חפשו כאן מילה או מונח הלכתי למצוא במאגר ההלכות שתחתית הדף...

סעודת ליל ראש השנה – "סימנים" – מאכלים מיוחדים

"סימנים" – מאכלים מיוחדים

יט. טוב להביא מאכלים מיוחדים שהם "סימנא טבא" – לסימן טוב לכל השנה. ויש בענין זה מנהגים שונים. יש הנוהגים לאכול רק תפוח בדבש ויש הנוהגים לאכול "רימון", "קרא", "סילקא" ו"כרתי" המוזכרים בגמרא. (הוריות יב כריתות ו).

כ. יש עדות הנוהגים לאכול גם "שומשום", "ריאה", "גזר" וכדו' שיש בהם סימן טוב. מי שאין אצלו מנהג ידוע יאכל את ה"סימנים" המוזכרים בגמרא. מי שאבותיו נהגו במאכלים מיוחדים – ימשיך במנהג אבותיו. זוג המתחתן ינהיג בביתו לאכול את המאכלים שמבית הבעל וגם שמבית האשה על מנת להרבות השלום בקרבם. (עיין שו"ע תקפג).

כא. אם שכחו לקנות או להביא או לבשל את אחד המאכלים – אין בכך כל סימן רע, ורק יאמר את הבקשה הקשורה לאותו מאכל בלי לאוכלו. (עיין כה"ח שם ס"ק ו. ע"פ מסכת הוריות יב א).

כב. אף על פי שאין לבטל בנקל מנהג אבותינו, אם הסוחרים מנצלים את המנהג על מנת להפקיע שערים – אין צריך לקנות מהם את כל הסימנים ויאמר את הבקשה בלבד.

כג. ראוי לאכול מכל מין אחרי הבקשה. אמנם אם אין המאכל ערב לו – יבקש את הבקשה בראייה בלבד. (עיין כה"ח תקפג ס"ק ו).

כד. בזמן הקידוש בלילה הראשון יסיר מעל השולחן את הפירות החדשים שלא יפטרו בברכת "שהחיינו" של הקידוש. ובלילה השני משאירים בכוונה פרי חדש על השולחן. (כדלעיל בהלכות קידוש).

כה. זמן אכילתם – יש כאלה האוכלים את הסימנים אחרי הסעודה ויש האוכלים אותם אחרי הקידוש לפני הסעודה. אבל הטוב ביותר הוא: לקדש, ליטול ידיים, לאכול "כזית" חלה (ובדיעבד די בטעימה), ואחר כך לאכול את המאכלים של סימן טוב.

כו. מי שאוכל את ה"סימנים" אחרי קידוש ולפני הסעודה או אחריה – יברך "בורא פרי העץ" על הפרי הראשון – תמר ויכוין לפטור כל פרי העץ שיאכל ויברך גם "בורא פרי האדמה" על הירק הראשון שאוכל ויכווין על כל פירות האדמה. ויברך "שהכל" לפני שאוכל מראש הכבש, הדג או העוף. ואם אוכל בתוך הסעודה – יברך רק בורא פרי העץ שהוא על פירות שאינם חלק מהסעודה. (עפ"י בא"ח ניצבים ד).

כז. אלה הנוהגים לאכול את הסימנים אחרי הקידוש לפני נטילת ידיים, יזהרו שלא לאכול "כזית" מהפירות, כדי שלא יכנסו לספק חיוב ברכה אחרונה. ובמיוחד צריך להזהר בזה באכילת הרימון, שאף על פי שאינו אוכל כזית ממנו, כל גרגיר הוא "בריה שלמה" ונכנס בספק ברכות אם לברך ברכה אחרונה אפילו אכל גרגיר אחד. (שו"ע ר"י).

כח. תמר – יקח תמר בידו, (טוב לבודקו מתולעים) יכווין לפטור את כל פרי העץ שיאכל, ויברך. ואחרי שיאכל ממנו מעט, יקח חתיכת תמר בידו, יאמר הבקשה הכתובה במחזור ויכווין על האויבים התחתונים. (בא"ח ניצבים ד).

כט. אם התמר לח וחדש ולא אכל מסוג זה בעונה זו, יברך ברכת "שהחיינו" אחרי ברכת "בורא פרי העץ" ולפני שיאכל. ובלבד שפרי זה לא היה על השולחן בעת הקידוש.

ל. תפוח בדבש – יש מברכים על התפוח בדבש קודם כי הוא חביב בלילה זה, אך ראוי לנהוג כמנהג הראשון ולברך על התמר כיון שהוא משבעת המינים והוא לסימן טוב שפריו מתוק ועצו גבוה ונמשל לצדיק שנאמר: "צדיק כתמר יפרח". (עיין בא"ח שם. כה"ח תקפג ס"ק כה).

לא. כשאוכל תפוח בדבש לא יאמר "יהי רצון שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה כדבש" כי יש מקפידים לבשלו בסוכר, ועוד כי הפסוק אומר עליו "דבש מצאת אכול דייךּ" (משלי כה טז) ואנו רוצים ברכה בלי הגבלה, ולכן יאמר "יהי רצון שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה". (עפ"י בא"ח ניצבים ד – עיין מועד לכל חי על החשש שיש בתפוח בדבש, והיום נהגו ליקח תפוח בדבש בלי חשש).

לב. סדר הסימנים – כשאוכלים את הסימנים אומרים את בקשות לפי הסדר הכתוב במחזורים; רוביא (מין קטניות), כרתי (בצל ירוק גדול), סלקא (תרד), קרא (מין קישוא), רימון (מתוק), תפוח בדבש וראש כבש. דין ברכה ראשונה נזכר לעיל ודין ראש כבש, דגים או עוף הוא כדין הירקות שהם דברים הבאים מחמת הסעודה ולא יברך עליהם. אמנם אם אוכל "סימנים" לפני או אחרי הסעודה – צריך לברך "שהכל" לפני שאוכל מראש הכבש הדג או התרנגול. (עפ"י בא"ח ניצבים ד כה"ח ס"ק יג).

לג. ברכת האדמה – אחר פרי העץ יש נוהגים לקחת פרי אדמה שאינו חלק מהארוחה כגון אבטיח, מלון, בננה או בוטנים, ומברכים עליו "בורא פרי האדמה" ומכוונים לפטור כל פירות האדמה. ויש שלא נהגו בזה כי הירקות של הסימנים כולם נאכלים בתוך הסעודה, ועל כן חשובים הם כחלק מהסעודה. וכל זה אם אוכלם אחר "המוציא" כנ"ל, אבל אם אוכלם לפני "המוציא" או אחרי ברכת המזון, יברך על כל ירק שירצה "בורא פרי האדמה" ויכווין לפטור בברכה זו על כל פירות האדמה שיביאו אחר כך. (עיין כה"ח ס"ק יג).

לד. רימון – כתב הרמ"א לומר על הרימון: "נרבה זכויות כרימון" והספרדים נוהגים לומר "שנהיה מלאים מצות כרימון". (רמ"א תקפ"ג א').

לה. יקפיד מערב החג לפרק את הגרגירים מהרימון שלא להכנס לספק מלאכה. וכן יפרק את התמרים אם הם מחוברים לענף. אם לא עשה כן – יחצה את הרימון, יעבירו בין המסובין, וכל אחד יקח גרגירים ממנו ויחזיקו בידו עד שיאכלו. גם בתמרים יעשה כך, ואם יכול להמנע גם מזה – תבוא עליו ברכה. (עיין שו"ע של"ו סע' ח' ברמ"א, סי' שכ"א סעי' י"ט ברמ"א, שו"ע שיט סעי' ו'. רש"י, ור"ן ותוס' על הגמ' שבת ע"ג, פמ"ג בפתיחה לסי' ש"כ, מנחת חינוך דש, מאירי שבת ע"ג, עגלי טל דש סעי' ב').

לו. כל אחד מברך לעצמו – נוהגים שכל אחד מברך לעצמו ואומר את הבקשה לעצמו, ומי שלא יודע – ישמע מאחרים ויענה "אמן".

לז. בשני הלילות – נוהגים לעשות סדר זה בשני הלילות. ובכל מקרה לא יכינו מיום־טוב אחד לשני כלום, כנזכר לעייל והבא"ח היה נוהג לעשות כן גם ביום. (עיין בא"ח ניצבים ד. כה"ח תקפג ס"ק ז).

לח. סלקא – תרד – סלקא הוא תרד ויש לוקחים סלק כיוון שכך שמו בימינו. אך הטוב ליקח תרד שעליו כיוונה הגמ'. ואם אין – יקח סלק. כשיאמר את הבקשה יכווין על המקטרגים וכוחות הדין המשטינים למעלה. (עיין בא"ח שם).

לט. כיום שיש ירקות של גוש קטיף הנקיים מחרקים, יש להשתמש בהם לכתחילה ואין לנקות ירקות נגועים על סמך שיבדקם, משום שקשה לבודקם היטב, ובדוחק התירו.

מ. קרא – קרא הוא קישוא לבן וכשיאמר: "שתקרע רוע גזר דיננו" יכווין בשם "קרע" מ"קרע שטן". (עיין בא"ח שם).

מא. יש נוהגים ליקח דלעת אדומה במקום קישוא לבן. (קרא).

מב. ראש – יש להדר ליקח "ראש כבש" כדי שיהיה זכר לאילו של יצחק. ויאמר "שנהיה לראש ולא לזנב ותזכור לנו עקדתו ואילו של יצחק אבינו בן אברהם אבינו עליו השלום".

מג. אם מחיר ראש כבש הוא יקר מדי או שיש פקפוק בכשרותו, יקח ראש תרנגול או דג, אך לא יקח ראש עז, ויש שאינם אוכלים "דגים" בראש השנה ואפילו חל בשבת וכן נוהגים. ויש שאדרבה מקפידים לאכול דגים בלילה זה לסימן ברכה שיפרו וירבו כדגים ועוד שאין עין הרע שולטת בהם. (שו"ע שם סע' ב. כה"ח שם ס"ק ט, כב. תקצז ס"ק י. עיין בא"ח ניצבים ד).

מד. מי שאין לו ראש כבש לא יאמר: "ותזכור לנו עקידתו ואילו וכו'", אלא רק "שנהיה לראש ולא לזנב". (עיין בא"ח שם).

מה. כרתי – יקח כרתי בידו, וכשיאמר את הבקשה יכווין על הכוחות הרעים שנבראו מהעוונות ומניצוצי קרי. (בא"ח שם ד).

error: אזהרה:© תוכן האתר מוגן בזכויות יוצרים