חפשו כאן מילה או מונח הלכתי למצוא במאגר ההלכות שתחתית הדף...

מהלכות חודש ניסן – מנהגים וחומרות

מנהגים וחומרות

א. ערך המנהג – האר"י ז"ל לא היה מזלזל בשום חומרה שנהגו בה ישראל בענין חמץ או חשש חמץ בפסח.

ב. קבלת חומרה – מי שרוצה להתחיל לנהוג באיזה חומרה חדשה, יעשה תנאי לפני כן שעושה המנהג הזה בלי נדר. וכל זאת משני סיבות א) כדי שאם ירצה יוכל להפסיק את המנהג הזה בלי התרת נדרים. ב) שאם פעם אחת יכשל בו בלי כוונה – לא יענש על כך.

ג. שינוי מנהג – כל הרוצה לשנות מנהגו יעשה לפני כן שאלת חכם כי יש מנהגים שנהגו במקום מסוים בגלל חשש שהיה בזמנם ועבר, ויש מנהגי איסור בגלל תקנה או הסכמה של ציבור. ולכן מי שרוצה לשנות מנהג לפעמים הוא צריך "התרת נדרים" ולפעמים אין צורך, ולפעמים לא תועיל התרת נדרים. על כן תמיד צריך שאלת חכם.

ד. אשה שנשאת – אשה שנהגו בבית הוריה איסור באכילת אורז בפסח או במנהג איסור אחר המתחתנת עם בעל הנוהג בזה היתר, תעשה "התרת נדרים" על מנהגה שמקדם ותהיה מותרת באכילה כמו בעלה. אמנם אינה חייבת לאכול אם אין רצונה בכך. ומותר לה לבשל לבעלה אף אם היא אינה אוכלת מכך. (לעניין בישול ביום טוב תעשה שאלת חכם. – ועיין שו"ת רב פעלים ג, או"ח ל).

ה. אורחים – מי שמתארח אצל חבירו לא יאכילנו דבר האסור לו. ונהגו שלא להגיש לאורחים בפסח אלא רק דברים שאין עליהם שום חשש כגון תמרים ושקדים.

ו. קטניות – אשכנזים נהגו לא לאכול בפסח קטניות ירוקות או יבשות ובכלל זה אפונה, שעועית, תירס, שומשום, סויה, חרדל, גרעיני חמניות ועוד. (רמ"א תנג סע' א). ובירושלים נהגו האשכנזים לאכול קטניות ירוקות.

ז. מעיקר הדין לא קיבלו עליהם הספרדים את האיסור לאכול קטניות בפסח. אבל יש שהחמירו בזה שלא לאכול כלל. ויש שנהגו לא לאכול קטניות יבשות, אבל קטניות טריות הם אוכלים. ויש נהגו לאסור כל קטניות והתירו אורז. ויש שנהגו לאסור כל קטניות יבשות והתירו קטניות קלויות. ועוד מנהגי חומרות יש כגון אלו שלא השתמשו בשמן העשוי מקטניות אלא בשמן זית בלבד. ויש שלא השתמשו בסוכר מחשש לחמץ בתהליך היצור. וכל אחד ינהג בענין זה כמנהג אבותיו, ואם רוצה לשנות – ישאל שאלת חכם.

ח. גם הנזהרים מקטניות בפסח, אין להם להחמיר בתרופות העשויות בתערובת קטניות.

ט. מי שנוהג איסור בקטניות יכול לאכול אוכל בלי קטניות אצל מי שנוהג בהם היתר כיוון שהכלים לא נאסרים. ובלבד שלא יאכל קטניות ממש. (שו"ע תנג סע' א ונו"כ. כה"ח שם ס"ק כז).

י. "מצת מכונה" – יש אומרים שהיא חמץ גמור, ויש אומרים שאינה חמץ רק שהיא "שלא לשמה" ולכן מותרת רק לשאר ימי החג אך לא למצות מצווה בלילה ראשון. ויש אומרים שאין בה שום חשש חמץ ואדרבה כשרה למהדרין אף למצת מצווה. ואנו נוהגים כדעה אמצעית. ובמיוחד היום אין חשש חמץ במצות מכונה כיון שבמכונות של היום עושים מצות ביתר הידור והקפדה וזהירות מהחמצה.

יא. הרוצה להחמיר על עצמו שלא לאכול מצות מכונה בפסח, יקפיד לומר שעושה כן בלי נדר.

יב. גם המקפיד שלא לאכול מצות מכונה, אין כלי חבירו האוכל ממנה נאסרים עליו, ואל ירבה מחלוקת בישראל.

יג. "מצה עשירה" – היא מצה הנאפית מקמח רגיל עם מי ביצים או שאר מי פירות, כגון חלב או יין וכדומה. ספרדים נהגו בה היתר מעיקר הדין ואשכנזים נהגו בה איסור. ובכל מקרה צריך להזהר בה מאוד מאוד שלא יתערב בקמח אפילו מעט מים, שטיפת מים אחת מחמצת כל העיסה.

יד. מכיון שאפילו טיפת מים מחמיצה עיסה שלמה נהגו גם הספרדים כיום שלא לאוכלם, ובפרט עוגות שנעשות במפעלי תעשיה שקשה מאוד להשגיח עליהם שלא תבוא אליהם טיפה אחת של מים. (שו"ע תסב סע' א).

טו. יש להזהר מעוגות מצה עשירה הנעשות במפעלים כיון שכיום יש שמכניסים בהם חומר משמר, אלכוהול, חומר כימי מתפיח וחומרים שמפרישים מים – על כן אין לזה דין של מצה עשירה שאינה מחמיצה, ואסורים באכילה. (ועיין פסחים כ"ח ע"ב ותוד"ה "מחמת" שכל דבר שהוא מחמץ כגון שמרי יין וכדו' אסור. ועיין פקודת אלעזר תס"ב, א').

טז. עוגה שנאפתה מקמח העשוי ממצה טחונה אין בו שום חשש מהחששות הנ"ל, וצריך מאוד להבדיל בין שני סוגי עוגות אלו.

יז. "מצה שרויה" – יש שנוהגים לא לאכול מצה שרויה, מחשש שמא היא תחמיץ על ידי המים, ומחמירים כמו כן שלא להשתמש בקמח מצה לקציצות או דגים. ורבים לא נוהגים בחומרה זו כיוון שעל פי ההלכה אין המצה יכולה להחמיץ אחרי האפיה. ואין לחשוש גם לקמח שבתוך המצה כיון שמצות מכונה של היום הם דקות ביותר ואין בתוכם קמח שלא נלוש או לא נאפה.

יח. מי שהחמיר לאסור מצה שרויה ורוצה להקל בזה – צריך "התרת נדרים" על ידי חכם. (שו"ע תסא סע' ד).

יט. חלב – יש כאלו שנהגו להחמיר שלא לשתות חלב אפילו מבהמת גוי שאכלה חמץ בפסח וכל שכן בהמת ישראל בגלל איסור הנאה מחמץ בפסח. ולכן הם קונים חלב ומוצריו לפני פסח או חלב שנחלב לפני פסח להיות בטוחים שלא שותים מבהמה שאכלה חמץ בפסח. (בא"ח צו מב).

כ. עופות – יש כאלו שנהגו לא לקנות עופות בפסח מחשש שמא ימצאו בהם חיטים ושעורים. ואם רוצים לשנות מנהגם צריכים "התרת נדרים". (בא"ח צו מ).

כא. הקונה עוף חי בפסח יכוין שלא לקנות את החמץ שבזפק ובקורקבן של העוף. וכשפותח את העוף יזרוק את החמץ שבו. (בא"ח שם).

error: אזהרה:© תוכן האתר מוגן בזכויות יוצרים