חפשו כאן מילה או מונח הלכתי למצוא במאגר ההלכות שתחתית הדף...

פרק ג – ברכת אשר יצר והנהגת בית הכסא – נטילה וברכה

נטילה וברכה

א. הנכנס לבית הכסא ועשה צרכיו בין גדולים ובין קטנים – צריך לברך ברכת "אשר יצר" שתקנוה אנשי כנסת הגדולה. וחיובה של ברכה זו הוא בין לאנשים ובין לנשים. ויזהרו שלא לדלג אפילו מילה אחת כיון שרבו סודותיה, ויש בה מ"ה תיבות כמניין אדם. ולכן ישתדלו ללמוד אותה בע"פ היטב.

ב. יזהר שלא יעסוק בשום דבר, ולא יהלך או ינגב ידיו בשעה שמברך, כדי שלא יראה כמברך את הקב"ה כבדרך אגב ואינו מכוין בברכה זו. ויש להזהר בזה בכל הברכות שמברך.

ג. כל אדם צריך להבין את פירוש הפשט במילים של ברכה זו כיון שהיא חשובה מאד ורבו סודותיה, ועושה בה תיקון גדול. ועיקרה של ברכה זו היא הודאה להשי"ת על יצירת הגוף המופלא והמנגנונים שבו שמטרתם לאפשר את עיכול המזון בצורה הטובה ביותר כדי לאפשר את קיום הגוף.

ד. שכח ולא ברך "אשר יצר":

  • אם נזכר תוך חצי שעה – יברך בשם ומלכות.
  • אם נזכר לאחר חצי שעה – יברך בלי שם ומלכות, ושם ומלכות יהרהר בליבו.
  • אם נזכר תוך חצי שעה אך מרגיש צורך לעשות צרכיו שנית – לא יברך.

ה. עשה צרכיו ושכח לברך "אשר יצר" ואח"כ עשה צרכיו שנית, יש מי שאומר שחייב לברך פעמיים, ויש אומרים שמספיקה פעם אחת – וכן נוהגים.

ו. אכל דבר כשיעור שחייב לברך עליו ברכה אחרונה, ולפני שברך עשה צרכיו – יברך תחילה "אשר יצר" ואח"כ יברך ברכה אחרונה על האוכל אע"פ שהתחייב בברכת האוכל לפני "אשר יצר". והטעם בה הוא כיון שברכת "אשר יצר" היא תדירה ואין לה שיעור. ויקדים ברכה זו אפילו לברכת המזון.

ז. אם ישן על מיטתו בלילה והרגיש שצריך לעשות צרכיו, לא יתעצל מחמת קור וכדו', אלא יקום ויטול ידיו, כיון שצריך ללכת ד' אמות בלא נטילה, אך לא יברך "על נטילת ידיים" – כי אסור לו לברך כשצריך לנקביו, ויתפנה. אח"כ יטול ידיו שנית ויברך "על נטילת ידיים" ו"אשר יצר". ויזהר שלא ידבר ביון נטילת הידיים הראשונה לברכה. ואם חוזר לישון או שחושש שבבוקר ישכח ויברך שנית – יכול שלא לברך עתה "על נטילת ידיים" אלא רק "אשר יצר", וכשיקום בבוקר יטול ידיו ויברך "על נטילת ידיים".

ח. נטילת ידיים של בית הכסא קלה יותר מנטילת ידיים של שחרית, כיון שרוח רעה השורה בלילה קשה יותר מרוח רעה השורה בבית הכסא, ולכן אין צריך ליטול מכלי בנטילה של בית הכסא, אולם יטול לסירוגין.

ט. אין שיעור למטיל מים או לעושה צרכיו, ואפילו הטיל טיפה אחת צריך לברך, כיון שאם יסתם הנקב להוציא אפילו טיפה רק טיפה זו יהיה קשה לו, ולכן צריך להודות. אבל על הפחה אסור לברך ואין צורך ליטול ידיים.

י. אם לא נזקק לנקביו בבוקר, לא יברך "אשר יצר".

יא. מי שיש לו שלשול או ששתה סם המשלשל – אע"פ שביציאתו מבית הכסא הוא יודע שיצטרך שוב לחזור ולנקות גופו, יברך "אשר יצר". אבל אם בצאתו מבית הכסא הוא מרגיש עוד שצריך לנקות גופו אלא שעתה אינו יכול – לא יברך.

יב. כשמטיל מים יזהר שלא ינתזו טיפות מי רגליים על רגליו או על בגדיו.

יג. יזהר שלא יאחז את האמה בידו וישתין. ואם יש צורך גדול – יאחז ע"י בגד עבה.

יד. לא יחכך באותו מקום בידו. ובעת הצורך מותר ע"י בגד עבה.

טו. מותר לרחוץ אותו מקום יפה יפה, ובלבד שלא יסתכל עליו. ואסור להושיט ידו לאותו מקום, בין נשוי בין שאינו נשוי, חוץ משעה שצריך לנקביו או לצורך גדול כדלעיל.

error: אזהרה:© תוכן האתר מוגן בזכויות יוצרים