חפשו כאן מילה או מונח הלכתי למצוא במאגר ההלכות שתחתית הדף...

ליל הסדר – סדר הקערה

סדר הקערה

י. משחרב ביהמ"ק תקנו חכמים שיהיו על השלחן בשעת אמירת ההגדה שני מיני תבשילין, אחד זכר לקרבן פסח ואחד זכר לקרבן חגיגה שהיו מקריבין בזמן שביהמ"ק היה קיים. ונהגו שאחד מן התבשילין יהיה בשר הזרוע, לזכר שגאלם הקב"ה בזרוע נטויה, ויהיה צלוי, זכר לפסח שהיה צלי אש. והשני יהיה ביצה, משום דביצה בלשון ארמי "ביעא", כלומר "דבעי רחמנא למיפרק יתנא בדרעא מרממא" ועוד טעמים. (עיין שו"ע תעג סע' ד. מ"ב ס"ק כג, כז. תעו סע' ב ורמ"א).

יא. בעל הבית יסדר קערה מבעוד יום, וסוד גדול יש בדבר. ולפי סדר האר"י ז"ל מניחים בקערה שלש מצות, את הזרוע "למטה מהם מן הצד" מניחים לצד ימין, ואת הביצה משמאל. המרור לברכה באמצע. חרוסת תחת הזרוע. כרפס תחת הביצה. ומרור ל"כורך" באמצע תחת המרור העליון. אך יש הבדל בין המרור התחתון למרור העליון. התחתון יהיה חסה והעליון יהיה "עולשין הנקרא הינדבה". ואם אין לו "עולשין" מניחין קלח חסה מלמטה ועלי חסה מלמעלה, ומניחים את כל תשעת הדברים בתוך הקערה ופורסים עליהם מפה נאה. (עיין כה"ח תעג ס"ק חן בשם ע"ח ופע"ח). מחוץ לקערה מניח חומץ או מי מלח או מיץ לימון עם מים.

יב. חומץ או מי מלח או מיץ לימון עם מים – מחוץ לקערה.

יג. יש שנהגו לסדר את הקערה לפני הקידוש ויש אחריו, והטוב ביותר להכינה מבעוד יום. (עיין עוי"ח צו י).

יד. רוב הספרדים והאשכנזים נהגו לא לאכול צלי בליל פסח, ויש שנהגו לא לאכול צלי גם ביום פסח. ולכן יש לצלות את הזרוע לפני יום טוב. ואם שכח – יכול לצלות בליל יום טוב את הזרוע עם הבשר הצלוי בכדי להניחו בקערה וטוב שיאכיל ממנו לקטנים למחרת. (עיין בא"ח צו ל).

טו. את הביצה השלוקה נוהגים לאכול אחר הקידוש או תוך כדי קריאת ההגדה, ולאמר: "זכר לקרבן חגיגה". ויש נוהגים שרק הבכורות אוכלים אותה. ובכל מקרה ישאירו בקערה ביצה כל זמן ההגדה, בכדי שהקערה תשאר שלמה עד אחרי כורך. (אחרונים).

טז. אלה שנוהגים לאכול ביצה בתוך הסעודה, אינם מברכים על הביצה לא לפניה ולא לאחריה. ואלה שאוכלים אותה לפני הסעודה מברכים לפני אכילתה "שהכל" ולא אוכלים "כזית" ממנה בכדי לא להכנס לספק אם עליהם לברך ברכה אחרונה. אם אכלו יותר מ"כזית" – לא יברכו ברכה אחרונה. (עיין עוי"ח צו ז ובהערות בהגדת או"ח עמ' לא).

error: אזהרה:© תוכן האתר מוגן בזכויות יוצרים
דילוג לתוכן