חפשו כאן מילה או מונח הלכתי למצוא במאגר ההלכות שתחתית הדף...

פרק ב – נטילת ידיים – החייבים בנטילה

החייבים בנטילה

א. אם ישן בתחילת הלילה וקם קודם חצות – נוטל ידיו ומברך.

  • אם ישן לאחר חצות אך קודם שישן אמר ברכות השחר ולמד תורה – כשיקום בבוקר יטול ידיו כרגיל אך לא יברך.
  • אם לא ברך ברכות השחר ורק עסק בתורה – ספק אם צריך לברך, ומנהג העולם לברך, ולכן יברך, כיון שבמקום מנהג לא אומרים ספק ברכות להקל.

ב. אם קם בלילה להטיל מים או לשתות ובדעתו לחזור ולישון – יטול ידיו ולא יברך "על נטילת ידיים", אלא רק ברכת "אשר יצר" או "שהכל" ו"בורא נפשות רבות", וכשיקום בבוקר יחזור ויטול ידיו ויברך "על נטילת ידיים".
ג. אם היה ניעור כל הלילה, יטול ידיו בבוקר לאחר עמוד השחר ולא יברך. ויש מחמירים וסוברים שאפילו אם ישן וקם קודם עמוד השחר ונטל ידיו וברך "על נטילת ידיים" – חייב ליטול ידיו שנית כשיעלה עמוד השחר ולא יברך על נטילה זו, וטוב להזהר בזה. ואם הוא בימי הסליחות – אינו צריך ליטול שנית כיון שזכות אמירתם מגינה עליו.
ד. אם ישן ביום שנת קבע יותר מחצי שעה – יטול ידיו ג' פעמים לסירוגין אך לא יברך, ומכיון שאין במים אלו רוח רעה אין צריך ליטול לתוך כלי אם אין כלי לפניו, ויכול לשפכם על גבי קרקע.
ה. אם ידו האחת חבושה בתחבושת או גבס ואינו יכול לשפוך עליה מים – יטול את ידו הבריאה ויברך "על נטילת ידיים" בלשון רבים.
ו. טוב שתזהר כל אם ליטל את ידי ילדיה הקטנים אפילו אם הם יונקי שדיים, כיון שהם נוגעים במאכלים ויכולים להשרות על המאכלים רוח טומאה, וכדי לחנכם במצוות. ויש בזה סגולה טובה שיגדלו בקדושה ובטהרה.
ז. אע"פ שישן בלילה עם כפפות על ידיו – חייב בנטילת ידיים בברכה.
ח. אלו הם הצריכים ליטל ידיהם ג' פעמים לסירוגין: הקם משנתו, הנכנס לבית הכסא אע"פ שלא עשה צרכיו, המשמש מיטתו, המשמשת מיטתה, ההולך בבית הקברות, ההולך בתוך ארבע אמות של מתוכל שכן – הנוגע במת עצמו.
ט. כל המקרים הנזכרים לעיל – חוץ מהקם משנתו, אינם צריכים לברך "על נטילת ידיים" ואינם נוהגים בחומרות של איסור הליכת ארבע אמות בלא הנטילה, ונטילה לתוך כלי ומתוך כלי, אך בכל המקרים צריכים המים להיות בשיעור רביעית.
י. יש מי שאומר שאם היה בהלוויה למרות שלא היה בתוך ד' אמות של המת – יטול ידיו כדי שיזכור יום המיתה.
יא. המנהג הוא שלא לנגב את הידיים בנטילה כשחוזר מבית הקברות או מלוויית המת אלא מניחן שיתייבשו באוויר, והטעם הוא כדי שלא יסיח דעתו מהמת. ואם היה בחורף וקר לו או שיש לו פצעים ומצטער – מותר לנגבן.
יב. נוהגים שכשחוזרים מבית הקברות לא להיכנס לבית לפני שייטלו ידיהם, ומנהג אבותינו תורה. ואותם הנוטלים בכלי נזהרים שלא לקחת את כלי הנטילה מיד הנוטל אלא מעל גבי הקרקע.
יג. אלו הם הצריכים נטילה פעם אחת משום נדנוד רוח רעה: היוצא מבית המרחץ, הנוטל ציפורניו ואפילו מקצתם, מי שהכניס את ידיו בלבד לבית הכסא, המתגלח והמסתפר. ונטילה זו אינה צריכה להיות בכלי. ומי שמחמיר ליטול ידיו במקרים הנ"ל ג' פעמים – תבוא עליו ברכה, ובמיוחד אם היו ציפורניו עודפות על הבשר.
יד. ואלו הדברים הצריכים רחיצה משום נקיות ולכן די בנטילה פעם אחת: החולץ נעליו בידיו, הנוגע בנעלים שנעלו אותם לפחות פעם אחת ואפילו אינן עשויות מעור, הנוגע במקומות הרגילים להיות מכוסים בגופו, הנוגע ברגליו אע"פ שאינן רחוצות, החופף ראשו, הנוגע בכינה וכדו', והמפלה כליו ואפילו לא מצה בהן כינה, ומי שחיכך בתוך שערות שבראשו, וכן אם נגע בצמיג של רכב שנסעו איתו בכביש. ומספיק שיטול רק את ידו האחת שנגעה במקומות אלה, אך יטול את כל ידו ולא רק במקום שנגע בו, ואם רוחץ את שתי ידיו – תבוא עליו ברכה.
טו. אם חכך בזקנו אינו צריך ליטול כיון שאין כינים מצויות שם, וגם מקום זה רגיל להיות מגולה.
טז. הנוגע במקומות המגולים בגופו, כגון בעורפו, בצווארו, בפניו או בזרועותיו כשלובש שרוול קצר – אין צריך נטילה. וכן הנוגע בזרוע שמאל עד שני שלישי הפרק העליון ואע"פ שהיא מכוסה בדרך כלל, כיון שבה מניחים תפילין (ומקום זה מגולה).
יז. הנוגע בגוי או בישראל מומר צריך ליטול ידיו.
יח. נחלקו האחרונים אם הנוגע בבעל חיים טמא צריך נטילה, ולכן היכא דאפשר – יטול.
יט. מי שעשה אחד מכל הנ"ל ולא נטל ידיו, אם הוא תלמיד חכם – משכח תלמודו, ובאינו תלמיד חכם – יוצא מדעתו. ולכן יקפיד מאוד בנטילה.
כ. מי שהקיזו ממנו דם לצורך בדיקה וכדו' – ראוי שיטול את ידיו.
כא. יזהר בעת התפילה, האכילה ובשעה שעוסק בלימוד שלא יגע בידיו במקומות המכוסים, ולא יגע בשוק וירך אפילו אם רגיל שלא לכסותם, ולא יכניס ידו לתוך אוזנו או חוטמו. ואם נגע – חייב ליטול את ידו שנגע בה ולא יברך, ואח"כ ימשיך לאכול או להתפלל.
כב. גוי שלא נטל לא מטמא, שאין הטומאה שורה אלא במקום שהקדושה יוצאת.

error: אזהרה:© תוכן האתר מוגן בזכויות יוצרים