חפשו כאן מילה או מונח הלכתי למצוא במאגר ההלכות שתחתית הדף...

שני דרכי תשובה

"וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה: וְשַׁבְתָּ עַד יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ"(דברים, ל' א'-ב')

"וְנָתַן יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שֹׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ: וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהֹוָה וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם:" (דברים, שם ז'-ח')

לימדה אותנו התורה שני דרכי תשובה שונות, ויש לברר: מהי הדרך העדיפה והטובה ביותר?

הנה אומדת התודה על התשובה שהיא בבחינת; "בפיך ובלבבך לעשותו". עלול האדם לחשוב שהתשובה היא קלה ביותר; אך עליו לדעת שאמנם התשובה קלח מחד, אך קשה מאידך. אם אדם שב בתשובה בגלל שהוא אוהב את ה' באמת ובתמים, ורוצה לקיים את מצוותיו ולעשות נחת רוח אמיתי לפניו – הרי זו התשובה המקובלת והרצויה. אך אם הוא שב בתשובה בגלל פחד ויראה מהעונש או מחמת שהוא רוצה לזכות בברכה ובשפע – אין זו תשובה שלימה.

בפסוק הראשון המצוטט לעיל מובאת התשובה מיראה. "והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה". אדם חוזר בתשובה בגלל שהגיע למצב קשה, והוא מתעורר מכך ומגיע למצב של "והשבות אל לבבך"; או שהוא מעוניין לזכות בברכה ובהצלחה בחיים, ומתוך כך הוא חוזר בתשובה.

בפסוק השני מתארת התורה את מי ששב בתשובה שלמה, תשובה שאינה תלויה בדבר, היא התשובה מאהבה. ״ואתה תשוב ושמעת בקול ה'" – לא מתוך פחד מעונש או מתוך רצון לברכה, אלא מעצם האמת. זו הדרך הטובה ביותר (ועיין 'אור החיים' הקדוש מה שהאריך בזה).

אמנם, בעל 'העקידה' כותב שיש אדם העושה מעשים טובים מיראת הרוממות, וזהו שנאמר באברהם אבינו בניסיון העשירי: "עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה". האמנם רק עתה ידע שאברהם אבינו ירא השם, וכי בניסיונותיו הראשונים לא נתגלתה יראת השמים שלו? ורש״י ראה, שעתה נודעה גדולתו שהוא ירא ה', אך בעל 'העקידה' מבאר שזוהי יראת הרוממות עתה הגיע אברהם אבינו, בניסיון העקידה ליראה הגדולה ביותר.

מהי יראת הרוממות?, כאשר אדם עושה מצוות, לומד תורה ונזהר שלא להיכשל בעבירות, לא בגלל יראת העונש, אלא בגלל הכרה אמונית גדולה שאינו רוצה לגרום שום צער לשכינה. אהבת השם הבוערת בקרבו היא המביאה אותו לקיים את מכל מצוות ה' יתברך. ועל כן: "ואתה תשוב ושמעת בקול ה'" – עלה מדרגה אחר מדרגה של חזרה בתשובה, עד "כי תשוב אל ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך'. וכאשר תקל על עצמך להתעלות מתשובה מיראה לתשובה מאהבה, ומתשובה מאהבה לתשובה מיראת הרוממות, מפני פחד ה' ומהדר גאונו, אזי תגיע למדרגת אבותינו הקדושים שעבדו את השי"ת מיראת הרוממות – "לאהבה את ה' אלהיך לשמוע בקולו ולדבקה בו".

למעשה מתואר בפסוקים אלו תהליך של תשובה. תחילתו בתשובה מיראה, וסופו בתשובה מיראת הרוממות. בהתחלה חוזר האדם בתשובה בגלל יראת העונש, הפחד מהקללה, או מאהבת הברכה. אך מתוך ש"השבות אל לבבך" לעשות
את רצון ה' – גם אם הכוונה לא הייתה לשמה ממש – הרי 'ושבת עד אלהיך", בפועל האדם הפסיק לחטוא, נמנע מלמרוד בקב"ה, מסיר אוזנו מלשמוע ליצרו, ומתחיל לשמוע בקול ה' ולקיים את כל מצוותיו. הגם שתשובה זו היא במדרגה
הפחותה, הקב"ה מקבלה באהבה, שכן ממנה מטפס האדם למדרגה הגבוהה יותר, היא התשובה מאהבה, "ואתה תשוב ושמעת בקול ה'".

פרשה זו, הנקראת לעולם לפני ראש השנה, אומרת לאדם: אל תמתין לעשות תשובה שיצטרכו למול את לבבך, אל תמתין לייסורים שהם יביאו אותך לתשובה, אלא תעשה השתדלות גדולה להגיע ליום ראש השנה זך ונקי, שלא יהיו לך מקטרגים, לא למעלה ולא למטה. וידועים דברי הירושלמי (הובאו בטור סי' תקפ"א) "שישראל לובשין לבנים ביום ראש השנה ואוכלים ושותים ושמחים, יודעים שהקב"ה עושה להם ניסים". אם אדם לא עשה תשובה, מה יועילו לו בגרים לבנים בראש השנה?

אלא אם חזרת בתשובה מיראת העונש או מאהבת השכר – ואת זה רק הקב"ה יודע ואין המקטרגים יודעים, אזי תלבש לבנים והקב"ה יעזור לך להתעלות מיראה תתאה ליראה עילאה, יראת הרוממות.

ואדם המקבל עליו לחזור בתשובה אפילו "אם יהיה נדחך בקצה השמים – משם יקבצך ה' ומשם יקחך". ה' יעזור לך לחזור בתשובה ולהתמיר בתשובתך על ידי ש"ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך". וגם יסייעו לך שאתה תשוב ובניך ישובו – ולא בכדי רמז בזה רבנו האר"י ז"ל את חורש "אלול" – "את לבבך ואת לבב זרעך". ועדיין אתה אוהב את ה' "למען חייך", אתה מקיים את המצוות כי אתה יודע שבזכותן תאריך ימים.

error: אזהרה:© תוכן האתר מוגן בזכויות יוצרים