חפשו כאן מילה או מונח הלכתי למצוא במאגר ההלכות שתחתית הדף...

פרק ה – כוונת הברכות

כוונת הברכות

א. צריך להזהר מאד באמירת הברכות שידע איזו ברכה הוא צריך לברך ומהו סיום הברכה שצריך לסיים בה, כיון שיש מי שאומר שאם בעת שאמר את המילים: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם" היה בדעתו לסיים בברכה מסויימת – אפילו אם התברר לו שטעה, חייב לסיים כמו שהיה בדעתו, ואפילו אם אין זה מקומה, כגון אם בברכות השחר התחיל את הברכה על דעת לסיים "זוקף כפופים" לפני ברכת "מתיר אסורים" – יסיים ב"זוקף כפופים" אע"פ שעל ידי זה יפסיד ברכת "מתיר אסורים". וכן, אם בשע ה שהתחיל לברך על היין היה בדעתו לברך עליו "שהכל" ובאמצע נזכר שעליו לברך "בורא פרי הגפן" – יש אומרים שאינו יכול לסיים "בורא פרי הגפן" כיון שלא התחיל את הברכה על דעת זה. ויש אומרים שאפילו אם התחיל לברך ואמר: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם" על דעת לסיים בברכה מסויימת ונזכר שטעה – אם עדיין לא סיים את הברכה יכול לסיים בברכה הראויה, אע"פ שלא חשב עליה כשהזכיר את שם השם. ולכן, כדי להימנע מספיקות ישתדל בכל ברכה לכוין על סיומה, וידע על מה הוא מברך. ואם טעה והתחיל על דעת לסיים בברכה שאין זה מקומה, או שהתחיל על דעת לסיים בברכה אחרת – יסיים בברכה שצריך ולא יחזור לברך, כי ספק ברכות להקל.

ב. כשמברך אסור לעשות שום פעולה, ואפילו היא קלה.

ג. כשמברך יכול לכוין בפירוש המילות שמוציא בפיו, ולא יהיה כציפור המצפצף.

ד. יזהר לנקות את פיו קודם שמברך, וישים אל ליבו שפיו יהיה פנוי גם משאר דברים, שנאמר "ימלא פי תהילתך".

ה. כשמזכיר שם השם, יכוין בכתיבתו ובקריאתו, כלומר: בכתיבתו (יהוה) – יכוין "היה, הווה ויהיה", ובקריאתו (אדני) – יכוין שהוא "אדון הכל", וכשאומר "אלהים" – יכוין שהוא "תקיף, בעל היכולת ובעל הכוחות כולם". ואם קשה לאדם לכוין כוונות אלו בכל ברכה שמברך במשך היום, יכוין לפחות בברכה הראשונה שמברך ביום (שהיא "על נטילת ידיים") ויכון שכל הברכות שיברך באותו היום יהיו על דעת ברכה זו.

ו. כשמזכיר בברכה את שם השם, טוב שיצייר במחשבתו שם אדנות (אדני) כתוב בתוך אות "הא" אחרונה של שם הויה. ויכוין עוד אח"כ שילוב האותיות הויה אדנות (יאהדונהי), ויזהר לכוין גם בניקוד (ונהגו העולם לכוין בניקוד "לְעוֹלָם"). וטוב להתפלל בסידור שיש בו שם השם בשילוב הנ"ל. ואם קשה לו לכוין בדברים אלו, יעשה כדלעיל בסעיף ה' (הקודם).

ז. כשקורא שם אדנות (אדני) הטעם הוא מלרע.

ח. אע"פ שאסור להזכיר את שם השם סתם, אם מזכירו בדרך לימודו או כשמזמר שירות ותשבחות – יזכירו בפירוש, כיון שאין דרך כבוד להזכירו בכינויים כגון "אדוש"ם" וכדו'.

ט. אסור להגות את השם באותיותיו, דהיינו: יו"ד ה"י וי"ו ה"י, וכשקורא ב"לשם יחוד" או ב"פתח אליהו" את אותיות השם, יפסיק בין האותיות ע"י תיבת "אות", דהיינו: אות יו"ד ה"י באות וי"ו ה"י.

י. כשאומר "ברוך הוא וברוך שמו", יכוין שהוא יתברך ברוך מעצמו ואינו צריך לברכותינו.

יא. יזהר שלא יאמר גם את שמות המלאכים בפיו, ואולם מלאכי ארגמ"ן (דהיינו אוריאל, גבריאל, מיכאל, רפאל, נוריאל) – יכול לאמרם בפיו.

error: אזהרה:© תוכן האתר מוגן בזכויות יוצרים