חפשו כאן מילה או מונח הלכתי למצוא במאגר ההלכות שתחתית הדף...

ערב פסח שחל בשבת – יום השבת

ערב פסח שחל בשבת – יום השבת

מא. שחרית – ישכימו להתפלל, ורצוי להתפלל כותיקין עם הנץ החמה על מנת שיספיקו לאכול סעודת שבת בפת קודם זמן איסור חמץ.

מב. המתפללים אחר הנץ החמה לא יאריכו בניגונים ועליות כדי שיספיקו לקיים את סעודת השבת בניחותא ולא בחיפזון.

מג. הפטרה – גם אלה שלא נוהגים להפטיר "וערבה לה'" בשבת הגדול רגילה, נוהגים בשבת ערב פסח להפטיר "וערבה לה'". (מלאכי ג ד). ולדעת הגאון מפטירין בפרשת השבוע.

מד. סעודות שבת – הדרך הטובה ביותר לנהוג בשבת זו, היא לבשל אוכל כשר לפסח, ולאכול אותו עם פיתות שאינם מתפוררות על מפת ניילון ולהשתמש בכלים חד פעמיים.

מה. יש פורסים מפת נילון תחת השולחן ובסביבותיו וזורקים אותם אחר האוכל על מנת שלא לשטוף כלים משאריות חמץ משבת לצורך יום חול. ויזרקם בפח ברשות הרבים שלא יהא ברשותו חמץ, ומי שאינו מטלטל – יתנם למי שמטלטל שיזרוק באשפה.

מו. אם יש לו סיר על האש והאוכל מבושל כל צרכו ורוצה להוציא ממנו חלק עבור סעודת שחרית – מותר. ואף שיש מחמירים בכך מחשש למגיס – במקום מצווה מותר. ולדעת חכמי אשכנז יש להחמיר גם באופן זה כל זמן שמונח על האש.

מז. אחרי האוכל – לאחר סיום סעודת שחרית, ירחץ את ידיו וינער את בגדיו. וטוב להחליף את המגבות. וטוב שהמבוגרים, וכל שכן הילדים, יחליפו את בגדיהם, שיש בהם חשש לפירורי חמץ. ואם נמצאו בבגדים פירורי חמץ – ינערם ויניחם עם החמץ לפני שיגיע זמן הביעור. ואחר כל זה ינקה את הרצפה כאמור לעיל בערב שבת.

מח. אחר שאכל בשבת זו סעודת שחרית, ינער המפה שאכלו בה ויקנח את הקערות באצבעו, ויטמנם מן העין עם שאר כלי חמץ.

מט. יאסוף כל החמץ שבבית, יניחם בתוך נילון ונייר ויזרקם לאשפה הציבורית. מי שמחמיר בטלטול בשבת, יפורר את החמץ ויזרקם לשירותים, ויעשה זאת לפני שעה רביעית, ובדיעבד עד סוף שעה חמישית. לאחר שעה חמישית אין לטלטלו, אלא יכפה עליו כלי וישרוף אותו במוצאי יום טוב, או יתן אותו בזמן שמותר בהנאה לגוי.

נ. בשבת בבוקר, אחרי האוכל, חייב לבטל את החמץ ויאמר: "דחזיתיה ודלא חזיתיה דביערתיה ודלא ביערתיה" ויאמר זאת, לפני סוף זמן ביעור חמץ. (שהוא ארבע שעות זמניות מעלות השחר).

נא. טוב שיאמר שאין הוא רוצה שכלי של פח האשפה שלו או המשותף לו ולאחרים, יזכה בחמץ שמכניסים בתוכו.

נב. המשתמש בצלחות חמץ – אם יכול לנקותם ביד, הנה מה טוב. ואם לאו – ידיחם במי סבון ולא במטלית, וישתדל להניחם במקומות המיועדים לכלי חמץ, לפני זמן הביעור.

נג. שטיפת פה וניקוי שינים – ישטוף פיו וינקה שיניו במברשת ששערותיה רכות או עשויות מנילון וישתמש במשחת שיניים נוזלית. ואולם אם יוצא לו דם מהחניכיים – לא ישתמש במברשת, אלא ינקה שיניו בקסמים דקים ובזהירות גדולה. (אותם הקסמין העשויים מעץ יבדוק שמא משוחין בשמן שאינו כשר לפסח).

נד. אף אדם שנהג בכל שבתות השנה שלא להשתמש במברשת שיניים כלל – בשבת זו מותר לצחצח ואין צריך "התרת נדרים" למרות שלא אמר שעושה כן בלי נדר. והסיבה לכך היא בגלל שאין כונתו לבטל מנהגו שלא לצחצח במברשת אלא נוהג כמתירים על מנת להנצל בפעם זו מאיסור חמץ. ויש עוד סיבה שאין לחשוש למנהגו כיון שכשקיבל את המנהג עליו אנו עדים בו שלא התכוין לקבל מנהג זה גם לערב פסח שחל בשבת.

נה. המשתמש במברשת בשבת יזהר תמיד שלא לשוטפה לאחר השימוש שהרי זה "מכין משבת לחול". אולם בשבת זו אם רואה שהמברשת מלוכלכת בפירורים, יכול לשוטפה ויתכוין להשתמש בה במשך היום. ואפילו אם אינו מתכוין להשתמש בה אחר כך – אפשר להקל לשוטפה ועדיף להשתמש במברשת שהשתמש בה כל השנה ולזורקה לאחר השימוש.

נו. מי שיש לו שיניים תותבות יכשירם ביום שישי, וישתדל לא לאכול דבר חם ביותר או חריף בליל שישי וביום שבת בבוקר. אחר סעודת שבת ינקם וישפוך עליהם מים חמים מכלי שני ויתכוין לנקות אותם ולא להגעילם.

נז. בעלי שניים תותבות, וכן מי שיש לו חורים בשיניו, טוב שיאכל "כזית" חמץ בליל שבת וביום שבת טבולים במים, ויבלע ולא ילעס.

error: אזהרה:© תוכן האתר מוגן בזכויות יוצרים