חפשו כאן מילה או מונח הלכתי למצוא במאגר ההלכות שתחתית הדף...

חמש תעניות – רחיצה, סיכה, סנדל ותשמיש

רחיצה, סיכה, סנדל ותשמיש

לא. רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המטה – מותרים בצום גדליה, י' בטבת, תענית אסתר וי"ז בתמוז. מי שהוא בעל נפש ואדם בריא, יחמיר בכולן כמו בתשעה באב. אך אין להחמיר בנעילת הסנדל כיוון שעלול להראות משונה בעיני הבריות. גם בתשמיש המטה אין להחמיר בליל טבילה. (ס' תקנ סימן ב. כה"ח שם ס"ק י, יב).

לב. תשעה באב אסור ברחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ובתשמיש המטה. גם מי שאינו צם מחמת חולי וכדו' אסור בהם, אלא אם כן הוא זקוק להם ומטעמי בריאות. (שו"ע תקנד סע' א והחונים עליו).

לג. עוברות ומניקות – פטורות מלהתענות בצום גדליה, י' בטבת, תענית אסתר וי"ז בתמוז. ונקראת "מעוברת" רק משעברו ג' חודשים להריון ו"מניקה" נקראת רק כל זמן שמניקה ממש, ולא כל עשרים וארבע חודש. ומכל מקום אם הן חלושות מאוד, דינן כמו כל חולה שאף על פי שאין בו סכנה פטורות מלצום.

לד. מותר למעוברות ומניקות להחמיר על עצמן ולצום, אך ברגע שמרגישות צער – אסורות מלצום.

לה. מי שמותר לו לאכול, אינו צריך לאכול "לשיעורים" כמו ביום כיפור, אלא אוכל כדרכו, ומכל מקום לא יתענג במעדנים, אלא יאכל רק מה שהוא צריך. (מ"ב סי' תק"ן ס"ק ה').

לו. כיום נהגו שאף הפטורים מתחילים בצום ואם מרגישים שלא בטוב – מפסיקים את הצום. (עיין שו"ע תקן סע' א. תקנד סע' ה והחונים עליו).

לז. עוברה שהריחה פרי מסוים ומתאוה לו מאוד – מותר לה לאכול ולברך שהחיינו.

לח. קטן – שיש בו דעת להתאבל מחנכים אותו לצום מעט עם הציבור, ומאחרים את שעת הארוחה שלו. וראוי לחנכו שלא יאכל מעדנים להתאבל עם הצבור. (עיין כה"ח תקן ס"ק ט. תקנד ס"ק כג).

לט. קטן שאינו מבין – מותר להאכילו אף מעדנים.

מ. לרחוץ פיו במים – אסור בכל תענית צבור. כמו כן אסור לטעום מאכל, אפילו אם מתכווין לפולטו אחר כך. אבל בתענית יחיד שאדם מקבל על עצמו, מותר לטעום ולפלוט, ומותר לשטוף את פיו. (עיין שו"ע תקסז סע' ג והחונים עליו).

מא. על כל צרה – שלא תבוא, מצווה על כל עדת ישראל, להתענות ולהתפלל אל ה', בין בצרת יחיד ובין בצרת ציבור. ואם אי אפשר לאדם להתענות כגון שהוא חולה או שהוא בורח מפני הרודפים אותו, ואין הוא יכול להחליש את עצמו – יקבל על עצמו להתענות כך וכך תעניות כשיינצל. ודבר זה נחשב כאילו התענה עכשיו, כמו שמצינו אצל דניאל, שכתוב אצלו "ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך". (דניאל י יב. עיין תענית ח ב. שו"ע תקעא סע' ג).

מב. מי שאכל שלא בהיתר ביום תענית ציבור בין בשוגג בין במזיד, חייב להשלים את התענית גם לאחר האכילה, (שו"ע תקסח סע' א). וישאל שאלת חכם כמה תעניות עליו לצום על מנת לתקן את אשר עיוות. (עיין כה"ח תקמט ס"ק ז. כה"ח תקנח ס"ק יב).

מג. מי שאכל בתענית פחות מכזית ושתה פחות מרביעית יכול לומר "עננו" בתפלה ואף להיות ש"ץ, ויש אומרים שאפילו אכל יותר מכזית ושתה יותר מרביעית יכול לומר "עננו" ואף להיות ש"ץ. וכן הלכה. (עיין כה"ח ומשנ"ב שם).

מד. אדם שלא צם מחמת חולי או זקנה – לא יכול לומר "ביום תענית הזה" ובודאי שלא יכול להיות ש"ץ.

מה. שכח ובירך על מאכל ביום התענית. יש אומרים שיאכל מעט כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה. וסברתם היא שאיסור ברכה לבטלה הוא מדאורייתא ואיסור אכילה בתענית מדרבנן. יבוא דאורייתא וידחה איסור דרבנן. יש אומרים שלא יאכל בתענית כיון שאין להרבות עליו איסורים, לא די לו במה שבירך ברכה לבטלה, האם יוסיף לעבור איסור דרבנן במזיד?

error: אזהרה:© תוכן האתר מוגן בזכויות יוצרים