חפשו כאן מילה או מונח הלכתי למצוא במאגר ההלכות שתחתית הדף...

פרק ו – ברכות השחר – ברכות התורה

ברכות התורה

א. ברכות התורה שלוש הן:

  • "בא"ה אמ"ה אקב"ו על דברי תורה".
  • והערב נא… בא"ה המלמד תורה לעמו ישראל".
  • בא"ה אמ"ה אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורה. בא"ה נותן התורה".

ב. מכיון שברכות אלו הן נפרדות, יענה השומע אמן גם לאחר ברכה ראשונה, אע"פ שאומרים לאחריה "והערב" עם "וא"ו" החיבור.

ג. יברך ברכות התורה בכוונה רבה, וידוע כי בית שני חרב על שלא ברכו בתורה תחילה. וברכה זו מסוגלת לבנים ת"ח. ויכוין לפטור בברכה זו כל לימוד שילמד במשך היום והלילה, עד לאחר שישן שנת קבע בלילה.

ד. ברכת "נותן התורה" היא בלשון הווה ולא בלשון עבר, כי הקב"ה משפיע לנו כוח זכירה שלא תשתכח תורה מישראל, ומסייע לנו בעת הלימוד למצוא טעמים והסברים חדשים, ולכוין לאמיתה של תורה.

ה. טוב ונכון לומר לאחר ברכות התורה קצת דברים מתורה שבכתב, לצאת ידי חובת כל הדעות. ולכן אומרים פרשת "ברכת כהנים" מתורה שבכתב. ורצוי לומר גם קטע מתורה שבע", ויכול לומר כל משנה שהוא זוכר. ואם בקי בסוד יאמר קטע מספר היצירה. ובעל ה"בן איש חי" היה נוהג לומר משנה ראשונה ממסכת אבות – "משה קיבל תורה מסיני" וכו', ולאחריה ברייתא "תנא דבי אליהו כל השונה" וכו', וכן "רבי חנניה בן עקשיא" וכו'.

ו. בשבת אחרי הדברים הנ"ל יוסיף "יציאות השבת שתיים שהן ארבע בפנים ושתיים שהן ארבע בחוץ". ואין צורך להשלים את כל המשנה.

ז. ביו"ט יוסיף "ביצה שנולדה ביום טוב בית שמאי אומרים תאכל ובית הלל אומרים לא תאכל".

ח. אם ישן ביום על מיטתו שנת קבע, יברך ברכות התורה בלי שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בליבו. והדבר מצוי במיוחד בהושענא רבה ובשבועות, שבלילות אלו נשאר ער וביום ישן שנת קבע.

ט. קודם ברכות התורה מותר לפסוק דין בלי נתינת טעם לדבריו, וכן מותר להרהר בדברי תורה שלא מתוך ספר. אבל לתת טעם או לעיין בספר לפני ברכות התורה – אסור, בין בתורה שבכתב ובין בתורה שבע"פ.

י. הכותב דבר תורה אע"פ שאינו קורא, צריך לברך ברכות התורה. וכל שכן סת"ם כיון חייב להוציא מפיו מה שכותב. העוסק במלאכתו ולא ברך ברכות התורה, וה"ה אם שומע דברי תורה מאחרים – צריך לברך תחילה ברכות התורה. ויקרא פרשת כהנים ואח"כ יקשיב וישמע. אולם מותר לכתוב מילים מפסוקים במכתב כדי לדבר בלשון צחות, לפני ברכות התורה.

יא. מותר לומר שירות ותשבחות ופיוטים קודם ברכות התורה. ולכן אם ישן בלילה ומסופק אם עלה השחר, יזהר ברגעים אלו לא לשבת בשתיקה אלא יאמר פיוטים, שירות ותשבחות. ונכון שבשירים אלו לא יהיו פסוקים, אע"פ שאומרם בדרך תחנונים.

יב. אותם הנוהגים לומר "לשם יחוד" קודם קיום כל מצוה, ופסוק "ויהי נועם" – אין לאמרם קודם שאומרים ברכות התורה. וכן הנוהגים לומר לפני שנכנסים לבית הכסא "ואני ברוב חסדך" וכו'. וכן אם אומרים פסוקים בדרך תחנון כגון בסליחות וכדו', נכון לאמרם אחרי שמברכים ברכות התורה.

יג. השומע "קדיש", "קדושה", "ברכו" ו"שמע ישראל" קודם ברכות התורה – מותר לו לענות כיון שאין כוונתו לשם לימוד תורה.

יד. נשים מברכות ברכות התורה כיון שחייבות בלימוד תורה של אותן המצוות שמחויבות בהן. ויש עוד טעמים לכך.

טו. אם הוא מסופק אם ברך ברכות התורה, אינו חוזר ומברך. ויברך ברכה זו בלי שם ומלכות. ואם נזכר לפני שהגיע ל"אהבת עולם" – יכוין בברכה זו לצאת ידי חובה בברכות התורה, וילמד קטע מתושב"ע אחרי תפילת שמונה עשרה. וביום שיש ספר תורה, ישתדל לעלות לס"ת ויכוין בברכות שמברך תחילה וסוף לצאת גם ידי חובת ברכות התורה.

טז. קטן שהגדיל ומלאו לו י"ג שנים, טוב שבלילה שנכנס לשנתו הי"ד יברך ברכות התורה, כיון שעד אז היה פטור מהמצוות, ועכשיו – מתחייב בהן. ומכיון שישנה מחלוקת אם ברכות התורה הן מדאורייתא או מדרבנן – יברך בלי שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בליבו. וגם יכוין לכך בברכת "אהבת עולם" שבתפילת ערבית הראשונה שבה נהיה בר מצווה.

error: אזהרה:© תוכן האתר מוגן בזכויות יוצרים