חפשו כאן מילה או מונח הלכתי למצוא במאגר ההלכות שתחתית הדף...

שריפת החמץ

שריפת החמץ

א. מי השורף? – ביום י"ד בבוקר ישרוף את עשרת פתיתי החמץ שנמצאו בבדיקה וכל החמץ שנמצא בבית וכל מה שמצא בבדיקה לקיים מצות "תשביתו שאור מבתיכם", והרא"ש היה משתדל לשרוף את החמץ בעצמו. (כה"ח תלב ס"ק לא).

ב. ישרוף את החמץ עד שלא יהיה ראוי לאכילה כלל. ויש להקפיד במיוחד בכיכרות לחם וכד' שלפעמים נשרף הלחם מבחוץ בלבד ובתוכו הוא ראוי לאכילה, לכן יחתוך את הלחם לפני השריפה כדי שישרף היטב. (שו"ע תמב סע' ט).

ג. גם הנשים חייבות במצות ביעור חמץ. ולכן אם אין האיש בביתו, תבער האשה את החמץ בבוקר, והבעל יבטל החמץ בכל מקום שהוא נמצא. (כה"ח תמה ס"ק ב).

ד. גם האשה תבטל את החמץ ביום י"ד אחרי הביעור. ותאמר "כל חמץ ושאור שיש ברשותי או ברשות בעלי שראינוהו או שלא ראינוהו שביערנו אותו או שלא ביערנו יהא בטל וחשוב כעפר הארץ". (כה"ח תמה ס"ק ב).

ה. זמן השריפה – החמץ מותר בהנאה שעה זמנית אחרי שליש היום, ומותר למכרו אז לגוי. וצריך לשרוף את החמץ ולבטלו כל זמן שהוא מותר בהנאה. אחר כך החמץ אסור גם בהנאה. (שו"ע תמג סע' א).

ו. טוב לשרוף את החמץ בשעה מוקדמת ולא לחכות לסוף הזמן.

ז. טוב שלא ישפוך נפט על החמץ לפני שהחמץ נשרף. כדי לקיים מצות ביעור חמץ על ידי שריפה. (עיין רמ"א תלד סע' ב. בא"ח צו י).

ח. מה אומרים בשעת השריפה? – בשעה שבא לשרוף את החמץ, טוב שיאמר תחלה "לשם יחוד", ואינו מברך על הביעור כיוון שבירך על כך כבר בלילה. (שו"ע תמה סע' א).

ט. נוהגים לשרוף את החמץ ורק אחר כך לבטלו ולומר שלש פעמים "כל חמירא וכו'" כמופיע במחזורים ואם אינו מבין ארמית יאמר: "כל חמץ ושאור הנמצא ברשותי שראיתיו ושלא ראיתיו, שביערתיו ושלא ביערתיו יהא בטל וחשוב כעפר הארץ". (שו"ע תלד סע' ב ג).

י. השארת חמץ בבית – טוב שלא להשאיר בבית חמץ ממש על דעת למוכרו לנכרי, אלא אם כן יש לו חנות ובה הרבה חמץ. והחכם עיניו בראשו יראה כבר מר"ח ניסן לאכול או לחלק את כל החמץ שיש בבית כדי שיגמר עד ערב הפסח, וכמובן שלא יקנה יותר מוצרי חמץ. אמנם מהיות טוב נוהגים אנשים למכור את החמץ אע"פ שאין מניחים בביתם חמץ ידוע שמא נשאר באיזה מקום ולאו אדעתיה. (עיין שו"ע תמ סע' א ונו"כ).

יא. זריקה באשפה – קודם זמן איסור חמץ יכול לזרוק את החמץ באשפה ברשות הרבים. ואם זורק – טוב לזורקו בלילה שיספיקו עובדי העיריה לפנותו קודם הפסח. וטוב לעוטפו בניר מפני "כבוד הלחם". ואם החמץ נשאר באשפה אפילו אחרי זמן איסורו – אין צריך לבערו כיון שהוא כבר מופקר. אך לא ישליכנו בחצרו, ואפילו לא בפח האשפה הפרטי בחצרו. (עיין שו"ע תמה סע' א. כה"ח שם ס"ק י).

יב. שריפה על ידי שליח – אם בנו או אשתו או שליח שלו שורפים את החמץ, והם גם מבטלים אותו, צריכים לומר בביטול: "כל שאור וחמץ שיש ברשות פלוני שראינו אותו אנו או פלוני או שלא ראינו, שביערנו או שלא ביערנו יהא בטל וחשוב כעפר הארץ". (עיין כה"ח תלד ס"ק ה"ן).

יג. מינוי שליח לנמצא בחו"ל – ע"פ שאמרנו כי יכול אדם למנות שליח שישרוף את החמץ בשעה הנכונה והוא – בעל הבית – יבטלנו במקומו אחר כך. (שו"ע תלד סע' ד). אם אדם הנמצא באמריקה ומינה שליח לשרוף חמצו שבישראל, צריך להזהר לבטל את החמץ בשעה שבישראל עדין לא הגיע זמן איסור חמץ. על כן אפילו שבאמריקה בערב פסח בצהרים עדין לא הגיע זמן איסור חמץ – אי אפשר לו לבטל חמצו שבישראל. אלא יבטלנו קודם זמן איסורו שבישראל.

יד. וכן הדין להפך – אם מכר חמצו בישראל, קודם החג ונסע לאמריקה, יזהר, שהרב העושה את קנין החמץ מהגוי, חזרה במוצאי החג, יקנהו בזמן שגם באמריקה כבר עבר הפסח.

error: אזהרה:© תוכן האתר מוגן בזכויות יוצרים