חפשו כאן מילה או מונח הלכתי למצוא במאגר ההלכות שתחתית הדף...

פרק ז – הלכות ציצית – בגדים החייבים בציצית

בגדים החייבים בציצית

א. מצווה מן המובחר שתהה הטלית מצמר רחלים ואילים, וכן צריכות הציציות להיות מצמר. ובטלית זו מקיים מצוות עשה מן התורה אליבא דכולי עלמא, וכן ראוי לכל ירא שמים לעשות.

  • טלית פחות מובחרת היא טלית שעשויה מצמר גפן או ממשי, וצריך להטיל בהן ציציות ממין הבגד: אם היא עשויה מצמר גפן, צריך להטיל בה ציציות שעשויות מצמר גפן שנזרקו ונמשכו לשמן, אם אם היא עשויה ממשי, כיון שקשה למצוא חוטי משי שנזרקו ונמשכו לשמן – יטיל בה ציציות מצמר, כיון שציציות אלו (של צמר) פוטרים בין במינם (מצמר) ובין שלא במינם (צמר גפן, משי וכדו'). ויכול לברך עליה אע"פ שיש חולקים על כך.
  • פחות מהן היא טלית שהשתי שלה מצמר, והערב ממין אחר – או להיפך. טלית כזו אין לה תקנה בשום מין של ציצית אלא רק בציצית של צמר. ואע"פ שיש סוברים שאין ציציות המכשירות טלית כזו – אם הטיל בה ציציות של צמר – יברך עליה.
  • נמצאת למד ששלושה מינים הם: א) טלית צמר וציציותיה צמר – חייבת בציצית מדאורייתא לכולי עלמא. ב) טלית מצמר גפן או ממין אחר – צריך שיהיו החוטים לכתחילה ממין הבגד שזורין וטוויין לשמן, ואם לא מצא – יטיל בה חוטי צמר. ג) טלית שמעורב בה צמר עם מין אחר – יניח בה לכתחילה חוטי צמר. ואם בגד הטלית עשוי מחוטים ששזורים מצמר ומשאר מינים – יש סוברים שאין הולכים בה לפי רוב החוטים שבה, ולכן גם בה יניח לכתחילה חוטי צמר.

ב. טלית העשויה מצמר עיזים אינה נחשבת כצמר רחלים, ודנה כטלית שעשויה מצמר גפן, ממשי או מקנבוס, ויטיל בה ציציות ממינה – דהיינו מצמר עיזים שנטוו לשמן, או מצמר רחלים. וצריך כל אדם לברר היטב מאלו חומרים נארגה הטלית.
ג. רק בגד שארוג מחטים שזורים וטוויים נקרא בגד, ולכן בגד העשוי מעור פטור לכולי עלמא. וכן כל בגד שעשוי מיריעות ניילון או חומר סינטטי אחר – פטור.
ד. בגד שהחוטים שזורים וטוויים מחוטי ניילון או מחומר סינטטי אחר ונארג מהם – חייב בציצית, ומאחר שקשה למצוא ציצית מניילון הטוויים ושזורים לשמן – יטיל בו ציציות מצמר.
ה. טלית שחוטים ששזורים מחומר סינטטי ומצמר, או מחומר סינטטי ומצמר גפן או מסוג אחר – יטיל בו רק חוטים העושיים מצמר.
ו. צעיף העשוי מצמר ששמים על הצוואר שארבע כנפותיו מונחות לפניו, אפילו יש בו שיעור ציצית, וכן גלימה עם צווארון, או כל בגד אחר שיש להם שתי כנפות לפניו למטה ושתיים סמוכות לצוואר – פטורי מציצית. ומכל מקום ראוי לירא שמים להחמיר ולעגל כנף אחת אם שם שני כנפות לפניו ושתיים לאחריו, כדי לפוטרה אליבא דכולי עלמא.
ז. חליפות או מעילים שפתוחים מאחוריהם בשני צדדים ("פראק" וכדו') ועל ידי כך נעשו לבגד ארבע כנפות – צריך לעגל את אחת הפינות של הבגד כדי לפוטרו מציצית
ח. צורת עיגול הפינות – כשמעגל את הכנף אינו מועיל לתופרו בצורת עיגול, אלא צריך לגזור את הפינה בצורת עיגול ותופרה כך, כיון שתפירה בלבד אינה מבטלת את שם הכנף.
ט. בגד שרובו פתוח – בגד שרובו פתוח מצדדיו, כגון: גופיה פתוחה משני הצדדים – חייב בציצית, ואם אין רובו פתוח – פתור מציצית.
י. בגד שחציו פתוח – בגד שחציו סתום וחציו פתוח – ספק אם חייב בציצית ולכן מטילים בו ציציות לחומרה, אך אין לברך עליו. ולא יצא בו בשבת לרשות הרבים שאינה מעורבת.
יא. חולציצית וכדו' – חולצה הנקראת "חולציצית" או "ניצית" וכדו' שמשמשת גם כגופיה וגם כציצית ויש לה ארבע כנפות, אם היא נסגרת בצדדים על ידי רוכסן – פטורה מציצית, ואם נסגרת על ידי כפתורים – חייבת בציצית כיון שאינה סגירה מוחלטת.
יב. יציאה לרה"ר – יכול לצאת בשבת לרשות הרבים במקום שאין עירוב בטלית מצוייצת, אע"פ שאין בה תכלת, כי אין התכלת מעכב את הלבן, וכן יכול לצאת לרה"ר בטלית שאינה עשויה מצמר אלא משאר מינים, אע"פ שחיובה הוא מדרבנן.
יג. שיעור הטלית גדול – שיעור הטלית גדול הוא שיכסה את רוב גופו של הלובש, דהיינו שיקיף את כל הראש והגוף עד החזה מצד הפנים ומצד האחור של האדם, ואין חילוק בין אדם גבוה לאדם בינוני [ובאדם גבוה צריך טלית שתקיף ראשו וגופו עד חזהו]. ובילד קטן צריך שיכסה ראשו ורובו, דהיינו רוב הגוף.
יד. שיעור טלית קטן – שיעור טלית קטן הוא לפחות ברוחב כ"ד גודלים (שהם 48 ס"מ) והאורך ל"ו גודלים (שהם 72 ס"מ), ויש אומרים ל"ו על ל"ו גודלים (72/72 ס"מ), ויש אומרים מ' גודלים (80 ס"מ) ורוחב יותר מכ"ד גודלים (יותר מ 48 ס"מ). ויש להסתפק אם מצטרף אורך לרוחב. ונוהגים כסברא ראשונה (48/72 ס"מ).
טו. טלית קטן פחות מכשיעור – אם אין לו טלית קטן כשיעור ויש לו טלית קטן פחות מכשיעור – יכול ללובשו, אך לא יעשה כן באופן קבוע.
טז. טלית שאולה – השואל מחברו טלית ללא ציציות – כל שלושים יום פטור מלהטיל בה ציצית, ואחר שלושים יום צריך להטיל בה ציצית מדרבנן, כיון שנראית כשלו (בעניין ברכה על טלית כזו עיין לעיל סעיף כ"ה).
יז. שאל בשני זמנים – אם שאל טלית והחזירה לחברו תוך שלושים יום ואח"כ שאל שוב את אותה הטלית – אין הימים שעברו מצטרפים לימי השאילה השנייה ופטור מלהטיל בה ציצית עד שלושים יום מזמן השאילה השנייה.
יח. בגד שלובשו בלילה – אם לובש ביום בגד שדרכו ללבוש ביום או בגד שרכו ללבוש ביום ובלילה – חייב להטיל בו ציצית ולברך עליו. אבל אם לובש ביום בגד שדרכו ללובשו בלילה או אם לובש בלילה בגד שדרכו ללובשו ביום ובלילה – צריך להטיל בו ציציות כי ספק דאורייתא לחומרא (ובתנאי שהוא מצמר) – אך לא יברך עליו, כי ספק ברכות להקל.
יט. מצעים – סדינים, כרים וכסתות נקראים כסות לילה, וגם דרך שימושם היא בהצעה ולא בלבישה – טוב לעגל בהם כנף אחת מארבע כנפות שלהם, כיון שיש אומרים שאין הבדל בין הצעה ללבישה, ויש מי שאומר שכסות לילה כשלובשה ביום חייבת בציצית, ולפעמים אדם ישן בהם בבוקר. וכל זה הוא רק אם הם עשויים מצמר רחלים, שחיובם בציצית הוא מדאורייתא, אבל אם הם עשויים מצמר גפן או משי וכדו' שחיובם הוא מדרבנן – אין צריך לעגל.
כ. טלית של שבת שנפסלה – מי שיש לו טלית מיוחדת לשבת וראה בשבת שנפסלה ובכל זאת רוצה ללובשה, ואין לו אפשרות לשאול טלית אחרת, יכול לתת אותה במתנה לחברו וחברו ימשכנה ויעשה בה קניין ואז היא שלו (ואע"פ שאין עושים קניין בשבת, הכא שאני), ואח"כ ישאל אותה מחברו ודינה הוא כטלית שאולה ופטורה מציצית, ויכול ללובשה אע"פ שפסולה אלא שלא יברך עליה. בצאת השבת יחזור חברו ויתן לו אותה במתנה גמורה, והבעלים ימשכו אותה כדי שתהיה שלהם, ויתקן אותה וילבשנה. ורצוי שבשבת לפני התפילה או לאחריה ייקח טלית כשרה ויברך עליה כדי לקיים מצוות עשה דאורייתא. ובעודה עליו יקרא פרשת ציצית ו"תנא דבי אליהו כל השונה הלכות" וכו', ויפשטנה ויחזירנה לבעליה.

error: אזהרה:© תוכן האתר מוגן בזכויות יוצרים