגנו על גופם של עם ישראל, הם גם טיהרו את נפשם של ישראל מהטומאה הרבה שנטמאו במצרים. מובא בחז״ל שכאשר בני ישראל היו מוקפים בענני כבוד לא היה צורך בכיבוס בגדיהם ולא בגיהוץ בגדיהם, אלא הכל נעשה מכוח ענני הכבוד.

נמחיש את הדבר: בני ישראל לפני יציאתם ממצרים שאלו מהמצריים כלי כסף וכלי זהב ושמלות, ולקחו מהם בגדי פאר. מן הסתם בדרכם ממצרים ובעוברם בים סוף, התלכלכו בגדיהם והיטנפו מהבוץ. באו אל משה, וביקשו ממנו לא רק אוכל ומים, אלא גם על בגדיהם המטונפים. ענה להם משה: המתינו לאהרן שיעשה שלום בין אדם לרעהו, ובזכותו יקיף אותנו הקב״ה בענני כבוד. עננים אלו יכבסו ויגהצו את בגדיכם. אגב ניקוי וטיהור הבגדים, טיהרו העננים גם את ליבם של עם ישראל והשפיעו עליהם שפע של רוחניות וטהרה.

"כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" – אלו העננים שהוציאו את הטומאה שהיתה לעם ישראל עקב שיעבודם במצרים, והביאו אותם לתוך מקום של קדושה, מקום של כבוד, מקום של מעלה וחשיבות. על כן ציווה אותנו הקב״ה לחגוג שבעה ימים, זכר לענני הכבוד.

האלשיך הקדוש מבאר את הדין שהסכך צריך להיות עשוי מדבר שאינו מקבל טומאה – זאת משום שדבר המקבל טומאה חוצץ ויוצר מסך ביננו ובין הקב״ה. ללמדנו, שגם אם אדם נטמא מחמת חטאים שעשה, הרי הוא יוצר מחיצה ומסך בינו לבין הקב״ה, וכמו שכתוב: "כי אם עונותיכם היו מבדילים בינכם לבין אלוהיכם".

error: אזהרה:© תוכן האתר מוגן בזכויות יוצרים