חפשו כאן מילה או מונח הלכתי למצוא במאגר ההלכות שתחתית הדף...

פסח – ליל הסדר – מוציא מצה

מוציא מצה

צ. שתי מצות וחצי – את ברכת "המוציא לחם" צריך לברך בדרך כלל על שתי ככרות שלמות כמו בכל יום טוב. ובפסח שאין לחם, מברכים על שתי מצות שלמות, כשביניהם המצה החצויה. והטעם למצה החצויה כיוון שהיא לחם עוני, שדרכו של עני בחצי לחם ולא בלחם שלם. (עיין שו"ע תעה סע' א).

צא. בשעה שהוא מברך "המוציא" אוחז את שתי המצות השלמות בידיו והפרוסה ביניהן. אחרי ברכת "המוציא" מניח את המצה התחתונה מידיו, אוחז במצה העליונה ובמצה החצויה ומברך "על אכילת מצה", ובוצע מן המצה העליונה ומן המצה הפרוסה מכל אחת "כזית". (עיין שו"ע תעה סע' א. בא"ח צו לד).

צב. אכילה – יטביל את המצות במלח ג' פעמים ויאכלם בהסיבה. אך לא יטבילם בחומץ או מי מלח וכד' ואם עשה כן יצא ידי חובה. (עיין שו"ע תעה סע' א. בא"ח צו לד).

צג. יטעם מהמצה לפני שמחלק לאחרים. (עיין עוי"ח אות יג, שהמנהג לנשק שתי "כזיתות" המצה אחרי שיטעם מהם מעט).

צד. יתן לכל אחד מבני ביתו "כזית" מהמצה העליונה ו"כזית" מהאמצעית. יטבילם במלח, ויאכלום בני הבית בהסיבה. אם המצות שלידו אינן מספיקות לכל המסובים – יתן להם ממצות שמורות אחרות. (אחרונים).

צה. חייב לאכול משתיהן תוך כדי "אכילת פרס", דהיינו תוך ארבע דקות. ואם אינו יכול לאכול משתיהן, יאכל לפחות מאחת מהן תוך ארבע דקות, וטוב שתהיה ה"כזית" מן המצה העליונה, ואם אכל מהתחתונה – יצא. (עיין שו"ע תעה סע' ו. בא"ח צו לד).

צו. זקן או חולה יאכל "כזית" אחד ויכוין גם על אכילת מצה. (עיין כה"ח שם ס"ק יט).

צז. שיעור "כזית" הוא 27 גרם. ומקילים לזקן וחולה ומחשבים "כזית" 20 גרם. (שו"ע תפו והחונים עליו).

צח. צריך לאכול את המצה כדרך אכילתו, ולא לבלוע אותה וכד'. וטוב שלא יכניס את שתי המצות בבת אחת לתוך פיו שאין זו דרך "אכילה" והתורה ציותה "בערב תאכלו מצת". אלא יאחוז את שתי המצות ביד ימין ויכניס לפיו כדרך אכילה לועס ובולע, וכשגומר – אוכל את השאר. (עיין כה"ח שם ס"ק חי בסברת המג"א. בא"ח צו לד).

צט. אין להשאיר את המצות על השולחן תוך כדי אכילת ה"כזית" כי דבר זה נחשב "אכילה לחצאין".

ק. מי שאין לו – צריך לברך על מצה שמורה, ומי שאין לו "מצה שמורה" יכול בדיעבד לברך על מצה רגילה. (שו"ע תנג סע' ד).

קא. מי שאין לו מצה משומרת אלא "כזית", מברך "על אכילת מרור" ואוכל מרור ואחר כך יאכל שאר תבשילין, וכשגומר סעודתו יטול ידיו ויברך "המוציא לחם" ו"על אכילת מצה" ואוכל אותו "כזית" בהסיבה, ואינו טועם אחריו כלום.

קב. אם יש לאדם רק שני "כזיתות" מצה – יאכל את הראשונה בתחילה ויברך עליה "המוציא לחם" ו"על אכילת מצה", ואת השנייה יאכל באפיקומן.

קג. אם יש לו רק שלוש מצות – יאכל גם ב"כורך". ואם יש לו ארבע ויותר יאכל שתיים אחרי "המוציא". אחת ב"כורך" ואחת באפיקומן. והמחמיר לאכול שתי "כזיתות" מצה באפיקומן תבוא עליו ברכה. (שו"ע תפב והחונים עליו).

קד. מי שלא יכול – מי שיכול לאכול רק "כזית" אחד של מצה, יאכל כדרך מי שאין לו אלא "כזית" אחד של מצה. ומי שלא יכול לאכול אפילו "כזית" אחד של 20 גרם, יאכל כיכולתו אך לא יברך "על אכילת מצה".

קה. מי שאינו יכול ללעוס מצה, מותר לשרותה במים לרככה ובלבד שלא תהא נימוחה לגמרי. ומי שהוא זקן או חולה ואינו יכול לאכלה שרויה במים, יכול לשרותה ביין או בשאר משקים, ובלבד שלא ישרה אותה במים חמים, ובודאי לא באוכל מבושל חם. ועדיף לפורר את המצה מאשר לשרותה. (שו"ע תסא סע' ד).

קו. כששורין את המצה לצאת בה צריכין ליזהר שלא לשרותה מעת לעת כי אז נחשבת כמבושל ואין יוצאין בה.

קז. מצה עשירה – בלילה הראשון צריכין לאכול מצה ממש, ואין יוצאין ידי חובה במצה עשירה. וגם בשאר הימים אין ראוי בימינו להשתמש במצה עשירה. (עיין שו"ע תסב סע' א).

קח. העורך "סדר" באיחור – מי שנתעכב ועשה סדר הפסח אחר חצות יערוך הסדר כרגיל אך לא יברך "על אכילת מצה" ו"על אכילת מרור". וכן לא יברך ברכת "גאל ישראל" שבסוף ההגדה, אלא יאמר אותה בלי שם ומלכות. אמנם את ההלל וברכת "יהללוך" יאמר כרגיל. (כה"ח תעז ס"ק י, יד).

קט. ברכה על מצה – האוכל מצה בכל ימות הפסח מברך "המוציא לחם מן הארץ". ובלילה הראשון בלבד מברכים גם "על אכילת מצה". (עיין שו"ע תעה סע' ז. כה"ח שם ס"ק עא).

קי. האוכל מצה שנאפתה עבור פסח, אחרי פסח עד י"ד באייר – פסח שני, מברך "המוציא לחם מן הארץ" ואחרי י"ד אייר יברך "מזונות" עד ערב פסח בשנה הבאה. ואם בירך "המוציא" יצא. (עיין מחזיק ברכה קנח ולדעת בא"ח בהגדת אורח חיים עמ' ריג, לא יאכל מצה זו אלא בתוך הסעודה). והפוסקים כרמ"א מברכים כל השנה "המוציא" ו"ברכת המזון" על מצה כשרה לפסח.

error: אזהרה:© תוכן האתר מוגן בזכויות יוצרים
דילוג לתוכן