חפשו כאן מילה או מונח הלכתי למצוא במאגר ההלכות שתחתית הדף...

בצל החכמה בצל הכסף

"וַיְהִי יְהֹוָה אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי:" (פרק ל"ט פסוק ב')

סיפר מרן הרב זצ"ל:

על הגאון רבי שמעון אגסי זצ"ל אמרו שבבקיאותו ועיונו היה שני לגאון עוזנו בעל הבן איש חי זיע"א. תלמידיו של חכם שמעון אגסי זצ"ל היו גדולי וגאוני עולם: הרב הראשי והרשל"צ רבי יצחק ניסים זצ"ל, הרב צדקה הזקן זצ"ל והגאון רבי סלמן חוגי עבודי זצ"ל – שלימים נתמנה לחבר בית דין הגדול.

ימים סמוכים לפני פטירתו בח' באב תרע"ד, הוא דרש דרשה ברבים והזהיר כי עתידה לבוא מלחמה לעולם שתכלה גדולים וקטנים. ואכן, זמן מה אחר שנפטר, פרצה מלחמת העולם הראשונה.

בתקופתו לא היו ישיבות רבות כמו בימינו, ומספרים שכאשר ראה כי התורה הולכת ומתמעטת, הקים כולל לאברכים צעירים. כל בוקר אחר התפילה היה מכנס כמה תלמידי חכמים והיה מלמד שם תורה, גמרא והלכות. אחרי הלימוד היה מעניק להם מענק כספי מכספו הפרטי.

כדי לקיים את הכולל, עסק מעט במסחר ב"מילה". ה"מילה" היה חומר כימי בצבע כחול ששימש כחומר כביסה להלבנת הבגדים בעת הכביסה. בכל יום פתח את חנותו לזמן קצר – שעה או שעתיים בלבד, עד חצות היום. בחצות, היה חוזר לישיבה ועימו הכסף שהרוויח כדי לחלקו לתלמידי החכמים.

יום אחד החליט שכנו הגוי להתחרות בו. הוא יצר קשר עם בית החרושת בלונדון ממנו קנה את סחורתו חכם אגסי, לפי הכתובת שהיתה רשומה על התווית, והזמין מהם כמה ארגזים של "מילה". לאחר שהגיעה הסחורה, פתח חנות משלו מול חנותו של חכם שמעון אגסי. בחזית חנותו קבע שלט שהכריז כי "אצל חכם שמעון מוכרים בסכום כזה וכזה, ואצלי = בחצי המחיר! הפתיחה מחר בשמונה בבוקר". לפי חשבונו מצא שגם מחצי המחיר ירוויח היטב.

הודיעו זאת לחכם שמעון אגסי והפצירו בו שגם הוא יפתח מוקדם כדי שלא יפסיד. הלך חכם שמעון לבעל הבן איש חי, סיפר לו את המעשה ואמר שאינו רוצה לפתוח בשמונה אלא באחת עשרה, כהרגלו. בעל הבן איש חי עודדו וברכו בברכת הצלחה ופרנסה טובה.

למחרת כשישב חכם שמעון אגסי ולימד, פנו אליו רבים מיהודי העיר בתחינה כי יפתח את חנותו ואל יפסיד את כל לקוחותיו, אך הרב לא נכנע והצהיר: "ימכור, ואני אשב ואלמד כהרגלי עד אחת עשרה…". לאחר מןכ, שב והצהיר שלא יפתח את חנותו עד אחת עשרה וחצי.

באחת עשרה וחצי כשגמר את לימוד, הלך לחנותו. קהל הלקוחות לא בא, הכל כבר קנו אצל הגוי, אל לחכם אגסי לא היה אכפת כלל. בשעה שתיים עשרה הוא סגר את חנותו וחזר להמשיך את לימודו בשמחה ובטוב לבב, ללא צער.

למחרת בבוקר בשעה אחת עשרה, יצא משיעורו והלך לפתוח את החנות. בדרך אמר בליבו שאם שוב לא יימצאו קונים – יסגור את חנותו בשעה אחת עשרה וחצי. כשהתקרב לאזור החנויות ראה שוטרים והתגודדות זועמת של המון. כשבירר את שקרה, סיפרו לו שיש קטטה ליד חנותו של הגוי. הוא עקף את ההמון, נכנס לחנותו ואמר: "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו", ויש לעסוק בענייניו. לאחר כמה רגעים נכנס הגוי לחנותו ושאלה בפיו: "האם אתה קונה "מילה" מתוצרת בית חרושת פלוני בלונדון?", משהשיב לו הרב בחיוב, ספק הגוי את כפיו וקרא: "הלא גם אני קונה מאותה חברה!". התברר שכל מי שקנה "מילה" מהגוי ביום הקודם וכיבס בה את בגדיו, ניזוק – הבגדים יצאו מן הכביסה מלוכלכים. כשהקונים באו אל הגוי בדרישה כי ישיב להם את כספם בתוספת פיצוי על הנזק לבגדים, סירב לדרישה, והם החלו מתקוטטים עמו, עד שהגיעו שוטרים להפריד בין הניצים.

לאחר מכן, בקשו הקונים המאוכזבים מחכם אגסי שימכור להם "מילה" משלו, כיון שה"מילה" של השכן הגוי גרועה. משנוכח לדעת שיש ביקוש הכפיל את המחיר כדי שיוכל לשלם כסף לתלמידי החכמים גם עבור היום הקודם שבו לא מכר דבר. כשאמרו לו שהשכן הגוי מוכר בחצי המחיר, דרבן אותם לקנות מסחורתו ה"איכותית" של הגוי. באותו יום, מכר חכם אגסי "מילה" במחיר כפול, וכשהגיע הזמן שהיה רגיל לסגור את חנותו, סגר וחזר לישיבה והביא לתלמידי החכמים מענק כפול.

כיצד יתכן הדבר? הלא זו אות ה"מילה" מתוצרת אותו בית חרושת?!

אז הבינו כל הגויים הערבים ש"עם חכם אגסי לא מתעסקים!".

error: אזהרה:© תוכן האתר מוגן בזכויות יוצרים