חפשו כאן מילה או מונח הלכתי למצוא במאגר ההלכות שתחתית הדף...

יפשפש במעשיו

"וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת:" (פרק מ"ב, פס' כ"א)

אחי יוסף, צדיקי עליון, ברדתם למצרים לשבור אוכל נתייסרו בייסורים גדולים. בעיקר סבלו כאשר האשמו בריגול. ואמנם יכלו לומר לעצמם שהמלך עריץ וסגנונו אכזרי, ובכך לתלות את ייסוריהם, אך הם לא בחרו בדרך זו, כי אם תלו את האשמה בעצמם: "אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו, על כן באה אלינו הצרה הזאת". וכך הם דברי הרשב"ם: "מידה כנגד מידה".

חז"ל (ברכות ה', ע"א) אומרים: "אם רואה אדם שייסורין באים עליו יפשפש במעשיו, שנאמר (איכה ו',מ'): "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'". פשפש ולא מצא- יתלה בביטול תורה, שנאמר: "אשרי הגבר אשר תייסרנו י-ה". ואם תלה ולא מצא- בידוע שייסורין של אהבה הם, שנאמר (משלי ג', י"ב) : "כי את אשר יאהב ה' יוכיח".

יש לשאול על הגמרא שאמרה: "פשפש ולא מצא- יתלה בביטול תורה". לכאורה , אם מדובר באדם שיש בידו עוון של ביטול תורה, כיצד לא מצא את העוון הזה כאשר פשפש במעשיו?

מספר תירוצים נאמרו על שאלה זו, ובינהם:אכן האדם פשפש במעשיו ולא מצא בהם עוונות, אך זהו רק בגלל שלא היה לו ידע מספיק כדי לדעת אם פעל כשורה או לא. ומדוע לא ידע ללומר זאת? משום שלא למד תורה. אילו היה לומד תורה ויודע היטב את הלכותיה, היה מוצא בידו עבירות שלא הכירן.

יש מתרצים: לפעמים אדם צריך לבטל תורה כדי לקיים מצווה, שכן מצווה בזמנה דוחה לימוד תורה. והמדובר כאן הוא בצדיק גדול ולמדן, שהיה צריך לבטל תורה כדי לקיים מצווה ולא ביטל, ועל כך נענש. וזהו: "יתלה ביטול תורה" – כלומר: אכן, לא מצא בידו עבירות, אך מצוות שלא עשה, כיון שלמד תורה ולא רצה להפסיק מלימודו כדי לקיים את המצווה, הן העוונות שיש לתלות בהן את הייסורים.

הפשט הוא כדברי רש"י, שנאמר: "פשפש ולא מצא עבירה בידו שבשבילה ראויין ייסורין הללו לבוא". דהיינו, יש שס"ה מצוות לא תעשה כנגד שס"ה גידים, ו-רמ"ח מצוות עשה כנגד רמ"ח איברים. כנגד כל עבירה שאדם עבר בגופו ישנם ייסורים מתאימים, מידה כנגד מידה, ולפי הייסורים יכול אדם לדעת במה חטא. למשל: אם חש בזרועו יכול לתלות הוא לתלות את הייסורים בעוון ביטול מצוות תפילין. אם חש בפיו יכול לתלות בלשון הרע, וכדו'. המדובר כאן הוא שאדם חש בגופו בדבר מסוים, אך לא הצליח למצוא עבירה שמקבילה ומתאימה לייסורים אלו. במצב זה עליו לתלות בביטול תורה, כפי שאומרת הגמרא (עירובין נ"ד, ע"א): "חש בראשו יעסוק בתורה… חש בכל גופו יעסוק בתורה" שנאמר (משלי ג', ח'): "ולכל בשרו מרפא".התורה היא מרפא לכל התחלואים ולכל המכות, וכאשר יוסיף ללמוד תורה, כי אז התורה תכפר לו על כל עוונותיו, גם על אלו אשר לא ידע לכוון ולמצוא אותן.

הדבר החשוב שלימדונו חז"ל הוא, שאסור לו לאדם ללומר שהייסורים שבאים עליו הינם רק מכה טבעית, אלא אם באים עליו ייסורים – יפשפש במעשיו.

גם אדם שאינו סובל ייסורים צריך  לפשפש במעשיו מחמת הייסורים שיבואו עליו חלילה. כמו שאמרו חז"ל: "בכל עת יהיו בגדיך לבנים"

error: אזהרה:© תוכן האתר מוגן בזכויות יוצרים