הידור בנרות שבת
א. מצווה מן המובחר להדליק נרות שבת בשמן זית. אמנם, מעיקר הדין – מותר להדליק בכל השמנים האחרים [חוץ מהשמנים המנויים בפרק "במה מדליקין", משום שאינם נסרכים יפה אחרי הפתילה] וכן בנרות שעווה ופרפין וכו'.
סגולת הדלקה בשמן זית
ב. הדלקת נרות בשמן זית הנה סגולה לזכות בבן תלמיד-חכם.
הדלקה בשמן אחר
ג. כאשר הדלקה בשמן זית מפיצה ריח רע שמפריע לבני הבית – אפשר להדליק בשמן אחר. אם גם הדלקה בשמן אחר מפריעה – ידליקו בנרות שעווה או פרפין וכדו'.
שמן זית לאכילה
ד. רצוי להדליק ב'שמן זית' הראוי לאכילה, מפני ששמן זית שאינו ראוי לאכילה ראוי לומר עליו את הפסוק: "הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך". כלומר, דבר שאדם לא ירצה בו מחמת מיאוסו, גם לה' הוא לא ירצה. וכשאין שמן זית הראוי לאכילה ויש רק שמן שאינו ראוי לאכילה או נרות שעווה או פרפין וכדו' – עדיף להדליק בנרות שעווה או פרפין וכדו'.
שמן שתחת מיטה
ה. לא ידליק נרות שבת בשמן שהיה תחת המיטה בלילה כשישנו עליה, משום ששורה עליו רוח רעה ונפסל לאכילה.
שמן בקדושת שביעית
ו. מותר להדליק נרות שבת בשמן שיש בו קדושת שביעית.
הדלקה בשמן זית "בלי נדר"
ז. בפעם הראשונה שאשה מדליקה נרות שבת בשמן, תאמר שעושה כך בלי נדר, מפני שיתכן שיקרה ולא יזדמן לה שמן להדלקה או שתהיה מחוץ לבית ולא תמצא שמן להדלקה, וכדי שלא תכנס לחשש בעניין נדרים, טוב שתאמר בפעם הראשונה שמתחילה לנהוג כן בלי נדר.
שמן זית בבני זוג
ח. בני זוג שאך נישאו ובבית הורי הבעל או האשה הנהיגו להדליק נרות שבת בשמן זית או בשאר שמנים, ואחרי חתונתם רוצה האשה להדליק נרות שבת עשויים שעווה או פרפין וכדו' – אין האשה או הבעל צריכים התרת נדרים. אמנם, אם אחרי שנישאו נהגו להדליק נרות שבת בשמן [ואפילו פעם אחת], ואחרי זמן מה רוצים לשנות מנהגם – צריכים התרת נדרים.
ט. מותר להדליק נרות שבת העשויים מגוש חֵלֶב הנתון בתוך שֶמֶן נוזלי, אבל ללא שמן – אסור.
י. מותר להדליק נר חלב, דהיינו פתילה הכרוכה בחלב. מיהו, אם מדליק את הנר חֵלֶב בתוך צלחת – צריך להיזהר שלא יטפטף חלב מהותך על הצלחת, וכמובן שאסור להתיכם ולהדביקם לצלחת. נרות סתם, שאינו יודע בוודאות אם הם עשויים מחלב או לא – מותר כיום להדביקם לצלחת, משום שנרות חלב לא מצויים.
הדלקה בגז
יא. מותר להדליק נרות שבת בתאורת גז, למרות שאין שם לא שמן ולא פתילה [ומותר להעדיפו על הדלקה בשמן, בין אם ריח השמן מפריע לו ובין אם נהנה מאור הגז יותר מאשר מאור הנר וכדו'], מפני שמן הדין – ע"פ הפשט אין חיוב להדליק דווקא נר שיש בו שמן ופתילה. אמנם, כשמדליק נר שבת בתאורת גז – צריך לשים לב שיש במיכל מספיק גז כשיעור שידלוק עד גמר הסעודה.
ניתוק שינוי תאורת גז
יב. אסור להנמיך או להגביה את להבת האש בתאורת גז בשבת, משום הבערה וכיבוי. וכשם שצריך ליזהר שלא להטות נרות רגילים, כך צריך ליזהר שלא להנמיך או להגביה את להבות הגז, לכן יש למנוע אפשרות של הגבהה או הנמכה של הלהבות על-ידי הדבקת נייר וכדו' מבעוד יום על כפתור הגז.
הדלקה באור חשמל
יג. אין להדליק נרות שבת במנורות המחוברות לרשת החשמל, מכמה טעמים: א. משום שא"א לברך על דבר שאינו בידו של האדם, וכשמדובר ברשת החשמל אין אספקת החשמל בידו, משום שאין לו שליטה על אספקת החשמל. ב. משום שצריך לברך על אור קיים, ובשעת הברכה האור של מנורות החשמל עדיין לא קיים.
כיבוי חשמל לפני הדלקה
יד. מן הדין אין צורך לכבות את אור החשמל לפני שמדליקים את נרות השבת, ומותר להדליק נרות שבת כאשר יש אור מסביב, בין אם זה אור החשמל ובין אם אור השמש או כל מקור אור אחר.
הדלקה בפנס
טו. מותר להדליק נרות שבת ולברך על מנורה או פנס הפועלים ע"י סוללה [והנורה היא נורת להט), ובתנאי שיש בסוללה כח להדליק את הפנס עד אחרי הסעודה.
הדלקה בנפט
טז. מעיקר הדין – מותר להדליק נר שבת מנפט, אך כיום לא נוהגים להדליק בו.
הדלקה בבנזין או בספירט
יז. אין להדליק נרות שבת בנפט לבן, כגון: בנזין או ספירט מחשש סכנה [שמא יאחז בכתלי הבית וידליק את הבית]. וצריך להיזהר בזה גם בימות החול.
הדלקה במנורת קנים
יח. אסור להדליק במנורה ממתכת בעלת שבעה קנים, משום שיש איסור לעשות מנורה בתבנית המנורה שהייתה בבית המקדש. ואפילו אם קנה אחד גבוה ואחד נמוך – אסור להדליק בה, ואפילו אם הקנים עגולים וכדו'.
, דיני הפתילות –
הידור בפתילות
יט. ראוי להדר לעשות את הפתילה מצמר גפן או מפשתן מנופץ, אבל בצמר רגיל השמן אינו נמשך היטב. וכמו כן, מחמירים לא לעשות את הפתילה מקנבוס.
הידור בפמוטים
כ. צריך להדר גם בפמוטי נרות השבת ולעשותם יפים ומהודרים כדברי השו"ע: "יהא זהיר לעשות נר יפה". ולא יעשה פמוטים לנרות שבת פשוטים או עשויים מחרס פשוט. אמנם, במקום שאין לו פמוטים יפים – ידליק בפמוטים שאינם מהודרים, וכשאין ברירה – מותר להדליק אפילו בתפוח אדמה ובו בית קיבול לשמן או לנר.
מקום הנחת הנרות
כא. המדליק נרות רגילים או נרונים, לכתחילה – לא יניחם ישירות על השולחן או על מגש, משום שאין זה בכלל 'נר יפה' אלא על גבי פמוטים, או במקום מוגבה כדי שיהיה בכלל 'נר יפה'. אמנם, אורח שאין לו פמוטים וכן אדם שאין לו ברירה אחרת – יכול להדליק גם ישירות על השולחן או המגש.
נרות לא קלועים
כב. דעת ה'מגן אברהם' שנרות שבת צריכים להיות קלועים זכר לזכור ושמור שבדיבור אחד נאמרו. אך למעשה נוהגים להדליק שני נרות נפרדים. וכשם שלא בודקים את החמץ לאור אבוקה מפני חשש שריפה, כך לא מדליקים נרות שבת בנרות קלועים מחשש שריפה [אף על פי שנרות שבת עומדים במקומם].
הדלקה בנר ריחני
כג. אין להשתמש לנרות שבת בנרות ריחנים המפיצים ריח בשעה שדולקים.
נתינת מים בשמן
כד. מותר לתת מים בכוס נר השמן מערב שבת, אם הכוונה היא שהמים יגביהו את השמן ולא שהמים יכבו את ניצוצות האש, אבל אם הכוונה היא שהמים יכבו את ניצוצות האש – אסור לתת מים בנר השמן אפילו מערב שבת. ולכן אדם שנותן מים בנר השמן בערב שבת – יכוון שעושה זאת כדי שהמים יגביהו את השמן ולא כדי שיכבו את האש.
שלהבת עולה מאליה
כה. צריך להדליק עד שתהא השלהבת עולה מאליה, ועל כן צריך להחזיק את הגפרור הבוער סמוך לפתילה עד שהשמן של הנר נשאב בפתילה ובוער בעצמו.
הכנת הפתילה להדלקה
כו. המכין את הפתילות להדלקה בין בשמן ובין בנרות צריך לוודא שהפתילה אינה ארוכה מדי, ואם היא ארוכה – צריך לקצץ אותה כדי שלא יעבור זמן רב מההדלקה עד שתעלה הלהבה. ובמיוחד צריך לשים לב לכך ב"נרונים", שם בד"כ הפתילה ארוכה מאוד.
הדלקה בפתיל צף
כז. המדליק נר שמן ולו פתילה המצופה בשעווה – צריך להחזיק את הגפרור הבוער סמוך לפתילה כמה רגעים, כדי שהאש תאחז בפתילה ממש ולא בשעווה שסביבה. ודבר זה מצוי מאוד בימינו ולכן צריך לשים לב לכך.
הדלקה בפראפין
כח. אם מדליק נר פראפין והפתילה מרוחה בפרפין – אין צורך להדליק את רוב הפתילה היוצאת, ואם אינה מרוחה בפרפין – צריך להדליק את רוב הפתילה.
הבהוב הפתילה
כט. יש נוהגים להדליק את הפתילה ולכבותה בע"ש כדי שכאשר האשה תדליקה, האש תיתפס בה מיד ודבר זה יקל על האשה את ההדלקה, ופעולה זו נקראת: "הבהוב" הפתילה. אמנם, לספרדים – אין צורך ל"הבהב" את הפתילה.
מספר הנרות
מספר הנרות בהדלקה
ל. מן הדין מספיק להדליק נר אחד לכבוד שבת, אך נהגו להדליק לפחות שני נרות, אחד כנגד "זכור" ואחד כנגד "שמור", ובפרט על פי הסוד. ומסופר שכשיצא רבי שמעון בר יוחאי מהמערה בפעם השנייה, היה זה בערב שבת וראה אדם זקן רץ ומתאמץ לכבוד שבת ואוחז בידו שני הדסים. שאל אותו רבי שמעון: מה זה בידך? ענה לו: אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור.
הדלקת נר אחד
לא. אם מעותיו מצומצמין – נראה שטוב יותר שיקנה אחד יפה ולא שניים גרועין.
לב. מי שיש לו רק נר אחד להדלקה לכבוד שבת – ידליק ויברך עליו.
לג. מי שיש לו שני נרות בלבד – ידליקם בליל שבת קודש ולא ישמור אחד מהם להבדלה.
הוספה בנרות
לד. יש מנהגים שונים במספר הנרות שמדליקים לשבת. יש מדליקים שבעה נרות כנגד שבעת ימי השבוע. יש מדליקים עשרה נרות כנגד עשרת הדברות. יש מדליקים שתי נרות זכר לזכור ושמור ומוסיפים נר על כל ילד מילדי המשפחה. וכל אחד יעשה כמנהגו.
הוספת נר – כנדר
לה. אשה שהחליטה להוסיף נרות ובדעתה לנהוג כך בכל ערב-שבת, מתחייבת בכך מדין נדר אפילו נהגה כך רק פעם אחת. ואם רוצה להפחית ממספר הנרות – צריכה "התרת נדרים".
הוספת נר "בלי נדר"
לו. אשה שמוסיפה נרות שבת מתחייבת מדין נדר לאחר שנהגה כך שלוש פעמים, אפילו אם לא קבלה עליה שתעשה כך לעולם. ולכן, טוב שבפעם הראשונה שמוסיפה נרות תאמר שעושה כך בלי נדר. וכן כלה כשמתחילה להדליק נרות שבת, טוב שתעשה תנאי (אפילו בלב) שאם תוסיף להדליק יותר משניים – יהא זה בלי נדר.
הדלקה בצמצום
לז. הרגילה להדליק יותר משני נרות ולא עשתה תנאי מראש שיהיה בלי נדר, ונמצאת במקום שקשה להשיג נרות כמנהגה – תדליק שני נרות בלבד ואינה צריכה התרת נדרים. כמו כן, אשה כזו המתארחת בשבת אצל אחרים – די שתדליק שתי נרות, כדי לא לשנות ממנהג המקום שמתארחת בו וכדי לא להטריח את המארחים. ואינה צריכה התרת נדרים.
שכחה להדליק
לח. מי ששכחה להדליק נרות שבת [לא באונס אלא בשכחה] – יש אומרים שתדליק כל ימיה נר אחד יותר ממה שהייתה רגילה להדליק ועל כל שבת ששכחה צריכה להדליק נר נוסף. אולם יש אומרים שעדיף לתת צדקה בגובה מחיר הנר. ולמעשה צדקה עדיפה, בפרט כיום שאין מעלה בריבוי נרות [לצורך תאורה]. ולכן תיתן צדקה כסכום הכסף שעולה הדלקת נרות שבת במשך שנה באופן שרגילה להדליק, דהיינו, אם מדליקה בשמן – תתן צדקה בסכום השווה לנר שמן, ואם בנרות – תתן סכום השווה לנר שעווה, ואשה ענייה תתן כפי יכולתה.
