חפשו כאן מילה או מונח הלכתי למצוא במאגר ההלכות שתחתית הדף...

פרק ג – ברכת אשר יצר והנהגת בית הכסא – החיוב להתפנות

החיוב להתפנות

א. יזהר כל אדם לא להשהות נקביו בין גדולים בין קטנים, ואם משהה עובר משום "בל תשקצו". ובקטנים יש גם חשש לסכנת עקרות. ואם באמצע לימודו נזקק לעשות צרכיו ורוצה לגמור את לימודו ואח"כ להתפנות לנקביו – עושה שטות גדולה והרי זו מצווה הבאה בעבירה, כיון שאזור ללמוד תורה באותה עת. ומי שמשהה נקביו מונע מעצמו טהרת המחשבה. ולכן בכל עת שמרגיש שצריך לעשות צרכיו – לא ישהה, אלא ינקה גופו מיד בלי איחור ועיכוב כלל, ובזה יועל לגוף ולנשמה. ואע"פ שיש מי שאומר שאיסור זה הוא רק מדרבנן ואפשר לדחותו מפני כבוד הבריות, יקפיד לטהר עצמו ויתפנה.

ב. בשיעור הזמן שעובר עליו משום "בל תשקצו":

  • יש אומרים שא הוא זמן שיכול להעמיד את עצמו כשיעור הילוך פרסה, דהוא ד' מילין – דהיינו 72 דקות, אין בזה "בל תשקצו" או סכנה.
  • יש אומרים שאפילו אם לא יכול להחזיק עצמו כשיעור זה אך כוח המחזיק יכול להיות גובר את הכוח הדוחה את הגדולים או הקטנים, דהיינו שכדי לפנות נקביו צריך לדחוק עצמו – אין בזה משום "בל תשקצו" כיון שהוא ב"שב ואל תעשה", אבל אם אינו צריך לדחוק עצמו כדי להוציא גדולים או קטנים – עובר על "בל תשקצו".
  • בהפחה אין איסור אם אדם משהה את עצמו, ובפרט אם הוא נמצא במקום שיש אחרים – צריך להתאפק.

ג. יזהר לעשות צרכיו קודם שמתפלל וקודם שמברך לאכילה ולשתייה שלא יהיה מתפלל לפני קונו ובקרביו יש טינופים.

ד. אם הלך במקום מטונף, יזהר שלא תדבק צואה במנעליו.

error: אזהרה:© תוכן האתר מוגן בזכויות יוצרים