חפשו כאן מילה או מונח הלכתי למצוא במאגר ההלכות שתחתית הדף...

פסח – ליל הסדר – ורחץ

כרפס

נז. לצורך טיבול הראשון שהוא כרפס, יקח כרפס ממש רק שינקהו מתולעים. ואם אין לו כרפס יקח ירק שמברכים עליו בורא פרי האדמה. רק שלא יקח ירק שיוצאים בו ידי חובת מרור. (שו"ע תעג סע' ו. בא"ח צו לב).

נח. את הכרפס יש לבדוק מערב יום טוב. ואם יש כרפס נקי המגודל ללא תולעים, מצווה לקנות כרפס זה אפילו אם מחירו יקר יותר.

נט. חותך בעל הבית מן הכרפס לעצמו ולכל בני ביתו, לכל אחד פחות מ"כזית". טובלין את הכרפס במי מלח, ויש שמטבילים בחומץ או במים עם לימון. ויש מצריכים שיהיה הרוב מים אך לא יטבל במיץ לימון לבדו כיון שעל "טיבול" זה אין חיוב נטילת ידים. (שו"ע תעג סע' ו. כה"ח שם ס"ק קיב. בא"ח צו לב).

ס. אם טעה ואכל "כזית" – לא יברך אחריו "בורא נפשות רבות". (שו"ע תעג סע' ו. עוי"ח אות ז-ח-ט. ועיין הערה בהגדת אורח חיים עמ' לא).

סא. כל אחד מהמסובין יברך על הכרפס "בורא פרי האדמה", ויכוין לפטור בברכה זו גם את המרור שיבוא אחרי כן. (שו"ע תעג סע' ו. כה"ח שם ס"ק קיג).

סב. את הכרפס אין צורך לאכול בהסבה היות והוא מורה על צער השיעבוד, וההסבה היא דרך חירות. (בא"ח צו לב).

סג. את מי המלח או מיץ הלימון יש להכין מערב יום טוב. מי ששכח – יכול להכינם ביום טוב. ואם חל פסח בשבת ושכח להכינם מערב שבת – יכין מי מלח בשבת בשינוי ממה שרגיל להכין ביום חול, אך לא יכין הרבה. ואין לסחוט לימון בשבת לצורך הכרפס. (כה"ח תעג ס"ק נ).

error: אזהרה:© תוכן האתר מוגן בזכויות יוצרים