שלוש סעודות שבת
א. כתב הרמב"ם: "חייב אדם לאכול שלש סעודות בשבת – אחת ערבית ואחת שחרית ואחת במנחה. וצריך להיזהר בשלש סעודות אלו שלא יפחות מהן כלל. ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה – סועד שלש סעודות. ואם היה חולה מרוב האכילה או שהיה מתענה תמיד – פטור משלש סעודות. וצריך לקבוע כל סעודה משלשתן על היין (וזה כדעת חכמי הקבלה) ולבצוע על שתי ככרות, וכן בימים טובים". ולהלן יתבארו פרטי הלכות אלו.
חיוב לחם בסעודה
מצווה בלחם
ב. מצווה על כל אדם לאכול לחם בשבת. אלא שיש אומרים שהמצווה לאכול לחם בשבת הינה מצוה דאוריתא, ויש אומרים שהיא מצוה דרבנן. ויש נפק"מ להלכה בדינים רבים אם החיוב הוא דאורייתא או דרבנן.
שתי סעודות ראשונות
ג. אין אדם יוצא ידי חובת סעודה בשתי סעודות ראשונות של שבת עד שיאכל לחם, שנאמר על המן: "הוא הלחם אשר נתן ה' לכם לאכלה". ולכן, גם אם אכל כל מיני מעדנים ותבשילים, כגון: בשר, יין, דגים, ואפילו תבשילים העשויים מחמשת מיני דגן [כגון: אטריות וכדו'] ולא אכל לחם – לא יצא ידי חובת סעודה.
סעודה שלישית
ד. צריך אדם לאכול לחם ב"סעודה שלישית" כבכל סעודות השבת. אמנם, יש אומרים שיוצא ידי חובת "סעודה שלישית" גם בשאר דברים, אך לפי הקבלה - צריך לאכול דוקא לחם [וראה בהרחבה בהלכות סעודה שלישית פרק כ"א סעי' ג', ט"ז].
פותח בלחם
ה. מכיון שעיקר מצות סעודת שבת היא בלחם, ישתדל האדם לפתוח את סעודתו בלחם (ויכול לאכול עם סלטים כדלקמן) ורק אחר כך לאכול שאר מעדנים, משום שכך תהיה אכילת הלחם לתיאבון ויהיה הלחם עונג השבת.
פת בלי שום תוספת
ו. יש מחמירים על עצמם שבליל שבת אוכלים לחם עם מלח בלבד, ולא עם סלטים וכדומה, כדי לאכול את הפת לתאבון. ומיהו, מנהג זה אין להחמיר בליל שבת, אלא ינהגו כן רק בליל פסח, כדי שיאכלו את המצה לתיאבון, אבל בליל שבת – אדרבה יש לאכול לחם עם תוספות כדי לקיים מצות עונג שבת.
שיעור לחם בסעודה
ז. שיעור לחם שאדם צריך לאכול כדי לצאת בו ידי חובת סעודת שבת (סעודה ראשונה ושניה, ולפי הקבלה גם סעודה שלישית – ראה להלן פרק כ"א סעי' י"ד), הוא – מעט יותר מ"כביצה" [כ-56 גרם]. ובדיעבד, או כשקשה לאכול שיעור זה – יוצא באכילת שיעור "כזית" [כ-28 גרם].
לחם המזיק לבריאותו
ח. אדם שפת מזיק לבריאותו – פטור מאכילת פת בסעודות השבת. אמנם, אדם שאכילת פת היא רק בגדר דבר שאינו נעים לו וכדו' – אינו פטור מאכילת פת בסעודות השבת.
אדם שצריך לחם מסויים
ט. אדם שצריך לבריאותו לאכול לחם מדגנים מסוימים ונגמר הלחם הזה, אם יש לו עוגיות מדגנים אלו – יאכל כדי שיעור קביעות סעודה.
אכילה לתיאבון
מיני מזונות ומתיקה
י. כתבו האחרונים שלא נכון עושים הנוהגים לאכול מזונות ומיני מתיקה לאחר הקידוש בביהכ"נ, משום שכאשר יבואו לעיקר הסעודה שהיא בלחם, לא יאכלוהו לתיאבון. ומכל מקום, הרוצה לצאת ידי חובת קידוש בבית הכנסת – יטעם דבר מאכל בבית הכנסת כדי לצאת ידי חובת קידוש במקום סעודה, אך החכם עיניו בראשו ויאכל כזית בלבד.
אכילה המזיקה לו
יא. מותר לאדם שאכילה מזיקה לו (אפי' כזית) לצום בשבת ולא לאכול מאומה, ולא עוד אלא שצריך לצום ואסור לו לאכול. וכל זאת משום שאכילה זו תגרום לו צער ומצוה להתענג בשבת, כמו שאמר הנביא ישעיה: "וקראת לשבת ענג".
מצטער
יב. מותר לאדם להקדים או לאחר את סעודתו מעט, כאשר הוא יודע שאכילה באותה העת תגרום לו צער. ומכל מקום, גם במקרה כזה – צריך לאכול את הסעודה בזמנה [ראה להלן סעי' נ"ו לגבי זמן סעודה שניה ובסי' כ"א סעי' ד'-ה' לגבי זמן סעודה שלישית].
מאכלי סעודת שבת
תוספת תבשיל
יג. צריך אדם להכין לסעודת שבת שני תבשילים לכל הפחות. ודוקא אדם שרגיל לאכול תבשיל אחד בסעודתו בימי החול די לו שיאכל בשבת שני תבשילים, אך אדם שרגיל לאכול בסעודת ימי החול שני תבשילים – צריך להכין תבשיל נוסף לסעודת שבת, כדי שלא יהיה מאכלו בחול כמאכלו בשבת. כמו"כ יכול אדם לשנות ממאכלו בחול למאכלו בשבת, לא רק בכמות המאכלים אלא גם בטיב המאכלים, ויוצא בזה ידי חובה.
מאכל מיוחד
יז. צריך אדם להכין מאכלים משובחים לפי יכולתו לכבוד שבת, כפי שכתב הרמב"ם: "איזה הוא עונג? זה שאמרו חכמים שצריך לתקן תבשיל שמן ביותר ומשקה מבושם לשבת, הכל לפי ממונו של אדם. וכל מרבה בהוצאת שבת ובתיקון מאכלים רבים וטובים – הרי זה משובח".
שינוי מאכל
טו. אדם שנוהג לאכול אוכל משובח גם בימות החול – צריך לשנות את סוג המאכל בשבת כך שלא יהיה מאכלו בשבת כמאכלו בחול.
שינוי זמן
טז. אדם שנוהג לאכול אוכל משובח בימות החול ואינו יכול לשנות את סוג המאכל בשבת – ישנה את זמן הסעודה בשבת מזמן הסעודה בחול (מיהו, יאכל את הסעודה בזמנה).
כמה שינויים צריך לשנות
יז. יש אומרים שצריך אדם לשנות גם את המאכלים וגם את זמן הסעודה, ואין להסתפק בשינוי אחד. ויש אומרים שמספיק שינוי אחד. אמנם אדם ששינוי זמן הסעודה בשבת יגרום לו צער – אינו צריך לשנות את זמן הסעודה, ויכול לאכול באותה שעה שרגיל לאכול בימות החול.
סעודות עם דג
יח. מצווה לאכול דג בכל אחת מסעודות השבת, כפי שכתב גאון עוזנו בעל הבן איש חי: "מצוה לאכול דגים בשלש סעודות של שבת אפילו דבר מועט וכנז' בפוסקים".
פשטידה ממולאת
יט. מנהג יפה הוא לאכול פשטידה ממולאת [בבשר], זכר למן שאכלו בני ישראל במדבר והיה מכוסה מלמעלה ומלמטה. ומטעם זה נוהגים בכמה עדות לאכול מאכל הנקרא "קובּה", בליל שבת ומנהג טוב הוא, ומי שנהג בזה – אין לו לשנות ממנהגו. ומכל מקום, אין להגיע לידי קטטה בגלל זה שלא יצא שכרו בהפסדו. ומאכלים מסוג זה אין חובה לאוכלם בליל שבת דוקא, אלא העיקר לאוכלם בשבת.
קערות מלאות
כ. משום כבוד שבת ראוי להגיש את מאכלי סעודת השבת כך שקערות ההגשה יהיו מלאות עד סופן, אפילו אם אין בכוונתו לאכול את כל הכמות שהוגשה בקערות.
אורחים
כא. המארח אורחים בביתו בשבת, טוב יעשה אם יברר לפני השבת מה הם המאכלים האהובים על אורחיו, ויכין מאכלים אלה עבורם.
הסועד לבדו
כב. הסועד סעודת השבת לבדו, יניח קערה מלאה פירות על השולחן.
מפות על השולחן
כג. כתב גאון עוזנו בעל בן איש חי: "כאשר תסדר האשה הפת על השולחן תזהר להניח מפה תחתונה ומפה עליונה, ויש בזה כמה טעמים ע"פ הפשט. אמנם כיום שיש מפת ניילון – די במפה אחת ומפת ניילון, וכשמפת הניילון מתלכלכת ומורידה, נשארת המפה שתחתיה נקייה. ואחר שתניח מפה העליונה תניח שתי ידיה על השולחן ותאמר פסוק: 'וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה", וע"י אמירה זו תשרה הקדושה על השולחן".
כד. הלכות כיסוי הפת לפני הקידוש – ראה באריכות בהלכות קידוש פרק ט"ז סעי' נ"א-נ"ד.
סעודה במקום מכובד
כה. צריך לקבוע את סעודותיו בשבת במקום מכובד ולסדר שם את שולחן השבת.
שינוי מקום
כו. רצוי שמקום הסעודה יהא שונה ממקום שרגיל לאכול סעודותיו בחול.
מקום השולחן והנרות
כז. טוב לשים את השולחן בצפון כסדר שהיה במשכן ואת הנרות בדרום, ועל ידי כן זוכה שעל ידי אמירת דברי תורה על השולחן בסעודה יהיה השולחן כמזבח.
הלכות לחם משנה ובציעת הפת – ראה בפרק כ'.
סעודת הלילה – סעודה ראשונה
זמנה
כח. זמן סעודת ליל שבת, מיד כשמגיע הביתה אחרי תפילת ערבית.
המקבל שבת מוקדם
כט. אדם שקיבל שבת מוקדם ואכל את סעודת הלילה לפני חשכה – יצא ידי חובה. ומכל מקום, ראוי שיאכל כזית פת בלילה.
קבלת שבת מוקדמת בספירת העומר
ל. המקבל שבת מוקדם בימי ספירת העומר – צריך לקדש כחצי שעה לפני צאת הכוכבים ולהתחיל לסעוד את סעודתו מיד. וטעם הדבר הוא, שהרי אינו יכול לקבוע סעודה תוך חצי שעה שלפני זמן ספירת העומר עד שיברך, ואינו יכול לברך על ספירת העומר עד אחרי צאת הכוכבים.
קיבל שבת מוקדם ולא קידש
לא. קיבל שבת מוקדם בימי ספירת העומר ולא הספיק לקדש חצי שעה לפני צאת הכוכבים – יקדש מיד אחרי תפילת ערבית למרות שהוא תוך חצי שעה לספירת העומר, אך לא יאכל יותר מכביצה. וכשיגיע זמן צאת הכוכבים – יקרא קריאת שמע ויברך על ספירת העומר וימשיך בסעודתו, או שיאכל כדרכו, אך יעמיד שומר ע"מ שיזכיר לו לומר ספירת העומר.
חיילים
לב. חיילים העומדים על משמרתם ואינם יכולים לסעוד סעודה שלמה מיד אחרי תפילת ערבית – יקדשו ויאכלו מעט יותר מכביצה אחרי ערבית, וכשיסיימו את משמרתם ימשיכו בסעודה.
לא אכל סעודת שבת בלילה
לג. אדם שלא אכל סעודת שבת בתחילת הלילה – בדיעבד מותר לאכלה כל הלילה, עד שיעלה עמוד השחר.
לא אכל סעודה ראשונה כלל
לד. מי שנאנס ולא אכל סעודה ראשונה בליל שבת – יאכל שלש סעודות ביום: שתים לפני חצות היום (אחת בבוקר ואחת לפני הצהרים) ואחת אחרי תפילת מנחה. וגם בסעודת התשלומים יאכל פת ויבצע על לחם משנה.
סדר סעודה ראשונה
הכנות מראש
לה. האישה תשתדל להכין את הבית לסעודה כך שכשיחזור האיש מן התפילה ימצא את הבית מסודר, שולחן ערוך, הנרות דולקים והכל מוכן לסעודה.
אמירת "שבת שלום"
לו. כאשר האיש בא לביתו מבית הכנסת יכנס בשמחה ונחת, ויאמר בקול גדול ובשמחה יתירה: "שבת שלום", ויחשוב בלבו גם על שני מלאכי השרת המלווים את האדם לביתו.
נשיקת ידי אביו ואמו
לז. מנהגנו שכאשר האיש חוזר מבית הכנסת בערב שבת לביתו, הבן מנשק את יד ימין של אביו ואמו [אפילו אם הם איטרי יד ימין].
התבוננות בנרות
לח. כשבא לביתו יסתכל בנרות השבת ויכוון שנר אחד כנגד "זכור" ואחד כנגד "שמור".
התבוננות בשני נרות
לט. בבית בו מדליקים יותר משני נרות, יסתכל רק על שניים מתוך כל הנרות ויכוון "זכור" ו"שמור".
ברכה על ההדס
מ. יש נוהגים לברך על הדסים "בורא עצי בשמים" ואומרים: "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹח לַה'" – [וראה פירוט המנהג לקמן סעיף נ"ה בסדר הקידוש ע"פ רבנו האר"י ז"ל].
זהירות מהקפדה
מא. יזהר זהירות גדולה לא להקפיד בשעה זו, אפילו בלבו, אם מצא משהו שלא מוכן כרצונו.
לפני הקידוש
עמידה בכניסה לביתו
מב. כאשר חוזר מבית הכנסת לביתו לא ישב עד שיגיד: "שלום עליכם".
אמירת "שלום עליכם"
מג. אומרים את הפיוט: "שלום עליכם". ולמנהג הספרדים אומרים: "מלך מלכי המלכים" ולא ממלך.
בצאתכם לשלום
מד. יש שאינם אומרים: "צאתכם לשלום" שנראה כאילו מגרש את המלאכים, אלא אומרים: "בצאתכם" – דהיינו אם תרצו לצאת, וכל אחד יעשה כמנהגו, אמנם, אם אינו רוצה לומר את הבית האחרון – אינו חייב לומר. ואכן, יש עדות שמנהגן לא לומר: "בצאתכם לשלום".
"כי מלאכיו"
מה. אחרי "שלום עליכם" נוהגים להוסיף את הפסוק: "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך" ואת הפסוק: "ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם".
"אשת חיל"
מו. אומרים "אשת חיל מי ימצא" אחרי "שלום עליכם" בלי הפסק. ויכוון שהם עשרים ושניים פסוקים כנגד עשרים ושניים צינורות של מעלה, שבעת הזו הם פתוחים ומריקים שפע וברכה מהברכה העליונה מראש כל הכתרים.
לפני הקידוש בליל הסדר
מז. כשחל ליל הסדר בשבת נחלקו הפוסקים אם אומרים "שלום עליכם", "אשת חיל" ו"אתקינו סעודתא". ומנהגנו לומר בזריזות את כל הפיוטים שנוהגים לומר בשבת.
לפני הקידוש בראש השנה
מח. בראש השנה שחל בשבת נחלקו הפוסקים אם אומרים "שלום עליכם", "אשת חיל" ו"אתקינו סעודתא". ומנהגנו לומר "שלום עליכם", "אשת חיל" ו"אתקינו סעודתא" כמו בכל שבת לפני אמירת הפסוקים שנוהגים לומר בליל ראש השנה.
תוספות לפני הקידוש
מט. טוב לומר נוסח מרבנו האר"י ז"ל "אתקינו סעודתא" ופזמון "אזמר בשבחין" וכן נוסח "לשם יחוד" שהובא בספר "בן איש חי".
"מזמור לדוד"
נ. טוב לומר לפני הסעודה מזמור כ"ג בתהילים: "מזמור לדוד ה' רועי"… וכו', שיש בו ז"ן תיבות, כדי שלא יחסר מזונו ומזון הנפש.
זמן אמירת "מזמור לדוד"
נא. בסעודת הלילה ראוי לומר מזמור זה לפני: "ויכולו השמיים והארץ" ובסעודת הבוקר לפני הקידוש. אמנם, גם מי שאומרו בין נטילת ידיים לברכת המוציא – אין למחות בידו.
הלכות קידוש – ראה בפרק קידוש כללי פרק ט"ז.
ברכת הילדים
"ישימך אלוקים"
נב. מנהג טוב הוא שהאב מברך את הילדים בליל שבת, ועל כן יניח האב את ידו על ראשי ילדיו ויברכם: "ישימך אלֹהים" וכו'.
זמנה
נג. למנהג הספרדים מברכים את הילדים אחרי הקידוש, ויש נוהגים לברך לפני הקידוש.
ברכה לכל ילד
נד. המנהג הטוב ביותר הוא שהאב מניח את ידו על ראש כל אחד בנפרד ומברך, אבל אם יש לו ילדים ונכדים רבים, וקשה לו לברך כל אחד בפני עצמו - יכול לברך את כולם ביחד, כשם שהכהנים מברכים את כל הקהל ביחד.
סדר ההכנה לקידוש לפי מנהג מרן בעל הבן איש חי זיע"א
נה. זהו סדר סעודת ליל שבת עפ"י גאון עוזנו בעל בן איש חי המיוסד על פי דברי רבנו האר"י ז"ל:
- • אחר תפילת ערבית יכנס לביתו בשמחה ונחת, וכשיכנס למקום השולחן יאמר בקול רם ובשמחה יתירה: "שבת שלום". וינשק ידי אביו וידי אמו אם הם בחיים.
- • אח"כ יסתכל באור הנר אשר ברכו עליו, ויסתכל בשני הנרות, ויכוון שהם א' כנגד "זכור" וא' כנגד "שמור", ואע"פ שהדליקו ז' נרות לכבוד שבת, עכ"ז לא יסתכל אלא רק בשניים, ויכוון בהסתכלותו שיאירו נרות העליונים.
- • אח"כ יעמוד במקום שיושב בו אצל השלחן, ויאמר בקול רם: "דָּא הִיא סְעוּדָתָא דַּחֲקַל תַּפּוּחִין".
- • אח"כ יקיף את השולחן דרך ימין, ויחזור ויעמוד במקום שעמד בו קודם ההקפה, ואז בעמדו שם יקח בידו ב' אגודות הדס, שהם א' כנגד "זכור" וא' כנגד "שמור", ויאחזם ויחברם יחד כדרך גדילתן בין שתי ידיו ויברך עליהם "עצי בשמים", ויריח בהם.
- • אחר שיריח, אז תיכף ומיד בעודם מחוברים יחד בין שתי ידיו יאמר בפיו: "זָכוֹר וְשָׁמוֹר בְּדִבּוּר אֶחָד נֶאֱמרוּ" ויאמר ג"כ פסוק: "רֵיחַ נִיחֹחַ לה'", כי בתיבות אלו רמוזים כל הכוונות של ברכת הריח.
- • אח"כ יחזור להקיף השולחן פעם שנית בשתיקה בעוד ההדס בידו, אך אין צריך שיהיה בין שתי ידיו גם בעת שמקיף אלא די לאחוז ביד ימין בלבד, ואם ישאר אחוז בשתי ידיו – הנה מה טוב ומה נעים, דנכון לעשות כן. ואחר שעשה ההקפה השנית בהדס וחזר לעמוד במקומו הראשון, ישאר ההדס ביד ימינו לחבוב מצוה, ויאמר: "שלום עליכם מלאכי השרת" וכו', ויאמר: "מלך מלכי המלכים", ולא יאמר: "ממלך' וכו' (במנהג אמירת "בצאתכם לשלום" ראה לעיל סעיף מ"ד).
- • אח"כ יאמר: "כי מלאכיו יצוה לך" וכו', ויכוון בשם יוה"ך שהוא בס"ת פסוק זה, ובשם כל"ך שהוא רמוז באות כ"ף של תיבת "כי", ובאותיות "לך" מתיבת מלאכי"ו.
- • אח"כ יאמר את הפסוק: "ה' ישמור צאתך ובואך" וכו'.
- • אח"כ בלי הפסק יאמר תכף פסוקי: "אשת חיל" וכו', ויכוון שהם כ"ב פסוקים כנגד כ"ב צינורות של מעלה, שבעת הזאת הם פתוחים ומריקים שפע וברכה מהבריכה העליונה מראש כל הכתרים.
- • אח"כ יאמר: "אתקינו סעודתא" וכו', "אהללה שם אלהים בשיר" וכו', "ה' עוזי" וכו' ואח"כ פזמון: "אזמר בשבחין" וכו', ואח"כ: "יהא רעוא" וכו', ואח"כ זוהר ויקהל: "יומא דא מתעטרא" וכו'. ודע דאע"ג דרבנו האר"י יסד פזמון "אזמר בשבחין" הנז' לאומרו בתוך הסעודה, עכ"ז פשט המנהג בכל המקומות לאומרו קודם הקידוש. ומנהגנו לפעמים כשיש סיבה למהר הקידוש, כגון בימי העומר, וכיוצא לומר הפזמון הנזכר בתוך הסעודה, ואח"כ יתחיל בסדר הקידוש.
סעודת היום – סעודה שניה
זמן סעודה שניה
נו. צריך להתחיל לאכול סעודה שניה, דהיינו עם פת יותר מכביצה, לפני חצות היום, ואין להסתפק באכילת מזונות ומיני תרגימא לפני חצות היום. ולא טוב עושים אותם אלה שמתעכבים בבוקר יום השבת ומטיילים וכדו' ואינם אוכלים פת עד חצי היום. וחמור יותר אלו שאינם טועמים כלל עד חצות, כיון שאסור לצום בשבת אפי' מקצתו.
סעודה בזמן שיעור
נז. נהגו לקבוע שיעור תורה בשעות היום, ולכן אין לקבוע את זמן סעודת השבת בשעה שמתקיים שיעור תורה במקומו. ותוכחת מגולה לאותם האנשים שמטיילים בעת ההיא בשווקים וברחובות, כי אפילו סעודת שבת שהיא מצוה אסור אז, מפני ביטול תורה, וכ"ש לטייל ולהרבות אז בשיחה בטלה שאסור.
קיצור זמן השיעור
נח. אין לזרז את הציבור לסיים שיעור תורה כשעוד היום גדול כדי להתפלל מנחה ולסעוד סעודה שלישית, והעושה כן גורם ביטול תורה דרבים, שהרי יכולים להמשיך בלימודם וכן להספיק להתפלל ולאכול סעודה שלישית בזמן.
לא אכל בזמן
נט. מי שלא אכל סעודה שניה בזמנה לפני חצות היום – חייב לאכלה אחר חצות היום, אפילו שכבר אינו יכול לקיים מצוה סעודה שניה כהלכתה. ומכל מקום, גם כאשר אוכל סעודה שניה אחר חצות היום – צריך לאכול אחריה סעודה שלישית.
כשאינו יכול לאכול שתי סעודות
ס. לא אכל סעודה שניה בזמנה ואינו יכול לסעוד שתי סעודות סמוכות אחרי חצות היום – יסעד סעודה שלישית בלבד, מפני שזה זמנה ולא יסעד סעודה שניה.
יום טוב שחל בשבת
סא. למרות שביום טוב שחל באחד מימות השבוע ניתן להקל לקדש לפני חצות היום ולאכול סעודת יום טוב אחרי חצות היום, ביום טוב שחל בשבת – יש חובה מעיקר הדין לאכול סעודת שבת ויום טוב, לפני חצות היום [דהיינו שיאכל שיעור סעודת שבת ויום טוב [שיש לאכול לפני חצות היום] שהינו לפחות כשיעור כזית לחם [28 גרם] או שיעור קביעות סעודה במיני מזונות [כ-230 גרם].
תפילה שמסתיימת לפני חצות
סב. הרגיל להתפלל בבית כנסת שבו מסיימים תפילה ביום טוב ושבת אחר חצות היום – יתפלל במנין מוקדם ויסעד בביתו לפני חצות היום.
סדר סעודת היום על פי רבנו האר"י ז"ל
סג. זהו סדר סעודת היום מיוסד על פי רבנו האר"י ז"ל כפי שהתבאר בשער הכוונות:
- • תחילה יקיף את השולחן דרך ימין, ויחזור ויעמוד במקום שעמד בו קודם ההקפה.
- • בעומדו שם יקח בידו ב' אגודות הדס (שהן א' כנגד "זכור" וא' כנגד "שמור"), ויאחזן ויחברן יחד כדרך גדילתן בין שתי ידיו ויברך עליהן "עצי בשמים", ויריח בהן.
- • אחר שיריח, תיכף ומיד בעודן מחוברות יחד בין שתי ידיו יאמר בפיו: "זָכוֹר ושָׁמוֹר בּדִבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ" וכן "רֵיחַ נִיחֹחַ אשה לה".
- • אחר כך יחזור להקיף השולחן פעם שניה בשתיקה בעוד ההדס בידו [אך אין זה מעכב שיהיה בין שתי ידיו גם בעת שמקיף אלא די לאחוז בימין בלבד, ואם יהיה אחוז בשתי ידיו – הנה מה טוב ומה נעים לעשות כך].
- • אחר כך ישב במקומו ויאמר משנה כלים פרק א' ותחילת פרק ב' ומאמרים מהזוהר.
זמירות שבת
"אזמר בשבחין"
סד. את הפיוט: "אזמר בשבחין" ייסד רבנו האר"י ז"ל כדי לאומרו תוך הסעודה בליל שבת. אמנם, פשט המנהג בכל המקומות לאומרו לפני הקידוש, וכן אנו נוהגים, אלא שאם יש סיבה לקדש מהר, כגון בימי ספירת העומר – יש לאומרו תוך הסעודה.
אסדר לסעודתא
סה. אם השולחן לא עומד לצד דרום והנרות לצפון – לא יאמר ב"אזמר בשבחין": "אסדר" אלא "אסדרו".
"בר יוחאי"
סו. יש נוהגים לשיר את הפיוט: "בר יוחאי" לכבוד רבי שמעון בר יוחאי זיע"א.
שירת נשים
סז. אסור לאשה, בין צעירה בין זקנה בין פנויה בין נשואה ובין יפה ובין מכוערת, לשיר בקול רם כאשר יש אורחים בבית, ואפילו אם האורחים הם קרובי המשפחה. אמנם, אשה יכולה לומר זמירות בלחש – "רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע". במה דברים אמורים – בגדולה, אבל קטנה שפחות מבת שש שנים – מותר לה לשיר בקול רם.
לימוד בסעודה
משניות מסכת שבת
סח. טוב ללמוד על השולחן משניות מסכת "שבת" בשלוש סעודות. על כן, בסעודה ראשונה ילמד ח' פרקים ראשונים [א'-ח'] של המסכת, בסעודה שניה ילמד על שולחנו – ח' פרקים שניים [ט'-ט"ז] ובסעודה שלישית – שמונה פרקים שלישיים [י"ז-כ"ד].
אינו יכול ללמוד ח' פרקים
סט. אדם שקשה לו ללמוד ח' פרקים בסעודה – ילמד ד' פרקים, ואם גם ד' פרקים אינו יכול ללמוד – ילמד פרק אחד לכל הפחות.
לימוד גמרא
ע. הרוצה ללמוד גמרא במקום משנה בסעודה – תבוא עליו ברכה, משום שלא ניתנו שבתות וימים טובים אלא להגות בהם בתורה.
פרקי אבות בימי העומר
עא. בשבתות העומר מנהגנו ללמוד פרקי אבות בכל סעודה. וראה בהרחבה בפרק כ"ו סעי' ס"ז-ס"ח.
חידושי תורה
עב. טוב להרגיל את הילדים לומר חידושי תורה בסעודות השבת.
כבוד היום וכבוד הלילה
כבוד היום עדיף על כבוד הלילה
עג. מי שיש לו מאכלים משובחים המספיקים לסעודה אחת בלבד – יאכלם בסעודת היום ולא בסעודת הלילה. וכבר קרא תגר רש"ל בספרו "ים של שלמה" על המוסיפים בסעודת הלילה יותר מסעודת היום. ומ"מ ישתדל להשאיר לפחות מאכל אחד החביב עליו במיוחד לסעודת היום כדי לכבד את סעודת היום ולהעדיפה על סעודת הלילה.
כבוד היום במאכל מקולקל
עד. מאכלים שיתקלקלו או שיתקלקל טעמם אם ישאירו אותם עד למחרת – אין להשאירם לסעודת היום.
"שהחיינו" – בלילה או ביום
עה. נחלקו הפוסקים מתי טוב יותר לאכול פרי חדש ("שהחיינו") – בליל שבת או ביומו. בליל שבת משום: "מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה", או ביום שבת משום שעיקר כבוד שבת הוא ביום. ולמעשה – רצוי לאוכלו ביום שבת ולאחר ברכת המזון, כדי להרבות בברכות. ואולם אם מתאוה לאוכלו – יאכלו כבר בליל שבת.
