חפשו כאן מילה או מונח הלכתי למצוא במאגר ההלכות שתחתית הדף...

הקדושה שבמאכל

זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ: (י"א , ב')

מובא בגמרא: "דבי רבי ישמעאל: 'ואת הגמל כי מעלה גרה הוא' – שליט בעולמו יודע שאין לך דבר מעלה גרה וטמא אלא גמל, לפיכך פרט בו הכתוב: 'הוא'".

השליט בעולמו הוא המקדש את האדם, הוא הבדיל בין ישראל לעמים ושידד מערכות תבל, ללמדנו שבמניעת אכילת הדברים הטמאים והאסורים אנו נמנעים מטומאה וטמטום, וזוכים להתקדש ולהתעלות בזה ובבא.

מי שנזהר במאכלו ואינו אוכל מן הטמאים אלא מהטהורים, עליו הכתוב אומר: "והייתם קדושים כי קדוש אני". "אדם מקדש עצמו מעט – מקדשין אתו הרבה, מלמטה – מקדשין אותו מלמעלה; בעולם הזה – מקדשין אותו לעולם הבא" (יומא ל"ט ע"ט).

אבל אם אינו נזהר בכך, עליו הכתוב אומר ומזהיר: "ולא תטמאו בהם, ונטמאתם בם"; ודרשו חז"ל (יומא, ל"ט ע"א): "אל תקרי 'ונטמאתם' אלא ונטמטם", לומר שהעבירה מטמטמת (אוטמת) את ליבו של האדם. ועוד אמרו (שם): "אדם מטמא עצמו מעט – מטמאין אותו הרבה; מלמטה – מטמאין אותו מלמעלה".

למדנו מכאן, שאדם שרוצה להתקדש יכול לעשות זאת לא בסיגופים, בצומות ובתעניות, אלא במניעת אכילת מאכלים אסורים.

error: אזהרה:© תוכן האתר מוגן בזכויות יוצרים